פסק-דין בתיק עמה 1142/01

בפניי ערעור על שנות המס 1997-1998. למערער עסק לפחחות רכב בתל אביב.

המשיב מצא, כי בין הצהרת ההון של המערער ביום 31.12.1995 ובין הצהרתו ביום 31.12.1998 חל גידול הון בלתי מוסבר בסך של 410,294 ש"ח והוסיף הפרש הון זה להכנסותיו החייבות של המערער, 150,000 ש"ח לשנת 1997 ו260,000 ש"ח לשנת 1998.

המערער טוען, כי המשיב התעלם משלושה גורמים שעה שקבע את הפרש ההון הבלתי מוסבר:

1.      הלוואה/מתנה שהמערער קיבל מגיסו, מר יאיר מנה (להלן: " יאיר"), בסך של 220,800 ש"ח.

2. סך של 46,000 ש"ח שקיבל המערער מביתו, גב' פזית קוסטה-גל (להלן: " פזית")  אשר מכרה את ריכבה וסייעה להוריה.
3. חובו האמיתי  בסעיף חוב לקבלן בהצהרת ההון של המערער מיום 31.12.1998 הוא בהתאם למוצהר בהצהרת ההון וכי התיאום שערך המשיב בסך - 176,200 ש"ח אינו במקומו. יובהר כי המערער רכש ביחד עם רעייתו בית בן 6 חדרים בנס ציונה וזאת ביום 20 אוקטובר 1997 (הסכם הרכישה סומן כמש/3). במונח קבלן דלעיל ולהלן הכוונה ל'מוכר' הבית חברת גורי בניה והנדסה (1995) בע"מ.
4. השתתפות הבת בהוצאות הבית, כך שהוצאות הבית היו נמוכות מההוצאות שאותן העריך פקיד השומה.

דיון

כבר בתחילה יצוין, כי המערער לא טען בסיכומיו דבר בעניין הוצאות מחיה ושימושים, אשר הביא פקיד השומה בחשבון. כידוע, " טענה שהועלתה בכתב הטענות, אך לא הועלתה בסיכומים, כדין טענה שנזנחה, ובית המשפט לא יזקק לה" (ע"א 447/92 פד"י מ"ט(2) 102, בעמ' 107). על כן, הרי שאין מקום להתייחס לטענה זו במסגרת פסק הדין.

אציין, כי ככל הנראה הטענה נזנחה במודע, הואיל והמשיב לקח בחשבון הוצאות מחיה בסך של 109,000 ש"ח ולא 160,000 ש"ח כפי שסבר המערער בתחילה, בהודעת הערעור מטעמו. באשר לשימושים שהוסיף המשיב הרי הם מסים, ביטוח לאומי, קנסות מע"מ ותאום הוצאות, ככל הנראה שוכנע המערער כי אילו נלקחו מתוך נתונים בדוקים. באשר להוצאות נסיעה לחו"ל, קבע המשיב שימושים בסך 10,000 ש"ח בלבד, על רקע עדות המערער בדבר נסיעותיו ונסיעות בני המשפחה לחו"ל 35 פעם בתקופה הרלבנטית ( פרטיכל עמ' 16 ש' 1-17), הגם שטען כי אילו מומנו בידי מפעילי קזינו בחו"ל, הרי שקביעת המשיב הינה סבירה בנסיבות העניין. מכל מקום, המערער זנח טענותיו באשר לכל אילו בסיכומיו.

הלוואה בסך 220,800 ש"ח

יאיר מתגורר באוסטרליה ולא הגיע להעיד בפני בית המשפט.

בעניין הבקשה להעיד את יאיר באמצעות שיחת וידאו אציין, כי ביום 28.2.2006 דחה בית המשפט את בקשתו של המערער להעיד את יאיר באמצעות שיחת וידאו. יודגש, כי הבקשה להעיד את יאיר באמצעות שיחת וידאו הוגשה ביום 22.2.2006 (יום ד' בשבוע), כאשר מועד ההוכחות קבוע ליום  1.3.2006 (יום ד' שלאחר מכן). עוד יש לציין, כי בהודעת המערער לבית המשפט אשר הוגשה ביום 27.2.2006 יחד עם תגובתו לתשובת המשיב לבקשה, טען המערער, כי אי קבלת הבקשה לא תותיר זמן מספיק ליאיר להגיע ארצה לצורך מתן עדות הואיל והטיסות מאוסטרליה אינן ישירות. ביום 28.2.2006, הגיש המערער בקשה לעיון חוזר בעניין החלטת בית המשפט שלא לאפשר את העדת יאיר באמצעות שיחת וידאו וגם בקשה זו נדחתה.

