פסק-דין בתיק עבל 688/05

השופט יגאל פליטמן

1.         הערעור שלפנינו הינו על פסק דינו של בית הדין האזורי בחיפה (בל 2900/04; סגנית  השופט הראשי איטה קציר ונציגי ציבור מר גדי הבר ומר בצלאל שרון), לפיו התקבלה תביעת המשיב 1 להכיר באירוע מיום 18.3.2002 כתאונת עבודה כהגדרתה ב חוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995 (להלן - חוק הביטוח הלאומי).

התשתית העובדתית כעולה מפסק הדין קמא, הינה כלדקמן:

2.         המשיב 1 (להלן - המשיב) והמשיב 2 (להלן - טוני ו/או ח'ריסטו) הינם חברים.

3.         במועדים הרלוונטיים לתביעה, קיבל המשיב מהמוסד לביטוח לאומי (להלן - המוסד) גמלת הבטחת הכנסה וטוני קיבל קצבת נכות כללית בצירוף גמלת השלמת הכנסה. בנוסף, בתקופה הרלוונטית לתביעה, לא היו רשומים המשיב וטוני אצל המוסד כעובדים שכירים או עצמאיים וטוני אף לא היה רשום כמעסיק ו/או כמעביד.

4.         טוני הינו נגר במקצועו ואילו המשיב נעדר הכשרה וידע מקצועי בתחום הנגרות. עם זאת, במסגרת יחסי החברות שבין המשיבים, סייע המשיב לטוני במספר עבודות נגרות אשר ביצע. עזרתו של המשיב לטוני כללה שתי נסיעות לנגריה באזור צור שלום וכן סיוע בעבודת נגרות בבית פרטי בחיפה. בגין עבודות אלו לא קיבל המשיב תמורה כספית מטוני.

5.         בתאריך 18.3.2002 הצטרף המשיב לטוני לביצוע עבודה של החלפת דלתות מטבח בביתה של הגב' אסתר בצלאל בטירת הכרמל. במהלך ביצוע העבודה, בעת חיתוך לוח פורמייקה במסור חשמלי, נפצע המשיב בכל אצבעות יד ימין ונגרם לו חתך עמוק בכף ידו הימנית. המשיב הובהל לבית החולים רמב"ם לקבלת טיפול רפואי (להלן - התאונה). עבודת החלפת דלתות המטבח בביתה של הגב' בצלאל, הושלמה לאחר מספר ימים על ידי טוני. ימים אחדים לאחר סיום העבודה, נסעו המשיב וטוני לביתה של גב' בצלאל על מנת לקבל את הכסף תמורת עבודת הנגרות. טוני ניגש לבית וקיבל המחאה, בעוד שהמשיב נותר להמתין ברכב.

6.         בגין התאונה, פנה המשיב למוסד בתביעה לתשלום דמי פגיעה. בקשתו של המשיב נדחתה מן הטעמים שלהלן:

א.        המשיב לא היה מבוטח כעובד שכיר לפי סעיף 75(א)(1) לחוק הביטוח הלאומי ולא הוכח קיום יחסי עובד-מעביד בינו לבין טוני.

ב.         המשיב אינו מבוטח כעובד עצמאי לפי סעיף 75(א)(2) לחוק הביטוח הלאומי ולחלופין, אף אם היה מבוטח, לא התקיים התנאי הקבוע בסעיף 77(א) לחוק לפיו בעת הפגיעה היה המבוטח רשום כעובד עצמאי או עשה את המוטל עליו כדי להירשם.

7.         על החלטת המוסד ערער המשיב בפני בית הדין קמא. המוסד מצידו הגיש כנגד טוני הודעת צד ג' במסגרתה טען, כי על טוני לשלם למוסד כל סכום אשר יפסק נגד המוסד, באם יפסק, בשל התאונה.

פסק הדין קמא:

8.         בבית הדין קמא התבררה השאלה האם התקיימו יחסי עובד-מעביד בין המשיב לבין טוני. המשיב טען כי בינו לבין טוני התקיימו יחסי עובד-מעביד, הגם שלא סוכם ביניהם על גובה השכר בגין ביצוע העבודה והגם שבפועל, לטענתו, לא שולמה לו תמורה. מנגד, טען טוני כי הוא והמשיב חברים טובים וכי הוא התחלק עם המשיב שווה בשווה ברווחים אשר היו לו מעבודת הנגרות אצל הגב' בצלאל. המוסד טען כי אין עסקינן ביחסי עובד-מעביד ומשכך אין להכיר בתאונה כתאונת עבודה כהגדרתה בחוק הביטוח הלאומי.

