פסק-דין בתיק עבל 712/06

השופט יגאל פליטמן

1.      בפנינו ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב (השופטת מיכל לויט; בל 4201/00) בו נדחתה תביעת המערער לתשלום דמי פגיעה בגין שתי תאונות עבודה שאירעו לו, לטענתו, ביום 21.12.1999 וביום 23.3.2000.

2.      הצדדים הגיעו להסכמה בבית הדין האזורי לגבי העובדות הצריכות להכרעה, ולגבי מינויו של מומחה רפואי מטעם בית הדין, שיחווה דעתו לעניין שאלת הקשר הסיבתי שבין שני אירועי הנפילה בעבודתו של המערער לבין הליקוי שבגינו נותח ביום 11.4.2000. העובדות כפי שהסכימו עליהם הצדדים וכפי שהוצגו בפני המומחה שמונה, ד"ר סלטי (להלן- ד"ר סלטי), הינן כדלקמן:

         א.        "התובע הינו נהג מכולה.

          ב.         ביום 21.12.99, בעת שעמד על דופן המכולה, שהוא מקום צר למדרך וניסה לכסות את המכולה באמצעות ברזנט, הוא החליק ונפל על גבו.

           ג.         התובע ניסה להמשיך בעבודתו אולם בשל כאביו הוא לא עמד במטלה ושב הביתה לפני סיום העבודה. באותו יום דיווח לסדרן העבודה על נפילתו.

          ד.         ביום שלאחר מכן הוא ניסה לעבוד, אולם בשל הכאבים הוא שוב חזר הביתה באמצע היום. יום לאחר מכן כבר לא הגיע לעבודה כלל.

         ה.        כעבור 3 חודשים, ביום 23.3.00, באותן נסיבות כמתואר לעיל, נפל שוב על גבו. גם במועד זה דיווח מיידית לסדרן על האירוע ובשל כאבי הגב שוב נאלץ לנטוש את עבודתו מבלי לסיימה.

           ו.         לאחר נפילה זו הזמינה לו אשתו תור לד"ר סיגל, מומחה לפגיעות גב. מאחר וד"ר סיגל מקבל רק בימי ב' בשבוע, הבדיקה נערכה אצלו 4 ימים לאחר האירוע.

          ז.          ד"ר סיגל מצא שעל התובע לעבור ניתוח בגבו.

         ח.         ביום 11.4.00 עבר התובע ניתוח בגבו ומאז הוא מושבת מעבודה".

3.      ד"ר סלטי קבע בחוות דעתו, בין השאר, את הדברים הבאים:

         א.        אין קשר סיבתי בין אירועי הנפילות לבין הליקוי בגבו של המערער אשר בגינו עבר ניתוח ביום 11.4.2000, אף לא על דרך ההחמרה. למסקנה זו הגיע ד"ר סלטי לאור התיעוד הקליני והתיעוד ההדמייתי שבתיקו של המערער, לפיו כבר בשנת 1995 התגלו בגבו של המערער אותם הליקויים אשר בגינם נותח ביום 11.4.2000.

          ב.         החבלה הראשונה לא גרמה כל נזק למערער, שכן כאשר קיימת חבלה חריפה בגב המלווה בכאבים קשים, פונה החולה מייד לקבלת טיפול רפואי, ואילו המערער לא פנה לקבלת טיפול מייד לאחר החבלה הראשונה. גם תלונות  המערער באשר לחבלה השניה קשורות לכאב שהחל כחודשיים ימים קודם לכן.

4.      בית הדין האזורי סמך ידיו על חוות דעתו של ד"ר סלטי, ועל כן דחה את התביעה.

5.      ערעורו של המערער כוון בעיקר כנגד חוות דעתו של ד"ר סלטי. לטענתו, ד"ר סלטי נגוע בניגוד עניינים, שכן הוא תלוי בפרנסתו במוסד. גם חוות דעתו שגויה על פניה ונגועה בחוסר אמינות, שכן התשובות לשאלות ההבהרה אשר נשאלו על ידי המערער, ניתנו על בסיס מאמרים אשר היו אמורים להיות מצורפים לשאלות ולא צורפו. עוד טען המערער, כי כלל לא היה צורך במינוי מומחה בתיק זה, שכן מן העובדות המוסכמות על הצדדים עולה כי המערער נפל בעבודתו, וכי עקב כך נחבל בגבו ונאלץ להיעדר מעבודתו, עובדות אשר עולות כדי תאונת עבודה על פניהן, ללא צורך בבירור הקשר הסיבתי על ידי מומחה רפואי. לסיום טען המערער, כי בית הדין קמא כלל לא התייחס לטענותיו אלו שהעלה בסיכומיו, ועל כן, לא קיבל את יומו המגיע לו בפני בית הדין.

6.      בישיבת קדם הערעור הוחלט, על פי בקשת הצדדים, כי ב"כ המוסד יכתיב סיכומיו לפרוטוקול, בהם תמך, בעיקרו של דבר, בחוות דעתו של ד"ר סלטי ובהסתמכותו של בית הדין האזורי על חוות דעתו. עוד הוחלט כי ב"כ המערער יגיש סיכומיו בכתב, וכי לאחר מכן יינתן פסק דין על סמך הסיכומים וכלל החומר שבתיק.

7.      דיון והכרעה:

   א.                    לאחר ששמענו את טיעוני הצדדים ונתנו דעתנו לכלל החומר שהובא לפנינו, הגענו למסקנה, כי דין הערעור להידחות, מטעמיו של בית הדין האזורי, במסגרת הוראתה של תקנה 108 (ב) לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), תשנ"ב - 1991.

    ב.                     מעיון בחוות דעתו של ד"ר סלטי עולה, כי הוא התייחס לכל השאלות שהופנו אליו, הן על ידי בית הדין והן לשאלות ההבהרה שהופנו אליו על ידי המערער. חוות דעתו הייתה מפורטת ומנומקת כדבעי, והתבססה היטב על החומר הרפואי שהוצג בפניו. מטעם זה, קבע בית הדין האזורי, כי הוא אינו מוצא כל הצדקה, עובדתית או משפטית, שלא לסמוך על חוות דעתו ומסקנותיו של ד"ר סלטי, לפיה אין קשר סיבתי, אף לא על דרך ההחמרה, בין כל אחד מאירועי הנפילה בעבודתו של המערער לבין הליקוי בגבו, בגינו נותח ביום 11.4.2000.