פסק-דין בתיק עמה 1206/01

למערער עסק ליצור ושיווק תיקים ברח' פלורנטין בתל אביב.

עמ"ה 1206/01 עניינו בשנת המס 1996 ועמ"ה 1009/03 עניינו שנות המס 1997-1999. הדיון שערעורים אוחד. הערעור לשנת המס 1999 התקבל על ידי המשיב ( פרוטוקול עמ' 5). שנות המס שנותרו שנויות במחלוקת הן 1996-1998.

תמצית העובדות וטענות הצדדים

המערער הגיש הצהרות הון ליום 31.12.1993 וליום 31.12.1998.

המשיב טען, כי למערער גידול הון בלתי מוסבר בסך של 640,000 ש"ח בין השנים 1993-1998. בהתאם לכך, קבע המשיב שומות בהן ייחס למערער, הכנסה חייבת נוספת בסך של 200,000 ש"ח לשנת המס 1996 ובסך של 220,000 ש"ח לכל אחת משנות המס 1997 ו- 1998.

למערער השגות על אופן חישוב הפרשי ההון, כאשר לטענתו שגה המשיב בכך ועל כן הסיק כי ישנו גידול הון בלתי מוסבר. כן חולק המערער על כי דחה המשיב את חלק מהסבריו באשר לגידול הונו:

1.      השלכת הסכם שומה קודם,  על חישוב שומת ההפרשים- המערער טוען, כי הגיע עם המשיב להסכם בנוגע לשנות המס 94-95 ( מע/3). לפי ההסכם הוגדלה הכנסתו החייבת של המערער בסך של 193,000 ש"ח. המערער טוען, כי המשיב לא לקח בחשבון את העובדה שההכנסה החייבת של המערער הוגדלה ולקח בחשבון רק את ההכנסה המוצהרת טרם ההסכם. בכך למעשה מתעלם המשיב מהסבר בדבר הכנסות בסך של 193,000 ש"ח.

מנגד טוען המשיב, כי ההסכם דן בתיאומי הוצאות שנדרשו מטעם המערער באותן שנים ולא הוכרו מטעם המשיב. במסגרת ההסכם הוספו הסכומים להכנסה החייבת של המערער.  סכומים שהוציא המערער הרי שאין הם בידיו, המדובר בסכומים שלא הותרו כהוצאה בייצור הכנסה אולם בפועל הם הוצאו ושלא להגדלת מצבת נכסיו של המערער. משמע, בגין ההוצאות "הפרטיות" הוספה הכנסה בדרך של תיאום הוצאות ומשאילו לא שימשו לרכישת נכסים המופיעים בהצהרת ההון, הרי שגידול ההון הנובע מהשוואת הצהרות ההון, הוא מעבר לסכום ההוצאות שתואם.

2.      הוצאות מחיה - המערער טוען, כי המשיב ייחס לו הוצאות מחיה גבוהות מההוצאות אשר היו לו בפועל תוך שהוא מתעלם מהעובדה לה הוא  טוען, כ עזב את הבית עוד בשנת 1996 שעה שנפרד מאישתו ועד הגירושים הרשמיים שלהם. המערער טוען, כי לשנות המס 96-97 הוצאות המחיה היו צריכות להיות מחושבות על פי 3 נפשות, שכן הוא לא התגורר בביתו ובנו היה חייל בשירות סדיר ולשנת 98 על פי נפש אחת בלבד.

המערער לא טען לעניין לוחות המחיה בהם עשה המשיבה שימוש.

עוד טוען המערער ובהקשר זה, כי יש להפחית 50,000 ש"ח מזונות מהסכום כשימושים על פי הסכמת המשיב במהלך הדיונים שבפני בית המשפט.

