פסק-דין בתיק עדמ 53/05

השופט עמירם רבינוביץ

פתח דבר:

1.   עניינו של הערעור שבפנינו הוא תביעתו של המערער להכיר בגמול פריון עבודה שוטף בשיעור של 23.92% (להלן - הגמול) כחלק משכר היסוד ולא כגמול המחייב דיווח, ובהתאם לעדכן את גובה דמי החופשה ודמי המחלה ואת ההפרשות לקופות ולקרנות השונות (להלן - התנאים הנלווים). תביעה זו נדחתה בפסק דינו של בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב (השופטת חנה בן יוסף ונציגי הציבור מר ארז יהודה ומר אמיר סיני; דמ 743/03), ועל כך הערעור שבפנינו.

העובדות, כפי שנקבעו על ידי בית הדין האזורי, הן כדלהלן:

2.   המערער החל לעבוד במשיבה 1 (להלן - העירייה) ביום 1.9.1982. במסגרת עבודתו שימש המערער כמנהל מדור ומפקח במחלקת פיקוח עסקים במינהל שפ"ע (שיפור פני העיר, להלן - שפ"ע).

3.   עד לשנת 1994, היה קיים נוהג בעירייה ("הסכם מקומי"), לפיו הגמול משולם בבסיס השכר לעובד תברואה או פיקוח אשר קודם לתפקיד ניהולי. אולם בשנה זו קבע הממונה על התקציב כי נוהג זה מנוגד לסעיף 29 לחוק יסודות התקציב, תשמ"ה - 1985 (להלן - החוק), וכי אין להמשיך ולשלם את הגמול בבסיס השכר.

4.   ביום 3.3.1999 נחתם הסכם קיבוצי בין הסתדרות העובדים הכללית החדשה לבין מרכז השלטון המקומי (להלן - הסכם 99), אשר נועד ליישם את הוראת סעיף 29 לחוק, לפיו הסכמים מקומיים יהיו באישור הממונה על השכר. סעיף 4.1 להסכם 99 קובע, כי תוספות אשר שולמו לפי הסכמים מקומיים, ישולמו מעתה רק לעובדים שקיבלו את התוספות האמורות ערב ההסכם. סעיף 6.1 להסכם 99 קובע כך:

"עובדים ותיקים אשר יקודמו בתפקיד ו/או יועברו לתפקיד אחר, יהיו זכאים לכל התנאים והזכויות הנובעים מההסכמים המקומיים, כפי שיושמו ערב חתימת ההסכם וכעדכונם בהתאם להסכמים כאמור על עובדים ותיקים באותם התפקידים. ואולם הוראה זו תחול על קידום ו/או מעבר בתפקיד פעם אחת בלבד".

5.  ביום 1.2.2001 התמנה המערער לתפקיד מנהל מחלקת פיקוח עסקים במינהל שפ"ע. אין חולק, כי גב' מרחבי - קודמתו של המערער בתפקיד מנהלת מחלקת פיקוח עסקים (להלן- גב' מרחבי), קיבלה את הגמול הנתבע בבסיס השכר החל מתאריך 1.7.1989, עקב מינויה כמנהלת המחלקה וזאת מכוח הסכם מקומי. המערער, שהחליף למעשה את גב' מרחבי בתפקידה כמנהלת המחלקה, מקבל את הגמול רק בגין ימי העבודה בפועל, ומכאן תביעתו.

ההליך בבית הדין האזורי:

6.   עיקר טענתו של המערער בבית הדין קמא הייתה, כי לאור לשונם של סעיפים 4.1 ו- 6.1 להסכם 99, קבלת תפקידו החדש כמנהל מחלקה מהווה, למעשה, קידום, ועל כן תשלום הגמול צריך להינתן לו בגין סוג התפקיד אותו הוא ממלא, ובהתאם למה שגב' מרחבי קיבלה באותו תפקיד. עוד טען המערער, כי ההסכמים המקומיים לא בוטלו, למעשה, בשנת 1994, שכן קיים עדיין בעירייה הנוהג לפיו עובד תברואה אשר מקודם לתפקיד ניהולי, זכאי לתשלום הגמול בבסיס השכר, אלא שלאחר שנת 1994, העניקה העירייה את הגמול לעובדים אחרים בה שקודמו בתפקידם, בדרך של החלטת ועדת חריגים.

7.   העירייה טענה, כי הנוהג לשלם את הגמול בבסיס השכר לעובד תברואה או פיקוח אשר קודם לתפקיד ניהולי הופסק בשנת 1994, משום שהוא מנוגד להוראת סעיף 29 לחוק. לאחר מכן, ועד לחתימת הסכם 99, ניתנו תוספות שכר לעובדים רק בכפוף לאישור מיוחד של הממונה על התקציבים.

