פסק-דין בתיק עבל 92/06

השופטת ורדה וירט - ליבנה

1.         הערעור שפנינו נסוב על פסק דינו של בית הדין האזורי בירושלים (השופטת אורנית אגסי ונציג הציבור מר מרדכי אלון; בל 11419/03), אשר דחה את תביעת המערערים לקבלת גימלת הבטחת הכנסה על פי חוק הבטחת הכנסה התשי"א-1980 בשל הסתרת הכנסה הן מעבודה והן מנכסים שירשו.

הרקע

2.         א.        המערערת 1 (להלן גם חנאן) והמערער 2 (להלן גם ­ האני) הינם  בעל

ואישה.

ב.         בית הדין האזורי הציג את המחלוקת העובדתית בין הצדדים כדלקמן:

            " התובעים טוענים כי, בשנות ה-80 הייתה בבעלותם חנות בגדים אך בשל האינתיפאדה ומלחמת המפרץ נצברו חובות בהעדר קונים והם נאלצו למכור את החנות בהפסד רב. תובע מס' 2 (להלן: התובע) ניסה את מזלו מעבר לים אך מזלו אינו שפר עליו והוא שוב נקלע לחובות.

            נוסף על כך, התובע חלה עת חזרתו לישראל, מה שמנע ממנו לעבוד וכיום הינו חסר אמצעים ובעל חובות לרשויות ולבתי הספר של ילדיו. נוכח האמור, התובעים נעזרים בבני משפחתם ובמכירת מטלטליהם לצורך מחייתם.

            תובע מס' 1 שולל את טענת המוסד כי בתקופה הרלוונטית לתביעה היה בבעלותו רכב וטוען כי הרכב הנטען הוא של גיסו ורישום הרכב על שם בתו נעשה משום שלגיסו יש רכב נוסף מהעבודה.

            יאמר עוד, כי התובעים הגישו תביעה חדשה להבטחת הכנסה מיום 9.4.05 אך עדיין לא התקבלה החלטה מטעם המוסד.

            לטענת המוסד, התובע העלים הכנסה היות ועבד בזמנים הרלוונטים לתביעתו כסוחר בגדים, התובע השתמש ברכב באופן קבוע להספקת הסחורה לחנויות שונות בירושלים וברמאללה. מעבר לאמור, התובע עבד במשרד מוניות בין השנים 2002-2001.

            בטפסי התביעה מיום 21.11.02 (נ/2) הצהיר התובע כי בבעלותו רכב סובארו, שנת 1984 ואף בתביעתו מיום 9.7.04 (נ/4) הודה כי היה בבעלותו רכב - "הרכב שהיה לי מכרתי לחלקים בראמללה וביטלתי את רשיונו".

            בנוסף לאמור, התובע קיבל נכסים בירושה מאביו שאת חלקם מכר. התובע נמנע מלהציג למוסד שטרי מכר מהרשות המוסמכת ו/או אישורים להוכיח מה עלה בגורל הכסף שהתקבל כביכול מהמכירה. זאת ועוד, בבעלות משפחת התובע שטח שעליו נבנה ביה"ס ועד היום מתנהל דיון כנגד התובע בגין ביצוע עסקה שלא כדין ולכן עדיין לא ברור האם התובע קיבל כספים מאותו עסקה".

3.         תמצית פסק דינו של בית הדין האזורי

א.        בית הדין האזורי דחה את תביעתם של המערערים לגימלת הבטחת הכנסה. בקביעתו הסתמך על שורה של עדויות וראיות שהציג המוסד לביטוח לאומי, סתירות בעדויות המערערים והתרשמותו שעדותם לא היתה מהימנה וכן על כך שהמערערים לא הביאו ראיות אשר יתמכו בטענותיה. לכן העדיף את גרסת המוסד לביטוח לאומי על פני גרסת המערערים.

בית הדין האזורי קבע כי המערערים אינם זכאים לגימלת הבטחת הכנסה מהטעמים הבאים:

ראשית,  האני עבד  לאורך השנים מבלי לדווח על כך לרשויות 

(1)        בשנים 1994 -1997 עבד מעבר לים.

(2)        משנת 2001 ועד למחצית שנת 2002 עבד אצל מר טחאן

(3)        המערער עבד כסוחר בדים בשיתוף עם בני דודים שלו.