פסק-דין בתיק עבל 770/06

השופט יגאל פליטמן

בפנינו ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי לעבודה בחיפה (השופטת עפרה ורבנר; בל 1270/05) בו נדחתה תביעת המערער להכיר בליקוי השמיעה ובטנטון מהם הוא סובל, לטענתו, כבפגיעה בעבודה כמשמעותה בחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995.

2. ההליך בבית הדין האזורי:

א. העובדות המוסכמות על הצדדים נקבעו בהחלטתו של בית הדין האזורי מיום 29.1.2006, כדלקמן:

"א.     התובע יליד 1967.

ב.   התובע עובד כנגר החל משנת 1996. 

ג.   התובע עובד 6 ימים בשבוע, כ- 10-8 שעות ליום.  

ד.   במהלך עבודתו התובע חשוף לרעש מזיק של לא פחות מ- 85 דציבל.

ה.  התובע עבד ללא אמצעי מיגון לאוזניים.  

ו.    התובע החל לסבול מליקוי שמיעה ולפנות עקב כך לטיפול רפואי בשנת 2002 לערך".

ב.   בית הדין האזורי מינה כמומחה יועץ רפואי את ד"ר דוב אופיר (להלן- ד"ר אופיר), אשר התבקש לקבוע, האם ישנו קשר סיבתי רפואי בין נסיבות עבודתו של המערער כפי שתוארו לעיל, לבין הליקוי בשמיעתו והטנטון.

ג.   חוות דעתו של ד"ר אופיר נסמכה על בדיקות שמיעה שעבר המערער ביום 17.12.2002 וביום 15.10.2004, לפיהן למערער ליקוי שמיעה עצבי דו צדדי קל בתדירויות הגבוהות, אולם על פי בדיקה עדכנית יותר, מיום 6.1.2005, נמצא כי על פי בדיקת ההדים הקוכלאריים למערער שמיעה תקינה בכל התדרים. ד"ר אופיר הסביר, כי יש להעדיף את הבדיקה האחרונה, שכן היא משקפת את מצב השמיעה האמיתי של המערער, במיוחד כאשר היא נתמכת בבדיקה אובייקטיבית של ההדים הקוכלאריים. לאור האמור, הגיע ד"ר אופיר למסקנה, לפיה אין מדובר במחלת מקצוע ואף לא בפגיעה מסוג מיקרוטראומה משאין הוכחה לקיומו של ליקוי שמיעה שמקורו בחשיפה לרעש מזיק.

ד.   המערער ביקש מבית הדין האזורי להציג בפני ד"ר אופיר תוצאות בדיקות שמיעה עדכניות, מיום 8.6.2006, ולשאול אותו האם תשתנה חוות דעתו בעקבות בדיקות אלה. ד"ר אופיר הסביר, כי תאי השיער באוזן הפנימית הם הראשונים להיפגע באם מדובר בנזק שמקורו בחשיפה לרעש, וכי בדיקת ההדים הקוכלאריים משקפת ספציפית פגיעה כזו. בבדיקת ההדים הקוכלאריים מיום 8.6.2006 התקבל מענה אקוסטי בשתי האוזניים, בכל התדירויות ובשתי צורות הבדיקה, מה ששולל את האפשרות שלמערער ליקוי שמיעה שמקורו בחשיפה לרעש מזיק.

ה.  לאחר מתן תשובותיו של ד"ר אופיר, נתן בית הדין האזורי החלטה על הגשת סיכומים בכתב, ולפיה היה על המערער להגיש סיכומיו עד ליום 20.9.2006. המערער לא הגיש סיכומיו במועד זה, אלא הגיש בקשה להפניית שאלות הבהרה נוספות למומחה, מבלי לבקש הארכת מועד להגשת סיכומיו. בקשה זו נדחתה על ידי בית הדין האזורי בהחלטתו מיום 16.10.2006. בהחלטה זו גם ניתנה למערער אורכה להגשת סיכומיו, עד ליום 30.10.2006, אולם המערער לא הגיש סיכומיו גם במועד זה.

ו.   בית הדין האזורי דחה את תביעתו של המערער, הן מן הטעם שלא הגיש סיכומיו במועד, בהתאם לתקנה 52 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב- 1991, והן לגופו של עניין, בהסתמך על חוות דעתו של ד"ר אופיר.