      באשר למערער, כיוון שלא קיבל את הגמול בבסיס השכר ערב חתימת הסכם 99 ולא ניתן לו אישור מיוחד המאפשר את תשלומו, הוא לא זכאי לקבל את הגמול בבסיס השכר מכוחו של הסכם 99. יתר על כן, המערער למעשה לא קודם, אלא נשאר באותו תקן, כאשר התקן עצמו "שודרג" לתפקיד של מנהל מחלקה.

8.   הממונה על השכר במשרד האוצר (להלן- הממונה על השכר או הממונה) הצטרף לטיעוני העירייה, והוסיף, כי ההטבות אשר ניתנו במסגרת הסכמים מקומיים חדלו להיות מיושמות משנת 1994, ומאז, הענקת הטבה שלא אושרה על ידי הממונה על השכר מנוגדת לסעיף 29 לחוק, ולפיכך אסורה. הממונה על השכר הבחין גם בין הטבה אישית לבין הטבה מקצועית, וטען, כי ההטבה אשר ניתנה לקודמתו של המערער בתפקיד הייתה הטבה אישית אשר אינה קשורה לביצוע התפקיד, וכי גם מטעם זה אין להיענות לתביעת המערער.

9.   בית הדין האזורי קיבל את גרסת העירייה, לפיה המערער לא זכה במכרז לתפקיד מנהל מחלקה, אלא נשאר בתקן הקודם בו עבד, כאשר תקן זה "שודרג" לתפקיד מנהל מחלקה. בית הדין האזורי לא קיבל את הדוגמאות שהביא המערער לבעלי תפקידים שונים בדרגתו הזכאים לתשלום הגמול, שכן עובדים אלה עמדו במכרז, ונכנסו לתפקידם במקום עובדים שפרשו ואשר היו זכאים לתשלום הגמול. בית הדין האזורי קבע, כי המקרה של המערער שונה, כיוון שגב' מרחבי לא פינתה את התקן של מנהל מחלקת פיקוח, אותו ממלא כעת המערער, ואילו תפקידו של המערער "שודרג", כאמור, מתוך רצון להיטיב עמו מבלי שניתנה לו התחייבות לתשלום הגמול בבסיס השכר. בית הדין האזורי גם קבע, כי אין ממש בטענת המערער לאפליה, כיוון שבמועד בו קיבל המערער את תפקידו החדש, לא ניתן היה לפנות לועדת החריגים אשר נקבעה בהסכם 99 כגוף אשר יכול לאשר השוואת שכר לעובד ותיק אחר, כיוון שמכסת הבקשות אשר הוקצתה לוועדת החריגים נסתיימה. לסיום קבע בית הדין האזורי, כי אין לראות בהרחבת סמכויותיו של המערער ועדכון שכרו בהתאם כקידום, ועל כן, לפי ס' 21 ו - 29 לחוק, שינוי בשכרו צריך להיות כפוף לאישור הממונה על השכר. משקבע הממונה, כי הנוהג לתשלום הגמול בבסיס השכר מנוגד לחוק יסודות התקציב, לא קמה למערער זכאות להכללת הגמול בשכר היסוד.

תמצית טענות המערער בערעור:

10. משקבע בית הדין האזורי כממצא עובדתי, כי המערער קיבל כתב מינוי לתפקיד מנהל מחלקה, כי סמכויותיו הורחבו וכי שכרו שולם בהתאם, המסקנה המתבקשת מקביעות אלו היא, כי המערער קודם בתפקידו ולא "שודרג". על כן, לפי לשונו של סעיף 6.1 להסכם 99', זכאי המערער לתשלום הגמול בבסיס השכר.  יתר על כן, גם לו היה מדובר בשדרוג, היה המערער זכאי לקבלת הגמול, שכן סעיף 6.1 חל על "עובדים ותיקים אשר יקודמו בתפקיד ו/או יועברו לתפקיד אחר", כלומר- גם העברה לתפקיד מקביל או אפילו זוטר יותר, מזכה בגמול.

11. גם השאלה, האם פינתה גב' מרחבי את התקן שלה, והאם תקן זה הועבר למערער או שהמערער נשאר בתקן שלו ש"שודרג", אינה רלבנטית לאור לשונו של סעיף 6.1, כאמור. קידומו של המערער בא לידי ביטוי בהרחבת סמכויותיו, שינוי תחומי פעילותו ובעובדה שבתפקידו החדש הוא ממונה על 8 מפקחים, לעומת 2 מפקחים עליהן היה ממונה בתפקידו הקודם. כמו כן, עבודתו של המערער כרוכה עתה גם בתכנון ובייזום, שלא היו חלק מתפקידיו בעבר. כל אלה יש בהם כדי להעיד על קידום בפועל.

12. המערער עמד בחובת ההוכחה, כי תשלום הגמול מהווה נוהג בעירייה, בכך שהוכיח, כי הגמול משולם גם כיום לעובדים אחרים בעירייה.