פסק-דין בתיק עבל 777/06

השופט יגאל פליטמן

1.      בפנינו ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי לעבודה בחיפה (השופטת מיכל פריימן ונציגי הציבור גב' יפה דהן ומר דניאל ילון; בל 1935/05) בו נדחתה תביעת המערער להכיר באירוע לב שעבר ביום 6.7.2003 כפגיעה בעבודה כמשמעותה בחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995, משלא הוכח "אירוע חריג" בעבודתו.

2.      ואלו עיקרי העובדות כפי העולה מההליך בבית הדין האזורי :

         א.        המערער יליד שנת 1936, סוכן  מכס במקצועו.

          ב.         בעת הרלבנטית, היה המערער הבעלים והמנהל בחברת "רומן סוכני מכס בע"מ" (להלן- החברה). בנו, מר אהוד רומן, עבד כסוכן מכס שכיר בחברה.

           ג.         במסגרת עבודתו, תיווך המערער בין יבואנים, יצואנים ושלטונות המכס. בין לקוחות החברה נמנתה חברה בשם "סיגמא ייצור הלבשה בע"מ" (להלן- " סיגמא").

          ד.         כשבוע ימים לפני מועד האוטם, נעצרה על ידי המכס מכולה של "סיגמא" שהגיעה ארצה. המכס עצר את שחרור המכולה, והפנה את הטיפול במקרה למשרד התמ"ת, אשר דרש מ"סיגמא" התחייבות כספית, וכן התחייבות שלא למכור ולשווק סחורה בארץ עד גמר סיום הסימון על פי החוק. כמו כן, הוטל על "סיגמא" קנס כספי בשיעור של 3,000 ש"ח.

         ה.        המערער טען כי הטיפול בעצירת המכולה דרש ממנו עבודה רבה מול הרשויות ועם "סיגמא", על מנת למזער את הנזק ככל הניתן. עוד טען המערער, כי נודע לו ששתי מכולות נוספות של "סיגמא" אמורות להגיע, ופחד כי אף הן ייעצרו על ידי המכס.

           ו.         המערער מסר בהודעתו לחוקר המוסד, כי במהלך כל אותו השבוע הרגיש טוב ועבד כרגיל.

          ז.         ביום 5.7.2003, במוצאי שבת, נודע למערער משיחת טלפון עם בנו,שלמרות הטיפול המסור בעצירת המכולה, החליטה חברת "סיגמא" לנתק את קשרי העבודה עם המערער (להלן- ההודעה). המערער טען כי עם קבלת ההודעה הרגיש כמו "פטיש על הראש".

         ח.        למחרת, ביום 6.7.2003, הלך המערער לעבודתו כרגיל על מנת להמשיך ולנסות למזער את הנזקים, למרות שלטענתו, חש ברע והיה נתון במתח נפשי רב, ולמרות מחאות משפחתו.

         ט.        בשעות הצהריים, לאחר שמצבו החמיר, ביקש המערער מאחד העובדים בחברה שיזמין לו מונית שתיקח אותו לבית החולים.

           י.         המערער פונה לבית החולים "כרמל", שם אובחן כי לקה באוטם חד בשריר הלב. המערער עבר צינתור, אולם משלא הושגו התוצאות הרצויות, נאלץ המערער לעבור ניתוח מעקפים.

        יא.        המערער טען, כי האירוע החמיר את מחלת הסוכרת ממנה סבל קודם לכן, עד כי לאחר כשנה נאלץ לעבור קטיעה של רגל ימין מתחת לברך.

3.  בית הדין האזורי דחה את תביעת המערער להכיר בקבלת ההודעה ביום 5.7.2003, כמו גם המשך העבודה ביום 6.7.2003, כ"אירוע חריג" אשר הוביל לאירוע האוטם. זאת, משלא הביא המערער ראשית ראיה לקיומו של "אירוע חריג" בעבודתו. בית הדין האזורי נימק קביעתו בטעמים הבאים:

א.        אין לראות באירועים שקדמו לקבלת ההודעה, ובהם עצירת המכולה על ידי המכס והטיפול בשחרורה, כמו גם החשש מפני עצירת מכולות נוספות, כאירוע חריג, מבחינתו של המערער.

ב.         המערער עצמו ראה בקבלת ההודעה ובהמשך העבודה למחרת את ה"אירוע החריג" אשר הוביל להופעת האוטם. המערער טען כי "סיגמא" אכן הפסיקה את קשריה עימו לאחר אותו אירוע.

ג.         בשיחה בה קיבל המערער את ההודעה מבנו, הוסכם כי ימשיכו לשוחח על כך למחרת היום (הייתה מחלוקת בשאלה מי הציע זאת). עובדה זו מעידה על כך שהן התובע והן בנו לא ראו חשיבות מיוחדת באותה שמועה, מה גם שאף למחרת היום לא נקטו בכל פעולה מיוחדת בקשר לכך. המערער גם לא העיד את סוכני המכס אשר לפי עדות בנו, הם שיידעו אותו בדבר כוונתה של "סיגמא" להפסיק את קשריה עם חברתו של אביו. בית הדין האזורי קבע, כי ניתן היה לצפות כי המערער יפעל בדרך כלשהי לבירור האם השמועה נכונה, ולנסות למנוע את ניתוק הקשרים בין "סיגמא" לבין החברה. גם באופן אובייקטיבי, לא סביר כי עצירת המכולה היא הסיבה לרצונה של "סיגמא" להפסיק את ההתקשרות, לאור טיפולו האיכותי והמסור של המערער בבעיה. מעדותו של בנו של המערער עולה, כי הקנס שהושת לבסוף על חברת סיגמא היה נמוך יחסית, 3,000 ש"ח בלבד, וכי הוא חושב שפעלו מצוין בשחרור המכולה מהמכס. עוד העיד הבן, כי ניתוק היחסים בין סיגמא לבין חברת המערער נעשה ללא האשמה כלשהי מצד "סיגמא". המערער לא העיד את מנהל "סיגמא" על נסיבות ניתוק הקשר. לאור האמור, לא שוכנע בית הדין האזורי כי הייתה למערער סיבה ממשית לחשוש מפני ניתוק הקשרים, ועל כן לא קיבל את גרסתו של המערער כי קבלת השמועה הסתמית היוותה אירוע חריג עבור המערער, או כי עבד למחרת היום במתח נפשי רב, בשונה מאופי עבודתו בשבוע שחלף מאז עצירת המכולה.

ד.         בית הדין האזורי לא קיבל את טענת המערער לפיה "סיגמא" הייתה אחת מלקוחותיו העיקריים, מה שהגביר את חששו מפני עזיבתה, שכן טענה זו לא הוכחה.

ה.        גם החומר הרפואי אינו תומך בגרסת המערער, שכן לא נרשם בו דבר קיומו של אירוע כלשהו בעבודתו של המערער.