פסק-דין בתיק עדמ 18/06

השופטת ורדה וירט-ליבנה

1.         המערערת, "דנדינו מרכז טכסטיל לאופנה בע"מ" (להלן גם - החברה), הינה חברה העוסקת במכירת אביזרי אופנה. המשיבה הועסקה בחברה כמוכרת החל מחודש מרץ 2001. המשיבה טענה בפני בית הדין האזורי, כי על רקע קשיים כלכליים אליהם נקלעה החברה, הודיעו לה בעלי החברה בסוף חודש ינואר 2004, כי שם החברה עומד להשתנות, פעילותה של החברה תיפסק ותחתיה תחל לפעול חברה חדשה בשם "אן דן דינו בע"מ" (להלן גם החברה החדשה). בעליה הרשומים של החברה החדשה היו משה דנינו ומיכה דנינו, שהיה גם מנהלה. כן נמסר למשיבה, כי היא תמשיך בעבודתה במסגרת החברה החדשה וכל זכויותיה בגין ותק שצברה בחברה תישמרנה.

2.         בעקבות הודעתה זו של החברה התנהלה תכתובת בין המשיבה לבין החברה כמפורט להלן:

א.   ביום 18.2.04 נמסר למשיבה מכתב מאת עו"ד אלון שירי, בשם מרשתו - החברה החדשה. על פי הנדון ונוסח המכתב, הוא היווה מענה למכתב שנשלח על ידי המשיבה ביום 11.2.04, אולם לא הומצא לבית הדין האזורי במסגרת הראיות. במכתב נאמר כי החברה החדשה דוחה דרישתה של המשיבה לתשלום פיצויי פיטורים. כן נמסר כי החברה החדשה קיבלה על עצמה את הפעילות אשר נוהלה בעבר ע"י המערערת, והיא נושאת באחריות לתשלום פיצויי פיטורים וכל זכות אחרת המגיעה למשיבה מעבודתה במערערת. לפיכך, אין חובה על המערערת לשלם לה פיצויים כלשהם. כן הודגש במכתב, כי אין בהעברת הפעילות לחברה החדשה כדי לפגוע בתנאי העסקתה של המשיבה או לפגוע בשגרת עבודתה.

ב.   ביום 1.3.04 נמסר מכתב מהמשיבה לבעלי החברה (שהוא גם בעליה של  החברה החדשה), מר מיכה דנינו, בו נכתב כך: " ביום 18.1.04 הודעת לי על החלפת שם החברה מ"דנדינו" ל"אן דן דינו". לפיכך אני מודיעה לך על התפטרותי מחברתך שתוחל (כך במקור - ו.ו.ל) בעוד חודש ימים כלומר ביום 1.4.04". כן ביקשה המשיבה לשלם לה פיצויי פיטורים, דמי חופשה שנתית ודמי הבראה.

ג.    יומיים לאחר מכן, ביום 3.3.04, נמסר למשיבה מכתב מאת עו"ד אלון שירי, ב"כ החברה החדשה, לפיו מרשתו מקבלת את הודעת המשיבה בדבר ההתפטרות. כן מוסיף עו"ד שירי, כי הואיל והמשיבה התפטרה מרצונה, ללא שינוי כלשהו בתנאי העסקתה, היא אינה זכאית לפיצויי פיטורים.

ד.   ביום 11.3.04 מסר מר ניר גביש, מזכיר איגוד מקצועי במרחב תל-אביב יפו של ההסתדרות החדשה, בשמה של המשיבה, מכתב לעו"ד שירי, בו נמסר כי המשיבה התפטרה עקב החלפת שם החברה והפיכתה ליישות משפטית שונה, ולא עקב שינוי כלשהו בתנאי העסקתה. כן נטען במכתב כי המשיבה לא קיבלה את משכורת חודש פברואר 2004, ומשכורתה משולמת בתשלומי מזומן מזדמנים, ובנסיבות אלה לא ניתן לדרוש ממנה את המשך עבודתה והתפטרותה היא כדין מפוטרת.

