פסק-דין בתיק עמה 1047/01

ערעור זה עוסק בשתי שומות נפרדות.

 הראשונה, נשוא עמ"ה 1047/01 המבוססת על הפרשי הון שנתגלו מהשוואת הצהרות הון  שהגיש המערער והנוגעת לשנת המס 1994.

השניה, בקשר עם עמ"ה 1196/03 המבוססת על אי סבירות עסקית שנתגלתה בעסקו של המערער והמתייחסת לגבי שנות המס 1996, 1997, 1998.  הדיון בערעורים אוחד.

המערער, בתקופה הרלוונטית לערעור זה, היה בעליו של עסק בענף הטקסטיל. המערער רכש בדים, העביר אותם לגזירה ותפירת הבגדים, שילם למתפרות כנגד קבלת המוצר המוגמר ומכרם. עסקו של המערער נשען בתקופה האמורה על ייצור בגדים באמצעות מתפרות הפועלות ברשות הפלסטינית בעזה.

העובדות

השומה נשוא עמ"ה 1047/01

שומת הפרשי ההון שהוצאה למערער על ידי המשיב, נשוא עמ"ה 1047/01, הינה בגין גידול הון לא מוסבר, המבוססת על השוואת הון שערך המשיב, בין הצהרת הון שנתבקש המערער להגיש ליום 31/12/91 לבין הצהרת ההון שהגיש המערער ליום 31/12/97. בהצהרת ההון הראשונה ליום 31/12/91 (מש/2) הצהיר המערער על הון בסך 189,777 ש"ח. בהצהרת הונו השניה ליום 31/12/97 (מש/3) הצהיר המערער על הון בסך 994,043 ש"ח.

בכלל חישוביו הביא המשיב שימושים והוצאות כגון תשלומי מס הכנסה וביטוח לאומי כפי שהופיעו במחשבי המשיב, הוצאות ריבית משכנתא אשר לא היו חלוקות בין הצדדים, הוצאות נסיעה לחו"ל והוצאות מחיה. כן הפחית המשיב מקורות הכנסה כגון הכנסות המערער בהתאם לדיווחיו ורווחים ממכירת דירה. בהתבסס על הצהרות ההון ובמסגרת השוואתן מצא המשיב גידול הון בלתי מוסבר בסך 575,000 ש"ח. המשיב מצא לייחס לשנת 1994, שבערעור, גידול הון של 100,000 ש"ח בלבד. אמנם היו קיימות ארבע שנות מס "פתוחות" ויכל היה המשיב לייחס את כל הסכום בין לאותן שנים ובין לשנת המס שבמחלוקת (ע"מ 5 לפרוטוקול מיום 12/10/04), בחר הוא ליחס אך הסכום האמור .

השומה נשוא עמ"ה 1196/03

בבסיס שומת המשיב לשנות המס שבעמ"ה 1196/03, היתה הנחת המוצא כי ספרי המערער לא נוהלו כדין ואי סבירות המוצהר. המשיב למד זאת הן כי בתקופה זו נמצא גידול בלתי מוסבר בהונו של המערער והן לאור כך שספרי המערער נפסלו לשנים נשוא הערעור (ת/5), זאת לאור הפרשים מהותיים בתנועת המלאי של המערער.  משכך, לא קיבל המשיב את הצהרותיו של המערער והעמיד את הכנסתו של המערער לשנת 1996 על סך 414,112 ש"ח,  כאשר המערער הצהיר על הכנסה בסך 51,063 ש"ח. לגבי שנת המס 1997 הצהיר המערער על הכנסה בסך 14,068 ש"ח ואילו המשיב ראה להעמיד הכנסתו לשנה זו על סך 551,252 ש"ח. כך אף לגבי שנת המס 1998 העמיד המשיב את הכנסת המערער על סך 647,199 ש"ח וזאת כאשר המערער דיווח על הכנסה בסך 42,699 ש"ח בלבד.