3.   ערעורו של המערער כוון כנגד החלטותיו של בית הדין האזורי מיום 29.1.2006 ומיום 16.10.2006, וכנגד פסק דינו. המערער טען, כי ביום 8.5.2006, לאחר קבלת חוות דעתו של ד"ר אופיר, ביקש המערער להפנות לד"ר אופיר שלוש שאלות הבהרה, מתוכן אישר בית הדין האזורי להפנות את השאלה השלישית בלבד, הנוגעת לתוצאות בדיקת השמיעה העדכנית שעבר המערער. לאחר שד"ר אופיר ענה עליה, ביקש המערער להפנות אליו שתי שאלות נוספות, אולם בית הדין האזורי טעה לחשוב כי מדובר באותן שתי שאלות שהצגתן כבר נדחתה על ידו, ועל כן דחה את הבקשה על אתר. עוד טען המערער, כי העברת השאלות הנוספות לא יכלה להיעשות קודם לכן, שכן המערער חיכה שד"ר אופיר יתייחס לתוצאות הבדיקה העדכנית, ומשקבע ד"ר אופיר כי אין בבדיקה זו כדי לשנות דעתו, עלה הצורך בהעברת השאלות הנוספות. בית הדין האזורי מנע מהמערער להוכיח את תביעתו כאשר לא התיר לו להפנות את שאלות ההבהרה המבוקשות על ידו. לסיום הדגיש המערער, כי הנזק שנגרם למערער בפסק דינו של בית הדין קמא הינו בלתי הפיך, ואילו הנזק שייגרם אם יותר להפנות שאלות הבהרה נוספות לד"ר אופיר הינו אפסי.

4.   בישיבת קדם הערעור הסכימו הצדדים כי ב"כ המוסד תכתיב סיכומיה לפרוטוקול, אשר ייחשבו לסיכומים בכתב, ואילו ב"כ המערער יגיש לאחר קבלת הפרוטוקול את סיכומיו בכתב. לאחר מכן יינתן פסק הדין על סמך הסיכומים וכלל החומר שבתיק.

5.   ב"כ המוסד טענה, כי חוות דעתו של ד"ר אופיר הייתה ברורה וחד משמעית, וקבעה כי למערער שמיעה תקינה בכל התדרים, וכי אין כל הוכחה לנזק מרעש. חוות דעתו זו של ד"ר אופיר עומדת בקנה אחד עם חוות דעתו של המומחה מטעם המוסד, ד"ר ברמה, על אף שזו לא עמדה בפני ד"ר אופיר לצורך מתן חוות דעתו. המערער הפנה שאלות הבהרה לד"ר אופיר, אשר נענו בצורה ברורה ומנומקת, ובדין נדחתה הבקשה להפנות שאלות הבהרה נוספות.

6.   בסיכומיו חזר המערער, בעיקרו של דבר, על טיעוניו בערעור, והוסיף, כי חוות דעתו של ד"ר אופיר אינה שלמה, ויש לתת למערער אפשרות להפנות אליו שאלות הבהרה על מנת להשלימה.

7.   דיון והכרעה:

א.  לאחר שנתנו דעתנו לטיעוני הצדדים ולכלל החומר שהובא לפנינו, הגענו למסקנה, כי דין הערעור להידחות, וכי דינו של פסק דינו של בית הדין האזורי להתאשר מטעמיו, במסגרת הוראתה של תקנה 108 (ב) לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), תשנ"ב - 1991.

ב.   נוסיף, כי אין ממש בטענת המערער, לפיה סבר בית הדין האזורי כי שתי שאלות ההבהרה הנוספות שביקש המערער להציג בפני ד"ר אופיר, הינן אותן שתי שאלות שהצגתן כבר נדחתה בהחלטתו הקודמת. בהחלטתו מיום 16.10.2006 קבע בית הדין האזורי כך: "נציין, כי ב"כ התובע במסגרת הבקשה הקודמת להפנות את השאלות הבהרה למומחה (בקשה מ-8.5.06) לא ביקש להפנות את השאלות אותן הוא מבקש להפנות כעת, ולא ניתן לבית הדין כל נימוק או הסבר מניח את הדעת מדוע לא נוסחו השאלות קודם לכן ומדוע צריך להפנות את השאלות לסירוגין ולשיעורין למומחה דבר המהווה בזבוז זמן הן של בית הדין, הן של המומחה והן של הצד שכנגד, מה גם שהפנית שאלות הבהרה נוספות כרוכה בעלות כספית נוספת".