פסק-דין בתיק עבל 683/07

השופטת ורדה וירט-ליבנה

1.         בפנינו ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי בחיפה (השופטת מיכל פריימן; בל 1557/05) בו נדחתה תביעתו של המערער להכיר בפגיעה בידיו כפגיעה עבודה לפי חוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשנ"ה-1995.

עיקר עובדות המקרה וההליך בבית הדין האזורי :

2.         המערער, יליד שנת 1954, עבד במפעל טכנולוגיית להבים (להבי ישכר, להלן גם המפעל) משנת 1996 עד חודש אוקטובר 2000, במחלקת ויברציה כמפעיל מכונות. במסגרת עבודתו ביצע המערער פעולות פריקה והוצאה של ארגזי להבים מתוך מכונות ויברציה אשר עובדות ברטט. בעת ביצוע פעולות אלה בא המערער, ובפרט בידיו, במגע עם ישיר עם המכונות הרוטטות. המערער עבד במשמרות של 12 שעות, כאשר במהלך 10 שעות מתוכן הוא בא במגע עם המכונות הרוטטות.

3.         לטענת המערער, כתוצאה מתנאי עבודתו נגרמו לו כאבים והגבלות תנועה בפרקים, כתפיים, צוואר, ידיים ונימול והעדר תחושה בזרועות ובכתפיים. תביעתו של המערער למוסד לביטוח לאומי לתשלום דמי פגיעה נדחתה בהודעת פקיד התביעות מיום 28.10.04, מהנימוק כי לא הוכח קשר סיבתי בין תנאי העבודה לבין המחלה. מכאן תביעתו של המערער לבית הדין האזורי.

4.         בית הדין האזורי מינה את ד"ר יעקב פעילן כמומחה יועץ רפואי (להלן גם המומחה) על מנת שיחווה דעתו בשאלת הקשר הסיבתי. בחוות דעתו מיום 4.3.07 כתב המומחה כי מעיון בתיק הרפואי סובל המערער מתסמונת התעלה הקרפלית (CTS) בשורשי כפות הידיים (להלן גם התסמונת), והיא אובחנה לפי בדיקת הולכה עצבית בלבד, ללא ממצאי בדיקה קלינית תואמים. לדברי המומחה, בהנחה ואכן מדובר בתסמונת, התסמונת מאופיינת בלחץ על העצב המדיאני, שנוצר כתוצאה " מעיבוי הדרגתי ואיטי במשך שנים של הליגמנט הכפי". התסמונת יכולה להיגרם על ידי מיקרוטראומה במצבים בהם " נגרם עומס/לחץ/רטט/כוח ממוקם על הליגמנט הכפי, על ידי פעולות חוזרות ונשנות הזהות במהותן, במשך שעות רבות ביום ולאורך שנים רבות רצופות... (כגון עבודה עם קונגו, פטישי אוויר, מקדחות, דיסקים, פטישים וכדו')". המומחה מסר, כי תנאי עבודתו של המערער בתקופה הרלוונטית אינם מתאימים לתיאור הנ"ל, ולפיכך הגיע למסקנה כי מדובר בתהליך תחלואתי רגיל שאינו קשור לתנאי עבודתו של המערער. המומחה הוסיף, כי ההחמרה במצבו חלה לאחר שסיים את עבודתו במפעל, ועובדה זו מחזקת את המסקנה האמורה.

5.         בעקבות חוות דעתו, הופנו אל המומחה שאלות הבהרה. בתשובותיו מסר המומחה כי אין תיעוד בתיק הרפואי של המערער או ממצאי בדיקה המתאימים ללחץ על העצב המדיאני ולתסמונת לא לפני שנת 1996 וגם לא אחריה. כן ציין כי " לא סביר שתחול החמרה נוספת לאחר הפסקת החשיפה לרטט", ושלל את ההנחה לפיה תלונות המערער על נימול באצבעות שהלך והחריף החל מחודש נובמבר 1999 תומכות בקיומה של התסמונת. לדבריו, הממצא של ירידה בתחושה מתאים לתסמונת קוביטלית, ולאור הנ"ל " אין כל עדות לתסמונת התעלה הקרפלית".

6.         בית הדין האזורי אימץ את חוות דעתו של המומחה ודחה את התביעה. מכאן הערעור שבפנינו. 

7.         במהלך ישיבת קדם-ערעור שנערכה בפניי, הסכימו הצדדים כי המערער יסכם את טענותיו בכתב, וטיעוניה של ב"כ המשיב בעל-פה לפרוטוקול יהוו את סיכומי טענותיה בכתב.

טענות הצדדים בערעור :

8.         המערער טוען כי חוות דעתו של המומחה מוטעית ויש לפסול אותה, הואיל והיא מבוססת על הנחות עובדתיות מוטעות השונות מהעובדות שהוכחו על ידי המערער באשר לאופן ביצוע עבודתו במפעל. לטענתו, דינו של המערער כדין אדם העובד עם מכשיר קונגו. בנוסף, המערער מפנה למסמכים אשר מוכיחים לטענתו קיומם של תלונות וממצאים קליניים המתאימים לתסמונת התעלה הקרפלית, והמומחה לא התייחס אליהם. כן טוען המערער כי המומחה סתר את עצמו באבחנת המחלה בין חוות הדעת לתשובותיו לשאלות ההבהרה, וטוען שעל פי הממצאים והמסמכים הרפואיים הוא סובל מתסמונת התעלה הקרפלית. המערער צירף לסיכומיו חוות דעת שנערכה לבקשתו על ידי ד"ר סלטי, התומכת בטענותיו וקובעת כי קיים קשר סיבתי בין תנאי עבודתו לבין התסמונת בה לקה.