ראוי לציין בעניין זה כי בישיבת בית המשפט מיום 18.1.2006 שנועדה להיות ישיבת הוכחות, הופיע לראשונה עו"ד ריטרסקי מטעם המערער וביקש את דחיית מועד ההוכחות הואיל ונשכר על ידי המערער לייצגו סמוך מאד למועד זה ולא עלה בידו להיערך לקראתו. בית המשפט נעתר לבקשה על אף שהדיון בערעור ידע דחיות מרובות מטעם המערער. באותה ישיבה אמר עו"ד ריטרסקי :

"אנו לא מנסים למשוך זמן לחינם, אנו מוכנים להתארגן בתוך פרק קצר להתארגן להליך הזה, אפילו חודש. נצטרך להיערך לועידת וידאו, אם בית המשפט יסרב נביאו מחו"ל אנו נשתף פעולה ולא ננקוט סחבת. לא נסרבל את העניין ואם לא אפשרי וידאו נטיס אותו לפה".

ב"כ המשיב לא התייחסה באותו מועד לדברים אילו, לא אישרה אותם ולא דחתה אותם. על רקע דברים אילו ולאור התנהלות המערער בקשר עם ניהול הערעור עד לאותו מועד, ערעור שהוגש עוד ביום 14.6.2001, ואף ניתן בו פסק דין בהעדר הודעה המפרשת את נימוקי הערעור, פסק דין שבוטל בהסכמה, מצא בית המשפט לנכון, בן השאר, להדגיש בהחלטתו לקביעת מועד הוכחות חלופי, כי :

"אני שב ומבהיר כי מי מעדי הצדדים אשר לא יתייצב במועד זה לדיון ייחשב כמי שהצד שרצה להעידו, ויתר על העדתו". 

בקשה לקיום עדות מחוץ לאולם בית המשפט לא הוגשה אלא כאמור שבוע לפני מועד ההוכחות. הואיל ומדובר בעד מרכזי, כפי שטען המערער והואיל והמשיב ביקש לעמת עד זה עם מסמכים המצויים ברשותו, והואיל ולא הוצג טעם של ממש מדוע לא יכול היה אותו עד להתייצב לדיון, ניתנה פעם נוספת החלטה בנושא זה במועד ההוכחות, לאחר בקשה נוספת לעיון חוזר מטעם ב"כ המערער, ובה נדחתה הבקשה  (ראה החלטתי מיום 1.3.2006).

המערער בסיכומיו ובסיכומי התשובה טוען כי בנסיבות אילו, אין לזקוף לחובתו את אי העדתו של יאיר. עוד טוען ב"כ המערער כי בכך נגרם לו נזק ראיתי רב וקופחה זכותו הדיונית. המערער, שעה שבחר לבקש לאשר להעיד את יאיר באמצעות ועידת וידיאו שבוע לפני מועד ההוכחות, כשאין בידי העד אפשרות ממשית להגיע לדיון עצמו אם יוחלט שלא לקבל את הבקשה, הוא שהעמיד את עצמו במצב זה של חסר ראייתי ודיוני לכאורי שהוא טוען לו, וזאת במנותק משאלת המשמעות שיש לאי העדת אותו עד כאילו שיש בכך כדי לזקוף הדבר לחובת המערער.

על פי עדותו של המערער ( פרטיכל עמ' 9 ש' 23-24) ועל פי תצלומי הדרכון של יאיר ( מע/3, מע/4) הגיע יאיר לישראל ביום 28.5.1998. לטענת המערער במהלך ביקורו זה העביר יאיר לאחותו (רעייתו של המערער) סך של 48,000$ במזומן. (פרטיכל עמ' 10 שורות 4-15):

"ש. לפי הדרכון היה יומיים בתאילנד. ביקשת מגיסך 50,000 דולר במזומן, ושיעביר את זה דרך תאילנד שהיא מדינה לא בטוחה, ובכל זאת הסכמת שגיסך יביא את הסכום הזה במזומן?