פסק-דין בתיק עבל 810/06

השופטת ורדה וירט ליבנה

1.         בפנינו ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי בבאר שבע (השופט אילן סופר; בל 1606/03) אשר דחה ביום 14.4.02 את תביעתה של המערערת להכיר בזכאותה לגימלת תלויים עקב פטירתו של בעלה המנוח יהודה עינן ז"ל (להלן גם - המנוח) זאת, על פי הוראת חוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] התשנ"ה-1995 (להלן גם - החוק).

2.         הרקע העובדתי נקבע על ידי בית הדין האזורי כדלקמן:

"א.      המנוח עבד כמנהל היכל התרבות באשקלון מאז שנת 1998. לפני כן שימש ברציפות ובמשך כ-17 שנים כמנהל האדמינסטרטיבי של תאטרון באר שבע.

ב.         כפי שניתן לקרוא מתצהירו של מר אריאל תורג'מן, אשר שימש כיד ימינו של המנוח בהיכל התרבות באשקלון והיה אחראי על המערך הטכני, המנוח הקים את ההיכל בעיר שלא היה בה מרכז תרבות שכזה עד אז.

ג.         המנוח היה נתון לביקורת של נציגי החברה הכלכלית לאשקלון אשר היתה הבעלים של ההיכל והוא נדרש להציג כל הזמן רווחים (סעיף 8 לתצהירו של מר תורג'מן).

ד.         כחלק מעבודתו של המנוח, ומרצונו לקדם את ההיכל ולהגדיל את קהליו, ביקש לצרף לציבור המנויים את דוברי היידיש. מדובר בקהל מבוגר, איכותי, שוחר תרבות, שהוספתו לקהל ההיכל, היה יכול ליצור סדרת מנויים מימדית המורכבת מהצגות ביידיש, וכן ליצור עניין אצל קהל זה לגבי שאר סדרות המנויים (סעיף 23 לתצהירו של מר תורג'מן).

ה.        לתאריך 14.4.02 תוכננה הצגה ביידיש של השחקן מוטי גלעדי ולצורך כך התאמץ המנוח ופעל רבות על מנת להביא קהל להצגה זו. המנוח הצליח לארגן הסעות לקהל המבוגר שיקחו אותו מביתו וישיבו אותו חזרה. הוא גם הגיע להסדר עם הנהלת ההיכל לפיו מחיר השכרת האולם יוזל אם ימכרו כ-500 - 600 כרטיסים (סעיפים 18-19 לתצהירו של מר תורג'מן).

ו.          אלא שאיתרע המזל ובימים שקדמו למועד ההצגה, ארעו בארץ פיגועים רבים אשר בעטיים נוצר חשש שההצגה תבוטל. כך סיפרה התובעת, כי עד לרגע האחרון היה חשש שהאמרגנית, המפיקה את ההצגה, תחזור בה מכוונתה להעלות את ההצגה בהיכל, מאחר והשחקנים לא יעלו להסעה (עמ' 7 שורות 1 - 2).

            מספר הכרטיסים שנמכר עד יום שישי (יומיים לפני ההצגה) לא עבר את ה-300 ולשם כיסוי הוצאות הפעלת האולם היה צריך למכור לפחות 440 כרטיסים (עמ' 11 שורות 19 -22 לחקירתו הנגדית של מר תורג'מן).

            מר תורג'מן הסביר בחקירתו הנגדית, כי ביטול ההצגה היה גורם לבד מנזק כלכלי, לנזק תדמיתי אשר כאמור להיכל היה חשוב לקרב אליו את קהל דוברי ההיידיש (עמ' 12 - שורות 10 -20 לחקירתו הנגדית של מר תורג'מן).

ז.         על אף שהמנוח לא היה צריך להיות נוכח בערב שלפני יום ההצגה, אשר תוכננה ליום ראשון, הופיע התובע בהיכל לאחר שחזר מאילת ביום שבת, וזאת כאמור לא בגלל שהיה תורן באותו ערב אלא מאחר ודאג להצגה שלמחרת (סעיף 25 לתצהירו של מר תורג'מן) (יש להתחשב בכך שהמנוח התגורר בישוב מיתר וביקור במוצ"ש בהיכל באשקלון היה כרוך בנסיעה לא קצרה).

ח.        עדויותיהם של התובע ועובדי ההיכל, כמו תורג'מן שהיה תורן באותו ערב והגב' מילה בקר (עמ' 9 שורות 7 - 17, 23 - 25) מלמדות, כי המנוח ייחס לקיום ההצגה במועדה, חשיבות רבה ולכן המתח והלחץ בו היה שרוי הלכו והאמירו במיוחד לנוכח העובדה שמכירת הכרטיסים לא בישרה טובות.

ט.        הלחץ בו היה שרוי המנוח, על אף הניסיון הרב שהיה לו, בהתחשב במשמעות של ביטול ההצגה, ערב חידוש עונת המנויים והרצון לרכוש קהל חדש ומבוסס להיכל, ובשים לב לעובדה כי המנוח נפטר בדרכו לצאת מביתו בבוקרו של יום ההצגה ב-14.4.02, שהוא היה אמור להיות שיאו של המתח אליו נקלע המנוח, מביאים למסקנה, כי ארע למנוח ארוע חריג."

3.         בית הדין האזורי מינה את ד"ר ידעאל הר זהב לשמש כמומחה רפואי מטעם בית הדין בשאלת הקשר הסיבתי הרפואי בין עבודתו של המנוח לבין פטירתו.

השאלות שהפנה בית הדין האזורי אל המומחה הן:

"א.      בהתחשב בחומר הרפואי המצוי בתיק האם תוכל לקבוע בסבירות של מעל 50% מה היתה הסיבה הסבירה ביותר לפטירת המנוח?

ב.         בהנחה כי מדובר באירוע לבבי או אחר האם היתה לארוע בעבודה השפעה כלשהיא על בוא האירוע במועד שבא?

ג.         אם התשובה חיובית, האם היתה השפעת האירוע בעבודה פחותה בהרבה מהשפעת גורמי סיכון אחרים?

ד.         ביחס לשאלה אם השפעת האירוע היתה פחותה בהרבה מהשפעת גורמי הסיכון האחרים, יש להתייחס להשפעת האירוע מבחינת העיתוי של בוא האירוע, ומבחינה זו יש לראות את סמיכות הזמנים בין האירוע בעבודה ובין פטירת המנוח כאינדיקציה לכך שהשפעת הארוע לא היתה פחותה בהרבה.