            המשיב, מנגד, טוען כי אין מקום לסטות מחוות דעתו של המומחה, מאחר שהיא מפורטת ומנומקת כדבעי.

דיון והכרעה :

9.         לאחר שנתנו דעתנו למכלול טענות הצדדים, לתשתית העובדתית שנפרשה בבית הדין האזורי ובפנינו, לחוות דעתו של המומחה ותשובותיו לשאלות ההבהרה ולפסק דינו של בית הדין האזורי, אנו מחליטים לדחות את הערעור ולאשר את פסק דינו של בית הדין האזורי, מטעמיו, לפי תקנה 108(ב) לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין) תשנ"ב-1991. פסק הדין של בית הדין האזורי מנומק היטב בעובדותיו ומבוסס במסקנותיו המשפטיות ולא נמצא טעם המצדיק התערבותנו בו. עם זאת, לא נצא לידי חובתנו בלי לציין מספר הערות.

10.       בית דין זה כבר פסק, כי חוות דעתו של המומחה מטעמו היא בבחינת "אורים ותומים" לבית הדין בתחום הרפואי וככלל, בית הדין מייחס משקל מיוחד לחוות הדעת המוגשת לו על ידי המומחה מטעמו, יסמוך ידו עליה ולא יסטה מקביעותיו אלא אם כן קיימת הצדקה עובדתית או משפטית יוצאת דופן לעשות כן (ראו דב"ע נו 244-0 המוסד לביטוח לאומי נ' יצחק פרבר, לא פורסם, 26.2.1997, עב"ל 1035/04 דינה ביקל נ' המוסד לביטוח לאומי, לא פורסם, 6.6.2005).

בית הדין נוהג לייחס משקל רב לחוות דעתו של המומחה מטעמו, שכן האובייקטיביות של המומחה מטעם ביה"ד גדולה יותר ומובטחת במידה מרבית מעצם העובדה, כי אין הוא מעיד לבקשת צד ואין הוא מקבל את שכרו מידי בעלי הדין (ראו דב"ע 411/97 דחבור בוטרוס נ' המוסד לביטוח לאומי, לא פורסם, 2.11.1999, וכן עב"ל 341/96 שמעון מליחי נגד המוסד לביטוח לאומי, פד"ע לד 377 (1999)).

טענותיו של המערער בדבר אבחון מחלתו הינן טענות בתחום הרפואי המקצועי, אשר המומחה התייחס אליהן בפירוט. בחוות דעתו הראשונית נקט המומחה בלשון לא חד משמעית בדבר האבחנה, ורק הניח כי המערער סובל מתסמונת התעלה הקרפלית, ובתשובות לשאלות ההבהרה קבע כי אין עדות לקיומה של תסמונת התעלה הקרפלית, אלא הממצא של ירידה בתחושה מתאים לתסמונת קוביטלית. אולם, טענתו של המערער, לפיה הוא סובל מתסמונת התעלה הקרפלית, אינה יכולה להועיל לו, מהטעם כי המומחה ניתח בפירוט ובבהירות כי בהנחה שהמערער סובל מתסמונת זו, לא מתקיים קשר סיבתי בין תנאי עבודתו לבין מחלתו. המומחה הבהיר כי התסמונת יכולה להיגרם כתוצאה ממיקרוטראומה בתנאי עבודה מסוימים אשר אינם מתקיימים במקרה של המערער. אין בידינו לבל את טענת המערער לפיה המומחה התבסס על תיאור עובדתי מוטעה של תנאי העבודה. מתיאור תנאי עבודתו של המערער, שנקבע בבית הדין האזורי, עולה כי המערער "בא במגע" עם המכונות הרוטטות כאשר ביצע פעולות של פריקה והוצאה של ארגזי להבים מהמכונות. תנאי עבודה אלה אינם דומים לעבודה עם קונגו, פטיש אוויר, מקדחה וכו', אשר על פי חוות דעת המומחה גורמת לתופעות המתאימות לתסמונת התעלה הקרפלית.

11.       חוות דעתו של המומחה, יחד עם תשובותיו לשאלות ההבהרה, היתה בהירה ומנומקת ואין טעם משפטי לסטות ממנה. כמו כן, אין בידינו להתייחס לחוות הדעת שהוגשה מטעם המערער, הואיל והיא הוגשה, כאמור בפסק דינו של בית הדין האזורי, רק לאחר שניתנה חוות הדעת של המומחה ותשובותיו לשאלות ההבהרה. כן יודגש כי על בית הדין לייחס את המשקל המשמעותי לחוות דעת של מומחה מטעמו על פני חוות דעת של מומחה מטעם אחד הצדדים.

            מכל האמור לעיל, אין מנוס אלא לדחות את הערעור.