המשיב טוען, כי בהיעדר ראיות מטעם המערער, הוא חישב את הוצאות המערער על פי "לוחות מחיה" המהווים מכשיר סטטיסטי מוכר לאומדן הוצאות מחיה. המשיב טוען, כי המערער הינו מהמר "כבד" אשר יצא לחו"ל תכופות ורשומים על שמו מספר כלי רכב. זאת ועוד, המערער רכש מחצית מהחנות בה התנהל עסקו.

לטענת המשיב, במצב הדברים בו המערער הוא בעל מספר רכבים, מרבה בנסיעות לחו"ל ואף בעל נכסי מקרקעין, חושבו הוצאות המחיה שלו על פי לוחות מחיה 3-4. המשיב מציין, כי הנסיבות של המערער הצדיקו חישוב הוצאות מחייה גבוהות יותר, אולם המשיב נהג לקולא עם המערער שעה שבחר בטבלאות הוצאות המחייה הנמוכות ביותר בהעדר הצהרה מהנישום.

המשיב טוען, כי בשנים 94-97 נלקחו בחשבון הוצאות מחיה של 5 נפשות- המערער ו- 3 ילדיו ובשנת 98 נלקחו בחשבון הוצאות מחיה על נפש אחת בהתאם להסכם הגירושין של המערער. המשיב טוען, כי המערער לא הציג ראיות התומכות בכך שהוא התגורר בעסקו בשנים 1996-1997 ובנוסף, בנו החייל שירת קרוב לבית ונסמך על שולחן הוריו במהלך שירותו הצבאי.

בעניין קיזוז סך של 50,000 ש"ח טוען המשיב, כי הוא כלל לא ויתר על טענותיו בעניין הוספת סכום המזונות בשומת ההפרשים. הואיל והמערער העלאה טענתו בקשר עם כך במהלך ההוכחות ולא בעת הליכי השומה, תוך  הצגת הסכם הגירושים, המשיב לא ראה כל צורך לחקור בעניין זה. יתרה מכך, לטענת המשיב, המערער טען כי בשל אי תשלום מזונות הוטלו עליו עיקולים, אולם טענתו זו לא הועלתה כלל במסגרת דיוני ההוכחות אלא בסיכומיו ולא עוגנה ראייתית.

3.      הוצאות בגין נסיעות לחו"ל - המשיב לקח בחשבון 50,000 ש"ח הוצאות בגין נסיעות לחו"ל. המערער טוען, כי יצא לחו"ל בין 10-12 פעמים בשנות המס שבערעור ונסיעותיו לחו"ל היו בעיקר לקזינו ומומנו ברובם על ידי בתי הקזינו אשר הזמינו אותו אליהם. משכך לשיטתו של המערער יש לקחת בחשבון סך של 25,000 ש"ח לכל היותר.

לטענת המשיב דו"ח 'יוצאים ונכנסים' ממרשמי משרד הפנים, משטרת הגבולות, מצביע על כך שהמערער יצא לחו"ל מספר רב יותר של פעמים. המשיב מוסיף וטוען, כי בתי הקזינו משלמים את שהותם של מהמרים במלונות אשר בתי הקזינו מעוניינים בהם בשל העובדה כי הם מהמרים כאשר ידוע כי בדרך כלל מפסידים את כספי ההימורים ומכל מקום המערער לא הצהיר על סכומי זכייה שזכה בהם בקזינו.

4.      הוצאות ריבית בסך 172,000 ש"ח.

המערער טוען, כי בהסכם שעשה עם המשיב נלקחו בחשבון סך של 107,000 ש"ח בתיאום הוצאות ריבית ועל כן יש להוריד את הסך של 172,000 ש"ח שנקבע על ידי המשיב.

לשיטתו של המשיב הוצאות המימון על ההלוואות היו גבוהות יותר המשיב בא לקראתו של המערער והקל עימו ובדיון עם רו"ח מטעם המערער הסכימו הצדדים בנוגע לסך  של 172,000 ש"ח כהוצאות מימון וסכום זה הוא הסכום אשר הוסיף פקיד השומה בחישוביו.