גדר המחלוקת

בקשר עם שומת עמ"ה 1047/01, טוען המערער כי המשיב הוציא צו לשנת 1994 בו מבסס הוא את שומתו על הון בלתי מוסבר שנוצר בין ה- 31/12/91 ועד ליום 31/12/97. המערער קבל על כך כי נדרש להסביר ואף להביא ראיות על דברים שקרו 8-10 שנים לאחור, שכן שומת 1994 הוצאה בתחילת שנת 2001 על יד המשיב.

לגוף השומה טוען המערער כי לא היה כל מקום לקביעות המשיב בגין הפרשי הון בלתי מוסברים וכי אל לו לבית משפט זה לאמץ את קביעותיו של המשיב. כל זאת שכן המשיב לא כלל, שלא כדין, את רשימת הזכאים אשר הוצגה לו על ידי המערער ע"ס 137,263 ש"ח וכי יש לזקוף סכום זה לטובתו.

כמו כן טוען המערער כי ייחוס של 50,000 ש"ח בגין נסיעותיו הקצרות לטורקיה עם אשתו, הינו מופרז ובלתי נתפס לחלוטין. לטענתו סכום של 15,000 ש"ח, כפי שהעלה בנימוקי הערעור מטעמו, מהווה סכום המשערך בסבירות את ההוצאה אשר יש לייחס לו ולזוגתו בגין אותן נסיעות.

 אשר לרווחים מופרזים מפירעון תוכניות חיסכון, כעולה מנימוקי הערעור, כמו גם על סמך ראיות אשר הציג המערער לבית המשפט, יש לייחס את הסך של 15,000 ש"ח כמקור וכהסבר לחלק מגידול ההון.

עוד טוען המשיב כי אף תגמולים בגין קצבת ילדים ודמי לידה נשכחו משום מה על ידי המשיב ובכך הרי שנגרעו מהכנסות המערער, שלא כדין.

גם בנוגע לקביעת הוצאות מחייה על ידי המשיב, חלוק המערער על קביעות המשיב. טוען המערער כי לאור תמיכת הוריו והורי אשתו מבחינה כלכלית, ואף עזרתם בנוגע לקשור עם ילדיו הרי  מתחזקת טענתו לפיה טבלאות החישוב, קרי לוחות 3-4,  על פיהן הסתמך המשיב בשומו אותו, הינן גבוהות וכי הטבלאות המתאימות הינן לוחות 5-6 התואמות נכונה את רמת מחייתו. לאור כל הנ"ל טוען המערער כי מונח בפני בית משפט זה תחשיב המאיין את שומתו של המשיב וכי כל הפרשי ההון הבלתי מוסברים נמצאו מוסברים.

