פסק-דין בתיק עבל 763/07

השופט יגאל פליטמן

1.   בפנינו ערעור, לאחר מתן רשות, על פסק דינו של בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב יפו (השופטת מיכל לויט; בל 5777/05; להלן- פסק הדין) אשר הורה על החזרת עניינו של המערער (להלן- המנוח) לוועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה) בהרכב שונה, על מנת שתדון בשאלת הפעלת תקנה 15 לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה) התשט"ז- 1956, על פי הוראת פסק הדין הקודם שניתן בעניינו של המנוח, מיום 4.1.2005 (השופטת אהובה עציון; בל 3235/03; להלן- פסק הדין הקודם).

2.   בפתח דברינו נציין, כי עניינו של המנוח נדון בפני הערכאות השונות לעניין הפעלת תקנה 15 למעלה מעשר שנים, והוחזר אל הוועדה הרפואית לעררים בסוגיה זו שבע פעמים. בין לבין, ביום 6.2.2004, נפטר המנוח.

להלן עיקרי העובדות והשתלשלות ההליכים הצריכים לענייננו:

3.   המנוח, יליד שנת 1929, סבל ממחלת לב ומתעוקת לב, בעקבות אוטם בשריר הלב שאירע לו ביום 6.9.1982, ואשר הוכר כתאונה בעבודה.

4.   המנוח חזר לעבודה חלקית, כמנהל, משנת 1990 ועד לפרישתו, בשנת 2000.

5.   ביום 1.1.1990 נקבעו למנוח 63% נכות צמיתה: על פי סעיף 9(1)ג'IV למבחנים, המקנה 50% נכות אם " קיימת נשמת לאחר מאמץ, בצקת עם או בלי הפרעות בקצב כגון: פרפור פרוזדורים התקפי, רפרוף התקפי , מהירות דופק התקפית, מסוגל לעבודה קלה בלבד"; ועל פי סעיף 9(2)א', המקנה 25% נכות בגין " התקפים נדירים של תעוקת הלב המופיעים רק במאמץ מיוחד".

6.   לאחר קביעה זו, נדון עניינו של המנוח בפני הוועדה עוד פעמים מספר. נפרט להלן רק את החלטות הוועדה הצריכות לענייננו.

7.   וועדה מיום 10.7.2003 קבעה, כי היא " אינה יכולה להשתחרר מהעובדה שהמחלה היא מחלה קונסטיטוציונלית בעיקרה... התעוקה שנכללה בסעיף  9(2)א' גורמת לתעוקה והפרעה בתפקוד ואנו רואים בה 50% קשורה למחלה הטרשתית היסודית ו-50% לתרומת האוטם. לכן הוועדה לפנים משורת הדין מיישמת תקנה 15 בגין התעוקה ומוסיפה לכלל דרגת הנכות 3.13%".

8.   בפסק הדין הקודם, שניתן לאחר שהמנוח ערער על החלטת הוועדה מיום 10.7.2003, נקבע כי יש להחזיר אליה את התיק, לאור החלטתה כי יש להפעיל את תקנה 15, על מנת שזו תפעילה ללא החלוקה לנכות קונסטיטוציונלית ונכות מתאונת העבודה, ומתוך הקביעה שכבר נקבעה בעבר, כי המנוח סבל מתעוקת חזה שהגבילה אותו בתפקודו בעבודתו.

9.   וועדה מיום 11.7.2005 קבעה, כי " הוועדות הקודמות נהגו ברוחב לב ונתנו למנוח דרגות נכות מעל ומעבר למה שהיה מגיע לו בגין האוטם הנדון משום שכללו בנכותו את המשך התפתחות המחלה הטרשתית כולל תעוקת הלב שאין לה ולא כלום לאוטם הנדון והיא קשורה למחלה טרשתית בכלים קורוניים שאינם קשורים לאוטם. לכן הוועדה בדעה שאין הצדקה למתן תקנה זו במקרה הנדון".

