פסק-דין בתיק עבל 702/06

השופט יגאל פליטמן

פתח דבר

1.         לפנינו ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי בבאר שבע (השופט יוסף יוספי ונציגי הציבור דן פיינר ודב אבדור), בו נדחתה תביעת אלמנת המנוח אילי ג'באריק ז"ל (להלן - המנוח) לתשלום גמלת תלויים בנפגעי עבודה.

            התביעה נדחתה מהטעם ש"סיבת פטירת המנוח אינה ידועה". "הפטירה לא אירעה בזמן עבודתו" ולא הוכחה "התקיימות אירוע חריג".

2.         עובדות הרקע כפי שנקבעו על ידי בית הדין קמא הינן כדלקמן:

 "א.     המנוח היה פועל בניין אשר עבד בחברת אספלט דרום בע"מ. (באזור אילת - י.פ.).

ב.         המנוח נמצא ללא הכרה במגורי העובדים ביום ו' 24.4.98 בשעה 9:30 לערך ע"י חבריו לעבודה, אשר הזעיקו את מנהל העבודה מר מקס שושני וביצעו במנוח פעולות החייאה עד להגעתה של ניידת מד"א אותה הזעיקו.

ג.         המנוח הובא לחדר מיון בשעה 10:15 ע"י ניידת מד"א. בביה"ח נעשו ניסיונות להחיותו, אך ניסיונות אלה לא צלחו.

ד.         מותו של המנוח נקבע רשמית בשעה 10:45 ביום שישי 24.8.98.

ה.        במסמכים הרפואיים אשר קיימים בתיק לא צויינה סיבת המוות. כמו כן, לא בוצעה נתיחה שלאחר המוות בגופת המנוח.

ו.          גופת המנוח עברה בדיקה חיצונית ע"י ד"ר לוי מהמכון לרפואה משפטית, אשר שללו התקיימותה של חבלה טריה וציינו כי על סמך בדיקה חיצונית לא ניתן לקבוע את סיבת המוות."

3.         בית הדין קמא דחה את התביעה מהטעמים שנמנו, בהסתמכו על ההודעות במשטרה של מקס שושני מנהל עבודה, וחברו של המנוח ולרי קושיניאנו. לאור זאת נקבע, כי "המנוח לא נפטר במקום העבודה וגם לא בזמן העבודה".

בית הדין קבע, כי לא הובאה ראייה לאירוע חריג בעבודת יומו של המנוח בסמוך לפטירתו, משלא קיבל כראייה את כרטיס הנוכחות של המנוח שהוגש לו, בו היו גם רישומים בכתב יד בעברית.

4.                  המערערת טענה בפנינו כנגד קביעותיו העובדתיות של בית הדין קמא; וממילא על מסקנותיו המושתתות עליה.

5.                  ב"כ המוסד השיבה לנטען, כי לא הוכח שהמנוח נפטר מהתקף לב, לא הוכח שהמנוח היה בעבודה בשעה שנפטר ולא הוכח קרות אירוע חריג בסמוך לפני פטירת המנוח.

6.       לאחר שעיינו בכל חומר התיק ובחנו טענות הצדדים, סבורים אנו, וזאת אפילו על יסוד המסמכים שהוגשו לבית הדין קמא בלבד, ובהתעלם מעדותו הבלתי מהימנה של מקס שושני, כי הונחה תשתית עובדתית מספקת לקיום קשר סיבתי אפשרי בין פטירת המנוח לאירועי עבודתו, באופן המחייב מינוי מומחה יועץ רפואי.

א.        האירוע החריג - הכלל של קבלת המסמך המקורי, ללא העתק צילומי שלו, אינו כלל מחייב בבית דין זה. לפיכך, לא הייתה מניעה לקבלת כרטיס הנוכחות בעבודה של המנוח כראייה.

על פי אותו כרטיס נוכחות (ת/1), ביום חמישי 23.4.98, דהיינו, יום לפני יום הפטירה, עבד המנוח 16.5 שעות עבודה, מ-6:30 בבוקר ועד לשעה 1:00 בבוקר למחרת. כעבור כ-5 שעות, ביום שישי, יצא המנוח שוב לעבודה בסביבות השעה 6:00 בבוקר, וכעבור כ-4 שעות נפטר. משבוחנים בכרטיס הנוכחות את עבודתו מדי יום של המנוח במהלך שלושת השבועות שגרמו לפטירה, אזי אין רצף שישווה לו של שעות עבודה במשך אף אחד מימי העבודה, באותו החודש.

לשעות העבודה המוחתמות בכרטיס העבודה, נוסף רישום ידני של סכום שעות העבודה היומי, והערה בה נכתב כך: " לעמי שלום. הבחור ז"ל... יש לבחון תשלום של 1000 $ ישירות למשפחתו. נא תשובתך שושני".

על פי הודעת מר שושני לחוקר המוסד - העובדים היו מחתימים את כרטיס נוכחות.