פסק-דין בתיק עבל 92/07

השופטת ורדה וירט-ליבנה

1.         לפנינו ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי בבאר שבע (השופטת יעל אנגלברג-שהם - דן יחיד; בל 1642/04) אשר דחה את תביעתו של המערער מר אברהם חסון להכיר באוטם שריר הלב שלקב בו ביום 8.9.03. כפגיעה בעבודה על פי הוראת חוק הביטוח הלאומי [נוסח חדש] התשנ"ה-1995 (להלן גם החוק).

2.         הרקע העובדתי נקבע על ידי בית הדין האזורי כדלקמן:

"1.       התובע, יליד 1951, עסק כסוכן חומרי ניקוי באזור המרכז. בנוסף ביום 15.12.00, השכיר התובע חנות באשקלון על ציודה והמוניטין שבה למר שלום לב (להלן - השוכר).

במסגרת עיסוקו כסוכן, סיפק לשוכר מוצרי נייר וניקיון.

2.         ביום 8.9.03, בשעות הבוקר, ניהל התובע ויכוח עם השוכר. לאחר מכן שב לעבודתו כסוכן ומפיץ של חומרי ניקוי. לטענתו, ניהל עוד שני ויכוחים במשך היום (ברמלה ובראשון לציון). לקראת השעה 16:00 חש התובע בכאבים בחזהו. התובע המשיך בעבודתו ובסיומה פנה לביה"ח, שם אובחן כמי שסובל מאוטם חריף בשריר הלב.

3.         התובע פנה לנתבע ביום 21.10.03 בתביעה להכיר באוטם שריר הלב שאירע לו ביום 8.9.03 כב"פגיעה בעבודה".

4.         התובע מסר הודעה לחוקר הנתבע ביום 17.12.03 וביום 4.1.04 דחה הנתבע את תביעת התובע בנימוק כי:

""מעיון בפרטי תביעתך ובנסיבות האירוע, עולה, שהתאונה לא אירעה תוך כדי עיסוקך במשלח ידך כסוכן/מפיץ חומרי ניקוי, אלא בשעת עיסוק שאינו בגדר 'משלח יד' (ויכוח עם שוכר החנות שבבעלותך).""

3.         המחלוקת בבית הדין האזורי נסובה על השאלה האם אירע למערער אירוע בעבודתו ואם היה זה עקב עיסוקו במשלח ידו.

4.         בית הדין האזורי, לאחר שבחן את העדויות שהובאו בפניו קבע, כי ראשית, המערער לא הוכיח כי היה אירוע חריג בעבודתו, עובר למועד בו לקה באוטם שריר הלב, ושנית גם אם היה ויכוח חריג הרי היה זה עם מי ששכר ממנו חנות ובקשר לדמי השכירות שאינם חלק ממשלח ידו. ולאור מסקנותיו דחה את תביעתו.

            על כך הערעור שבפנינו.

5.         בא כוח המערער טען בערעור שבפנינו, כי בית הדין האזורי התעלם מעדותו של מר שלום לב, הוא השוכר את החנות מן המערער, שהיא עדות אובייקטיבית לגבי הויכוח החריג בעדותו. וכן טעה בית הדין האזורי בקביעתו כי אם אכן היה ויכוח חריג לא היה זה בקשר לעבודתו.

            לטענת המערער הויכוח היה גם על דמי השכירות וגם על כך שמר לב מסרב למכור ללקוחות מסוימים סחורה מן החנות וזה קשור למשלח ידו.

            באת כוח המשיב טענה לעומתו, כי בית הדין האזורי התרשם מן העדויות שהיו בפניו ולאור הגרסאות הרבות מצא, כי המערער לא עמד בנטל  ההוכחה הנדרש לקבוע כי היה אירוע חריג בעבודתו ומשערכאת הערעור אינה מתערבת בקביעות עובדתיות יש לדחות את הערעור.

6.         דיון והכרעה

א.        לאחר שבחנו את העדויות שהובאו בפני בית הדין האזורי החל בטופס התביעה לפגיעה בעבודה לרבות הרשום "בתעודות לנפגע בעבודה" ובהמשך ההודעות בפני החוקר של המוסד לביטוח לאומי תצהיר עדות ראשית, החקירה הנגדית של המערער ועדותו של מר שלום לב, אכן קיימות סתירות בגרסאות בכל אחד מן השלבים וניכרת מגמה מסוימת להעצים את הויכוח שהיה עם מר שלום לב על מנת לקשור אותו לאוטם שריר הלב בו לקה המערער.

            בא כוח המערער הדגיש בטענותיו את עדותו של השוכר,  מר שלום לב, שהיא עדות אוביקטיבית, לטענתו ולכן היה על בית הדין האזורי לתת לה משקל רב יותר. אולם למקרא הודעתו של מר שלום לב והשוואת ההודעה לעדותו בפני בית הדין האזורי, הרי שגם כאן לא מצטיירת תמונה ברורה ועקבית של העובדות. בהודעתו אומר מר לב שלא היו צעקות אלא המערער "התפוצץ בתוכו" ואילו בעדותו בפני בית הדין האזורי אמר שהמערער צעק והשתולל.

ב.         אם נבחן את העדויות בכללותן הרי שאכן התגלעו סתירות רבות בין העדויות בשלבים השונים של תביעת המערער כלפי המוסד לביטוח לאומי הן בגרסאות של המערער והן בגרסתו של מר שלום לב. סתירות שהביאו לקביעתו של בית הדין האזורי כי על פי התרשמותו לא ארע אירוע חריג בעבודתו של המערער ביום 8.9.03 . לכך נוסיף, כי המערער היה בעל עסק עצמאי ועליו מוטל הנטל להוכיח, כי ארע לו אירוע חריג בעבודתו ועקב עבודתו. לאחר עיון בכל העדויות שהובאו בפני בית הדין האזורי לא ניתן לקבוע בצורה ברורה וחד משמעית פרטי אירוע חריג בעבודה שניתן לקשור אותם לאוטם שריר הלב בו לקה המערער.