מאידך טוען המשיב כי מבדיקות המשיב, נמצא כי למערער גידול הון בלתי מוסבר בסך 575,000 ש"ח. חרף גידול הון זה שנמצא ועל אף שבאותה עת היו קיימות "4 שנים פתוחות" להן ניתן היה לייחס את אותו סכום, הרי שהמשיב ייחס לשנת 1994 גידול הון של 100,000 ש"ח בלבד. לכן מבקש המשיב להבהיר כי אף אם יתקבלו הסברי המערער לגבי גידול הונו הבלתי מוסבר הרי שיכול ויש באלו להפחית מסך כל הונו הבלתי מוסבר, אך בשום אופן לא כדי להפחית מהפרשי ההון שיוחסו לשנת 1994 כאמור. כמו כן טוען המשיב כי מרבית הסבריו של המערער לגבי גידול הונו הבלתי מוסבר לא נתקבלו על ידו וזאת בעיקר מן הטעם שהמערער לא עמד בנטל ההוכחה המוטל על שכמו על פי דין. נטל ההוכחה, אליבא דמשיב, מוטל על כתפי המערער שכן עליו להסביר פשר הפער שנוצר בין שתי הצהרות ההון מטעמו. היה עליו להוכיח כי תוספת ההון אינה תולדה של רווח עסקי, ובכך לא עמד המערער. כמו כן טוען המשיב כי המערער לא גיבה טענותיו בראיות פוזיטיביות כלשהן כי אם טענות בעלמא העלה, ומשנמנע מלגבות אמירותיו וטענותיו בראיות אובייקטיביות הרי שהעלה חרס בטיעוניו. כך מצביע המשיב על כך שלא זימן המערער עדים שיכלו לעזור לו, כטענת המערער,  באישוש גרסתו ומשלא עשה כן הרי שיש לראות עניין זה לרעתו. עוד טוען המשיב כי עדותו של המערער מהווה עדות יחידה ללא ראיית סיוע, לפי סעיף 54 לפקודת הראיות [נוסח חדש] תשל"א-1971, ועל כן על בית המשפט לנמק פסיקתו אם מצא לסמוך ידיו על אותה עדות יחידה. לגופה של השומה טוען המשיב כי בנוגע להתחייבויות המערער לזכאים כפי שטען לה, הרי שבעדותו נבצר הוא מלפרט את שמות הזכאים והחבות כלפיהם - ולכן לא עמד בנטל הוכחת החובות הללו ואין לקבל טענותיו. זאת ועוד, הרי שבמסגרת הצהרות ההון מטעמו היה על המערער להצהיר במסגרת התחייבויותיו על חובות ל"ספקים וזכאים" ובמסגרת רכושו השוטף על "חייבים ולקוחות". על אף האמור לא הציג המערער בפני המשיב את רשימת החייבים באותה עת ואף נמנע מלנקוב כאמור בהצהרת ההון השניה מטעמו. מה גם שעדות זאת של המערער עומדת היא בניגוד גמור לאמור בנימוקי הערעור מטעמו כי בתקופה הרלוונטית כלל לא היו חייבים בעסק. 

מכל מקום גם שמא יתקבלו טענות המערער, טוען המשיב כי לאחר החסרת אותם 137,000 ש"ח הרי כי נותרו להם עוד 440,000 בלתי מוסברים ובייחוס של 100,000 ש"ח לאותה שנה בלבד, הרי שאין זה חורג מן הסביר.

לגבי רווחים משוערים מפירעון תוכנית חיסכון טוען המשיב כי המסמכים שהציג המערער בכגון דא אינם מספקים. המערער פירט אך נתונים כלליים ומבלי לנקוב מהו מרכיב הקרן. כמו כן פירוט תוכניות החיסכון כלל לא הופיעו בהצהרת הונו הראשונה של המערער וממילא אף לו תתקבל טענת המערער הרי שיש להכיר במרכיב הקרן בלבד וככזה אין להפחית את גידול ההון בסך 100,000 ש"ח אשר יוחס לשנה הרלוונטית.

בנוגע לנסיעות לחו"ל טוען המשיב כי המערער נסע לחו"ל כ- 15 פעמים בליווי זוגתו. המשיב העמיד את העלות הזוגית פר נסיעה לחו"ל ע"ס 3,000 ש"ח, המהווה סכום סביר. כמו כן המערער נמנע מלהציג ראיות כלשהן הנוגדות את הערכת המשיב לגבי אותן נסיעות. כך אף בעדותו סתר עצמו כמה וכמה פעמים המערער כאשר נתבקש למנות מספר נסיעותיו.

בנוגע להוצאות המחיה טוען המשיב כי הכנסות המערער ואשתו ואורח חייהם מעידים על רמת חייהם. מעדות המערער עולה כי אשתו עבדה כל תקופת גידול ההון, כי במהלך התקופה טס לחו"ל עשרות פעמים, נקנו על ידו שני רכבים חדשים ואף החליף הוא דירתו לדירה גדולה יותר. כך אף בנוגע לאותה תמיכת הורים נטענת טוען המשיב כי לא הוכחה ואף אם כן הרי שאין בה כדי לשנות מקביעות המשיב.

בכל הקשור לטענות המערער בנוגע לקצבת ילדים טוען המשיב כי הכנסותיו של המערער ששימשו בבניית שומתו, כללו בחובן אף את קצבאות הביטוח הלאומי וכך אף העיד המשיב במשפט זה.