פסק-דין בתיק עבל 706/06

השופט יגאל פליטמן:

1.         בפנינו ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי תל אביב - יפו (השופטת לויט; בל 1911/03) אשר דחה את תביעת המערערת לקבלת גמלת הבטחת הכנסה מן הטעם של שימוש ברכב, בהתאם לקבוע בתקנה 10(ג) לתקנות הבטחת הכנסה התשמ"ב - 1982 (להלן - התקנות).

2.        ואלה העובדות הצריכות לעניין,כפי העולה מההליך:

א.    המערערת, בת 58, גרושה ואם לשני ילדים בוגרים, מתגוררת בישוב עלי זהב בשומרון.

ב.     המערערת הועסקה במשך שנים כמעצבת חלונות ראווה. החל מחודש ספטמבר 1997 החלה המערערת לקבל קצבת הבטחת הכנסה. בחודש ינואר 2003 התגלה אצל המערערת סרטן שד. המערערת עברה כריתת שד, טיפולי כימותרפיה והקרנות.

ג.       בשל מחלתה אושרה למערערת נכות כללית בשיעור של 100% מחודש יולי 2001 ועד 1.8.02. מ - 1.9.02 ועד 31.10.02 אושרה למערערת נכות בשיעור של 60%. החל מ- 1.11.02 נדחתה תביעתה לנכות כללית משהמערערת לא עברה את הסף הרפואי.

ד.     המערערת הגישה תביעה לקבלת גמלת הבטחת הכנסה, החל מיום 21.5.02. רופא המוסד אישר למערערת את השימוש ברכב לצרכים רפואיים לתקופת החודשים מאי - יולי 2002. התביעה לקבלת גמלה החל מחודש 8/02 נדחתה על ידי המוסד לביטוח לאומי (להלן - המוסד) מן הטעם של שימוש ברכב. הרכב בו יוחס למערערת שימוש הינו בבעלות ובאחזקת בנה ולרי ולמן (להלן - בנה של המערערת), ממועד רכישתו ביום 9.6.02 (להלן - הרכב).

ה.    החל מחודש יולי 2004 אושרה למערערת, בשנית, זכאותה לגמלת הבטחת הכנסה.

3.         בפסק דינו קבע בית הדין האזורי כזאת:

"חוק הבטחת הכנסה בא להבטיח הכנסה למי שאין לו הכנסת מינימום מסוימת ואין לו היכולת להפיק הכנסה זו... החוק והתקנות מכוחו קובעים מבחנים לבחינת הכנסות של תובע לגמלה, לרבות הכנסה מנכס.

...על פי תקנה 10(ג) לתקנות, יראו "רכב מנועי" כאילו מופקת ממנו הכנסה חודשית בסכום שאינו נמוך מסכום הגמלה שהיתה משתלמת לתובע לולא האמור בתקנת משנה זו. חוק הבטחת הכנסה והתקנות יוצרים חזקה, כי מי שמחזיק ו/ או משתמש ברכב מפיק ממנו "טובת הנאה" ואינו זקוק לקצבת הבטחת הכנסה הצנועה המבטיחה רמת קיום מינימלית...

לאחר שבחנתי את כלל העדויות והראיות, שוכנעתי כי הוכח קיומו של שימוש קבוע ברכב ומנגד לא שוכנעתי כי התובעת הוכיחה כי עשתה שימוש ברכב לצרכים רפואיים בלבד, או כי מדובר בשימוש בעל אופי אקראי ולא קבוע.

בחקירתה הנגדית אישרה התובעת כי את הטיפולים הכימותרפיים וההקרנות סיימה בשנת 2001. אומנם היא המשיכה להיות במעקב אצל האונקולוג המטפל בביה"ח תל השומר, אך זאת פעם בחודשיים (בתחילה) ואחר כך פעם ב- 3-4 חודשים... בנה של התובעת נסע לנורבגיה בסוף שנת 2002, והרכב נשאר ברשותה של התובעת באופן מלא... עוד עלה מעדותה של התובעת כי מאז סיום הטיפולים עבדה כפעמיים - שלוש בחודש במקצועה וזאת עד לפגיעה בגבה בזמן עבודתה, ב- 24.3.02 (ואשר בגינה הגישה תביעה לדמי פגיעה)... לאחר הפגיעה בעבודה כאמור היתה התובעת באי כושר בגין הפגיעה עד 8.4.02... טיפולי הפיזיותרפיה להם נדרשה התובעת הסתיימו ביום 11.7.02 (כאמור לתקופה מאי- יולי 2002 הוכר לצורך שימוש ברכב לצרכים רפואיים) והחל מ- 8/02 היתה התובעת במצב שיכלה לעבוד.

בנה של התובעת העיד כי השאיר למעשה את הרכב אצל אימו והרכב עמד לשימושה הקבוע, בלא הגבלה, בכל עת שתחפוץ...

הוברר איפוא מעדויות התובעת עצמה ובנה כי השימוש שעשתה התובעת ברכב לא היה אקראי, בודד או חד פעמי.

הוברר עוד כי היתה כשירה ואף עבדה במקצועה, אף אם לא באופן מלא, בתקופה נשוא התביעה ולצורך כך עשתה שימוש ברכב.

הביקורות להן נדרשה התובעת בית החולים תל השומר היו בתדירות של פעם בחודשיים ולאחר מכן פעם ב - 3-4 חודשים בלבד.

כאמור בכל הזמן שמסוף שנת 2002, עם נסיעתו של בנה לחו"ל, עמד הרכב לרשותה באופן מלא, בלא כל הגבלה.

לא שוכנעתי, איפוא, על אף הנסיבות הקשות בשל מחלתה של התובעת, כי בתקופה נשוא התביעה (10/04-8/02) נדרשה לרכב לצרכים רפואיים, או כי השימוש ברכב היה אקראי וחד פעמי בלבד.