ה.   ביום 15.3.04 נשלח למשיבה מכתב מאת החברה נושא כותרת " המשך העסקתך בחברת דנדינו בע"מ". במכתב מודיעים בעלי החברה למשיבה כי לאחר התייעצות עם רואה חשבון ועיון מחדש ומעמיק במצב, הוחלט להמשיך את פעילותה של החברה. כן נמסר כי הוחלט סופית שלא לפעול בשם חברת "אן דן דינו בע"מ" או להפעילה. לפיכך נמסר למשיבה כי היא מועסקת עדיין על ידי החברה ומתבקשת להגיע לעבודה כרגיל.

ו.    החברה הציגה בפני בית הדין האזורי מכתב נוסף מיום 26.3.04 שהיא חתומה עליו ומופנה למשיבה, בו נמסר כי החברה מעולם לא חדלה מפעילותה, המשיבה עדיין מועסקת על ידה ודבר לא השתנה במישור העסקתה. כן נכתב כי במידה והמשיבה לא תמשיך להגיע לעבודה כנדרש אז ניתן יהא להסיק כי היא בחרה להתפטר מרצונה. בית הדין האזורי לא שוכנע כי מכתב זה אכן נשלח והתקבל אצל המשיבה.

3.         למרות הודעתה של החברה, לפיה המשיבה עדיין מועסקת על ידה, בחרה המשיבה שלא למשוך את מכתב ההתפטרות, על פי טענתה בשל הרעה בתשלומי שכרה, וביום 1.4.04 חדלה לעבוד.

על רקע זה הוגשה תביעתה של המשיבה בדיון מהיר לבית הדין האזורי בתל-אביב. המשיבה תבעה תשלום פיצויי פיטורים בסך 10,924 ש"ח, שכר מולן בסך 3,857 ש"ח, דמי הבראה בסך 2,295 ש"ח, פדיון ימי חופשה שנתית בסך 1,600 ש"ח, והחזר הוצאות נסיעה בסך 200 ש"ח.

4.         עיקר המחלוקת בין הצדדים בבית הדין האזורי עסקה בשאלה האם התפטרותה של המשיבה מהחברה דינה כפיטורים לצורך חוק פיצויי פיטורים, תשכ"ג-1963 (להלן גם החוק).

            המשיבה טענה כי החברה שילמה את שכרה בחלקים ובסכומי כסף מזדמנים. כן טענה כי התפטרה מעבודתה עקב חילופי מעבידים ולכן על פי ההלכה היא זכאית לפיצויי פיטורים.

החברה טענה כי בפועל לא התקיימו כל חילופי מעבידים. נטען כי החברה שקלה להעביר את פעילותה לחברה אחרת בשם "אן דן דינו" אשר בעליה ומנהלה הוא בעליה ומנהל הנתבעת, וזאת משיקולי מס. אולם העברת הפעילות לא הושלמה, בשום שלב לא נסגרה החברה ולא הונפקו תלושי שכר מחברת "אן דן דינו". כן טענה החברה כי המשיבה יזמה את ההתפטרות וחיפשה סיבות לעזוב את עבודתה כבר במהלך שנת 2003.

5.         בית הדין האזורי בפסק דינו (השופטת דינה אפרתי; דמ 5385/04) קבע את הממצאים העובדתיים שלהלן:

א.   עובר להודעת ההתפטרות של המשיבה, חברת "אן דן דינו" קיבלה על עצמה את פעילות החברה. עובר להעברת הפעילות לחברת "אן דן דינו" מצבה הכלכלי של החברה היה קשה.

ב.   הגורם שהביא להתפטרות המשיבה מהחברה הוא העברת פעילות החברה ל"אן דן דינו", ולא הפיגורים בתשלום שכרה של המשיבה ופיצולו.

ג.    המשיבה החלה לחפש עבודה אחרת רק לאחר הגשת מכתב ההתפטרות.

ד.   ביום 3.3.04 קיבלה החברה את התפטרות המשיבה, וביום 15.3.04 חזרה בה מקבלת ההתפטרות והודיעה למשיבה כי היא רואה בה עובדת שלה וכי עליה להתייצב לעבודה.

בית הדין האזורי קבע, כי מקום שהחברה הביעה באופן חד משמעי כי היא מקבלת את התפטרות המשיבה אין היא יכולה לחזור בה אלא בהסכמת המשיבה. על כן נקבע כי המשיבה זכאית לפיצויי פיטורים.