10. הדין שניתן בערעור על החלטת הוועדה מיום 11.7.2005 נקבע, כי הוועדה חרגה מהוראות פסק הדין הקודם על פיו הוחזר אליה עניינו של המנוח, אולם בית הדין אינו יכול להפעיל את תקנה 15 בעצמו, שכן לצורך הפעלתה נדרשים שיקולים רפואיים ורפואיים-תפקודיים, ולבית הדין אין סמכות להפעיל שיקול דעתו במקום זה של הוועדה. לפיכך נקבע, כי התיק יחזור אל הוועדה, בהרכב שונה, על מנת שתפעל על פי פסק הדין הקודם. עוד נקבע, כי לנוכח נסיבותיו הקיצוניות של התיק, יישא המוסד בשכר טרחת עורך דין לטובת המנוח בסך של 4,000 ש"ח בתוספת מע"מ כחוק.

11. בבקשת רשות הערעור שהגיש ב"כ המנוח על פסק דין זה, ביקש, כי בית הדין לא ישיב את עניינו של המנוח אל הוועדה שוב, אלא יפעיל בעצמו את תקנה 15. זאת, משאין מדובר בקביעת דרגת נכות, ומשידוע כיצד יש להפעיל את התקנה בנסיבות העניין. ב"כ המוסד התנגד לכך. ביום 25.11.2007 החלטנו ליתן את רשות הערעור.

12. בישיבת קדם הערעור מיום 27.2.2008 הצענו לצדדים, כי בנסיבותיו המיוחדות של המקרה שבפנינו, משהמנוח נפטר במהלך ההליכים המשפטיים בעניינו, ומשעניינו הוחזר לוועדה בפעם השמינית, ולאור ההלכות המאפשרות לבית הדין בנסיבות כאלה, להחליט על הפעלת תקנה 15 ועל שיעורה, יסכימו כי כך ייעשה גם במקרה זה. ב"כ המנוח הסכימה, והגישה לבית הדין את דו"ח וועדת הרשות האחרון שניתן בעניינו של המנוח, מיום 18.9.2002. ב"כ המוסד הותיר את העניין לשיקול דעת בית הדין, וביקש לשקול שנית, האם חיוב המוסד בהוצאות על ידי הערכאה קמא, היה מוצדק.

אשר לדעתנו:

13. כלל ידוע הוא, כי בית הדין לא ייטול לעצמו את הסמכויות שהועיד המחוקק לועדות הרפואיות אלא במקרים יוצאים מן הכלל, שבהן הטעות גלויה על פניה, ותיקון הטעות אינו מצריך ידע רפואי.

14. עם זאת, במספר פסקי דין, בהם השאלה שעמדה בפני בית הדין לא הייתה שאלה רפואית, ובית הדין לא ראה טעם בהחזרת העניין לפתחה של הוועדה, בדרך כלל לאחר שהעניין חזר אליה פעמים מספר, הפעיל בית הדין בעצמו את תקנה 15, וקבע את שיעורה  (ראו דיון מז/13-01 (ארצי) המוסד לביטוח לאומי - גרבר יהושע, פד"ע יט 368, 371; דיון מג/1749-01 (ארצי) יצחק לויאשוילי - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע טז 180, 182; דיון לח/991-01, שהרבני ג'ורג'יה - המוסד לביטוח לאומי, ועוד).

15. לאחר שנתנו דעתנו לטענות הצדדים ולחומר התיק שבפנינו, הגענו לכלל מסקנה, כי המקרה שבפנינו הינו מן המקרים החריגים והיוצאים מן הכלל, בהם מן הראוי כי בית הדין יפעיל את תקנה 15 על פי שיקול דעתו, וכי אין מקום להשיב את עניינו של המנוח בפני הוועדה בפעם השמינית, כפי שקבע בית הדין האזורי. המנוח עמד בפני שבע וועדות לעררים, ההליכים בעניינו של המנוח מתנהלים מזה עשר שנים, ולמרבה הצער, המנוח נפטר במהלכם. הוועדות לעררים לא קיימו את מצוות פסקי הדין אשר החזירו אליהן את עניינו של המנוח לעניין הפעלת תקנה 15, פעם אחר פעם.