9.         בבית הדין קמא העידו המשיב, טוני והגב' בצלאל. לאחר שבחן את העדויות והראיות שבפניו, קבע בית הדין קמא כי למרות שהמשיבים ניסו להונות את המוסד, הרי שעולה בבירור כי המשיב עבד אצל טוני כשכיר ביום התאונה וזאת למרות שלא סוכם ביניהם גובה שכרו. לפיכך, נקבע כי התאונה מיום 18.3.2002 הינה תאונת עבודה כהגדרתה בחוק הביטוח הלאומי והמשיב זכאי לדמי פגיעה. באשר לטוני נקבע כי עליו לשפות את המוסד בכל סכום כסף שיאלץ המוסד לשלם למשיב.

טענות הצדדים בפנינו:

הצדדים ביקשו כי הודעת הערעור ותגובת המשיב לה, יחשבו לסיכומים מצידם וכי פסק הדין ינתן על ידי המותב על סמך זאת וכל חומר התיק.

10.       המוסד טוען כי לאור התשתית העובדתית אשר נקבעה בפסק הדין קמא, הרי שבין המשיב לבין טוני לא התקיימו יחסי עובד ומעביד וכי היחסים שביניהם אינם עומדים במבחני הפסיקה לעניין זה, מטעמים אלו לא הוכחו יחסי כפיפות בין המשיבים; המשיב סייע לטוני בשלושה מקרים, באופן אקראי ועל פי רצונו, אולם לא ניתן לומר כי המשיב השתלב בעבודתו של טוני; לא קיים הסכם בין המשיב לבין טוני ואף לא הוכח כי הגיעו להסכמה לעניין שכר עבודה; עבור סיועו של המשיב לטוני במועדים אשר קדמו ליום התאונה, לא קיבל המשיב תמורה ובכך יש כדי להעיד על מערכת היחסים החברית שביניהם; הן המשיב והן טוני לא הציגו עצמם בפני כל גורם כעצמאיים או כשכירים; בין המשיב לבין טוני לא התקיימה התקשרות עקבית, סדירה וממושכת שיש בה כדי להעיד על קיומם של יחסי עבודה.

11.       עוד טוען המוסד כי לא ניתן משקל ראוי למערכת היחסים החברית שבין המשיב לבין טוני, מערכת יחסים אשר במסגרתה סייע המשיב לטוני בעבודתו. כמו כן, יש ליתן, לשיטת המוסד, משקל לעובדה כי המשיב לא ביקש את שכרו מטוני, גם במעמד בו שולמה התמורה על ידי הגברת בצלאל. לחלופין, טוען המוסד כי היה על בית הדין ליתן משקל לעדותו של טוני ממנה עולה כי העבודה היתה אמורה להתבצע בשותפות. לבסוף טוען המוסד כי מכלול הנסיבות מוביל למסקנה כי רק תאונת העבודה היא שגרמה למשיב לטעון כי מדובר ביחסי עובד-מעביד, הגם שברור היה כי מדובר בסיוע חברי או בעבודה המבוצעת יחדיו.

12.       בתגובת המשיב נטען כי אין להתערב פסק הדין קמא המבוסס על העדויות והראיות אשר היו בפני בית הדין קמא. המשיב מוסיף וטוען כי הוא אינו בעל ידע בנגרות ועל כן אין שום הגיון בכך שטוני היה אמור להתחלק עימו בתמורה לעבודה וכי עדותו של טוני לעניין זה, לפיה לא היה בינו לבין המשיב הסכם, מחזקת את טענתו של המשיב לפיה סבר כי תשולם לו תמורה בגובה של 150 - 200 ש"ח. המשיב מוסיף וטוען כי בינו לבין טוני התקיימו יחסי כפיפות המלמדים על קיומם של יחסי עובד-מעביד.

אשר לדעתנו: