פסק-דין בתיק עבל 70/08

השופטת רונית רוזנפלד

1.         המערערים הינם אלמנתו ובניו של המנוח מר סוהיל קנאזע ז"ל (להלן - המנוח) אשר נהרג בתאונת דרכים ביום 20.8.03. תביעתם שהוגשה כנגד המוסד לביטוח לאומי  לקבלת קצבת תלויים נדחתה על ידי בית הדין האזורי בנצרת (השופט חיים ארמון ונציג הציבור מר שמריהו ברט; בל 2854/05). בית הדין קבע בפסק דינו, כי לא הוכח שהתאונה שבה נהרג המנוח ארעה בעת נסיעה שנסע לשם עיסוקו במשלח ידו. משכך, לא ניתן לקבוע, כי מותו של המנוח נגרם עקב פגיעה בעבודה. על כך הערעור שלפנינו.

2.         העובדות הרלבנטיות כפי שעולה מפסק דינו של בית הדין האזורי הן כדלקמן:

א.        המנוח, שהתגורר בעיר נצרת, היה סוכן ביטוח ועסק במשלח ידו כסוכן ביטוח עצמאי. משרדו של המנוח היה בקומת הקרקע של הבניין שבו התגורר.

ב.         בבוקרו של יום התאונה ה-20.8.03, יצא המנוח ממשרדו לאחר שמזכירתו, אלהאם מסרה לו מספר תיקים של לקוחות. כפי הנראה הוא יצא אז עם אשתו לשוק. כשחזר עם אשתו לביתו בשעה 11:00, אשתו נכנסה הביתה והוא המשיך בדרכו. המנוח לא מסר לאן מועדות פניו. באותו יום בשעה 13:22 התקשר המנוח מהטלפון הסלולרי שלו ללקוח בשם חנא אליאס ואיחל לו מזל טוב לרגל הולדת בנו.

ג.         כחצי שעה מאוחר יותר נהג המנוח בכביש מס' 79 מכיוון צומת הזכוכית מזרחה, לכיוון הכיכר הגדולה שבכניסה הדרומית לכפר ריינה. באותו זמן נסע מולו סאמי סאלח (להלן- סאמי) שהיה לקוחו של המנוח. סאמי נהג במשאית והוא נסע מערבה, מכיוון כפר ריינה לכיוון צומת הזכוכית וציפורי. תוך כדי נסיעה, בשעה 14:00 לערך סטתה מכוניתו של המנוח שמאלה, פגעה בעוצמה בגלגלים הקדמיים של המשאית שבה נהג סאמי, הועפה, פגעה שוב בגלגלים האחוריים של המשאית ונהרסה כלל. למרבה הצער, כתוצאה מהפגיעה, המנוח נהרג.

ד.         סאמי הוא תושב ריינה, ויש לו שם עסק (כפי הנראה מרכול). במשרד העסק מועסקת פקידה. סאמי עצמו נמצא לעיתים במשרד בשעות הבוקר. בין השעות 12:00 ועד 15:00 הוא נוהג לשהות מחוץ למשרד, וכמעט שאינו קובע פגישות בשעות האלו. אם יש לו ישיבות במשרד הן נערכות בדרך כלל אחרי השעה 15:00. בנוסף לכך הוא בעלים של משאית. סאמי עצמו נפצע קל בתאונה. בסמוך לאחר קרות התאונה הוא התקשר לביתו של המנוח כדי להודיע לו על התאונה, בהיות המנוח סוכן הביטוח שלו. סאמי לא ידע אז שההרוג בתאונה הינו המנוח עצמו. סאמי שוחח אז עם אשת המנוח שאמרה לו שהמנוח אינו בבית.

פסק הדין של בית הדין האזורי

3.      השאלה כפי שהועמדה להכרעת בית הדין האזורי הייתה בדבר מטרת נסיעתו של המנוח בעת התאונה. לפי גרסת המערערים המנוח היה בדרכו לריינה, במטרה לפגוש את סאמי,בפגישת עבודה. המוסד לביטוח לאומי הכחיש טענה זו של המערערים.

 לאחר שבחן את מסכת הראיות כפי שנפרשה לפניו, דחה בית הדין האזורי את גרסת המערערים בדבר מטרת הנסיעה של המנוח, שבה מצא את מותו. בית הדין דחה את גרסת המערערת, אשת המנוח, כפי שהעידה עליה , כאילו המנוח אמר לה עוד באותו בוקר, כי יתכן שיאחר להגיע לארוחת הצהריים, מאחר שעליו להיות בריינה לצרכי העבודה. בדחותו את גרסתה הסתמך בית הדין האזורי על הודעה שמסרה המערערת ביום 7.9.03 למשטרה, בה ציינה אך שהמנוח הלך איתה לשוק באותו היום, ודיווחה כי אינה יודעת לאן נסע. בית הדין קבע, כי אם אכן סיפר לה המנוח בבוקרו של יום ה-20.8.03 על כוונתו לנסוע לריינה, לא הייתה סיבה שלא תדע על כך ביום 7.9.03 בעת שמסרה את ההודעה במשטרה.

            בית הדין האזורי אף לא קיבל את גרסת המערערים 1 ו-2 לפיה אלהאם, הפקידה במשרד המנוח מסרה להם כי המנוח התכוון להגיע באותו יום אל סאמי. בהתייחסו לטענה זו של המערערים ציין בית הדין האזורי כי אלהאם לא העידה בבית הדין והפנה אל הודעה שמסרה לחוקר המוסד לביטוח לאומי. בית הדין ציין כי משקלה הראייתי של ההודעה אינו יכול להיות מלא נוכח העובדה שאלהאם לא מסרה עדות בבית הדין, עם זאת נכון לייחס משקל משמעותי לתוכן ההודעה, באשר לא הייתה לה סיבה שלא למסור לחוקר המוסד מידע נכון ומלא. על פי מה שמסרה אלהאם בהודעה, המנוח התקשר אליה ביום 20.8.03 ואמר לה לסגור את המשרד. היא לא מסרה בהודעתה את המידע כפי שמייחסים לה המערערים, כאילו המנוח אמר לה שהוא נוסע לכפר ריינה. מה עוד שבהודעתה לחוקר אמרה אלהאם, כי כלל לא זכורים לה מקרים בהם נסע המנוח לפגוש את לקוחותיו.

            בית הדין האזורי אף מצא חוסר סבירות במטרת הנסיעה כפי שייחסו המערערים למנוח, נוכח נתיב הנסיעה שנבחר על ידו ומשך זמן הנסיעה. כמו כן לא הייתה סבירה בעיניו הגרסה בדבר כוונת המנוח להיפגש עם סאמי, וזאת נוכח העובדה שהמנוח נהג לתאם מראש את פגישותיו עם סאמי. תאום כזה לא נערך לקראת מפגש ביום 20.8.03, הוא יום התאונה. על מנהגם לתאם את פגישותיהם מראש מסר סאמי בהודעתו במשטרה. בעדותו בבית הדין ציין סאמי, כי המנוח ביקר במשרדו פעמיים באותו בוקר, בעת שלא היה נוכח במשרד, ועל כך מסרה לו הפקידה העובדת במשרדו עוד ביום התאונה, כשבאה לבקרו בבית החולים. מידע זה לא נמסר על יד סאמי בהודעה שמסר במשטרה.

           לאור כל האמור קבע בית הדין האזורי כי לא הוכחה גרסת המערערים בנוגע למטרת הנסיעה שבה נהרג המנוח. ומשכך, נדחתה התביעה.

4.         במסגרת דיון "קדם ערעור" הודיעו באי כוח הצדדים, כי מוסכם עליהם שהטענות כפי שפורטו בכתב הערעור וכן טיעוניהם במסגרת "קדם הערעור" יחשבו כסיכומים בכתב, וכי התיק יועבר אל המותב למתן פסק דין על יסוד הסיכומים בכתב וכלל החומר שבתיק.

                                                    הטענות שבערעור

5.         עיקרי טענות המערער

א.        המנוח היה סוכן ביטוח עצמאי שהיה לו משרד בנצרת ולקוחותיו היו ממקומות שונים באזור. הנטל היה על המוסד לביטוח לאומי להוכיח שהתאונה לא הייתה בדרכו לפגישת עבודה, ולא ההיפך מכך.

ב.       בית הדין האזורי טעה בהסתמכו על ההודעה שמסרה אלמנת המנוח במשטרה ביום 7.9.03. אין זה הגיוני לצפות שהגבר יודיע לאשתו בדיוק לאיזה מקום הוא נוסע לצרכי עבודתו. כמו כן, ההודעה במשטרה נגבתה כשבועיים לאחר התאונה בעת שהיא הייתה באבל ובמצב נפשי קשה ביותר, מה עוד שמדובר בעדות קצרה שבה היא כלל לא נשאלה בנושא. אף אין סתירה בין ההודעה שמסרה במשטרה לבין הדברים שמסרה לחוקר המוסד לביטוח לאומי ובעדותה בבית הדין.

ג.       לבית הדין לא היה בסיס לקבוע כי הפקידה אלהאם אינה מעוניינת   בתוצאות התובענה, ומשום כך אין לה סיבה למסור לחוקר המוסד מידע לא נכון. לבית הדין לא הייתה הזדמנות להתרשם מאלהאם באופן אישי. לאלהאם היה עניין שתוצאת התביעה תהיה לרעת המערערים, וזאת משום שדרשה שזכויותיה כעובדת מיורשי המנוח, ומפאת מצבם הכלכלי, הם לא יכלו לשלם לה את המגיע לה.