פסק-דין בתיק עבל 702/07

השופט יגאל פליטמן

1.         לפנינו ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי בתל אביב (השופטת שרה מאירי ונציג הציבור מר ג' אליגון; בל 6932/04), בו נדחתה תביעת "המערערת  לשינוי סיווגה בתביעתה לקצבת נכות כללית מסיווג של עקרת בית לסיווג של משתכרת".

2.         הרקע העובדתי כמפורט בפסק דינו של בית הדין האזורי:

"2.       התובעת, ילידת 1960, עבדה עד לשנת 1993. בשנת 1993 חשה ברע ואושפזה ביחידה לטיפול נמרץ. לאחר שחרורה, חלה החמרה במצבה הנפשי של התובעת. מאז ועד היום לא שבה התובעת לעבוד כלל. תביעה לפגיעה בעבודה, נדחתה.

3.         ביום 23.1.94 הגישה התובעת לנתבע תביעה לקצבת נכות כללית. תביעתה נדחתה מן הטעם שלא עברה את הסף הרפואי הנדרש. לתובעת נקבעו אחוזים רפואיים (בנכות כללית) בשיעור של 20% בתחום הנפשי בלבד.

4.         מאז הגישה התובעת מספר תביעות לבדיקה מחדש בנכות כללית עקב החמרת מצב, אך כולן נדחו בנימוק כי האחוזים הרפואיים שנקבעו בועדות - לא עברו את הסף הרפואי הנדרש.

5.         ביום 29.2.04 הגישה התובעת, באמצעות ב"כ, בקשה לבדיקה מחדש תחת סיווג "משתכרת" ולא "עקרת בית".

6.         ממכתב מיום 13.5.04 אשר נשלח אל התובעת, עולה כי מכתבה מיום 29.2.04 לא התקבל אצל הנתבע. כמו כן, נשלחו אליה טפסים לצורך הגשת תביעה חדשה.

7.         התובעת הגישה תביעתה לבדיקה מחדש וצירפה את בקשתה להיבדק כ"משתכרת" ולא כ"עקרת בית".

8.         הנתבע דחה תביעתה בטענה, כי מעמדה של התובעת הינו "עקרת בית" וכך נבחנה תביעתה.

9.         על החלטה זו של הנתבע באשר לסיווג התובעת בתביעתה לקצבת נכות כללית הוגשה בתביעה דנן."

3.         בית הדין האזורי דחה את תביעת המערערת מן הטעם ש"בהתאם להלכה בעניין שרונה בלהקנר (עב"ל 364/05), המאוחרת לפסק הדין בעניין מלכי (עב"ל 1131/04), מוסמך הנתבע ואף חייב לבצע את בחינת סיווג המבוטחת עובר להגשת התביעה ויתרה מכן לעיתים רשאי הוא לערוך את בחינת הסיווג מטעמו ללא תביעה מחדש מטעם המבוטח". "אשר על כן... יש לבחון עובר להגשת התביעה החדשה (מ-2.04 או מ- 6.04) את סיווג המבוטחת".בית הדין קבע כי אף אם היתה המערערת נבחנת "שלא 'כעקרת בית' אלא כ'משתכרת', כבקשתה, לא היה בכך להועיל לה".

            לאור האמור נדחתה התביעה.

4.         עיקר טעמי הערעור על פסק הדין היו:

א.        "מאחר והמערערת הפסיקה לעבוד עקב מצבה הבריאותי, לפיכך בהתאם להלכה הקיימת, לתכלית החוק ולפרשנות המחייבת של סעיף 195 ועל מנת למנוע אפליה בין גברים לנשים, יש לבדוק את המערערת כמשתכרת ולא כעקרת בית".

ב.         "מדובר בהחמרה של מצב קיים ובליקוי שאובדן כושר העבודה מובנה בו;" כך שיש המשכיות בין אובדן כושר העבודה של המערערת שהחל בשנת 1994 כאשר נאלצה להפסיק לעבוד לבין מצבה כיום ו" הדבר נכון מקל וחומר כאשר מדובר בנכות נפשית".

5.         תמצית תשובת המוסד לטעמי הערעור הייתה:

א.        בהתאם להוראות סעיף 195 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] (התשנ"ה-1995) (להלן - החוק) סיווג מבוטח נעשה עובר להגשת התביעה.

ב.         " בתביעתה לנכות כללית נקבעו למערערת 20% נכות בלבד. המערערת הפסיקה עבודתה מבלי שצברה אחוזי נכות מספיקים לבדיקתה כמשתכרת ועל אחת כמה וכמה כעקרת בית. אשר על כן אין לקבל טענותיה לפיהן יש קשר סיבתי בין הפסקת עבודתה לבין נכותה".