פסק-דין בתיק עבל 646/07

השופט יגאל פליטמן :

1.         הערעור שבפנינו נסוב על פסק דינו של בית הדין האזורי בירושלים (השופטת שרה שדיאור ונציגי הציבור מר אליהו מחלב ומר שמואל קליינר; בל 011123/05), אשר דחה את תביעת המערער להכרה באוטם שריר הלב, אשר אירע ביום 14.3.02, כפגיעה בעבודה.

המסכת העובדתית

2.         ואלה העובדות כפי העולה מההליך בבית הדין האזורי והמסמכים בתיק:

א.    המערער, יליד 1952, פנסיונר של צה"ל, עצמאי ובעל חנות למכשירי כתיבה וטפסי טוטו ולוטו, הפתוחה 7 ימים בשבוע.

ב.     במהלך חודש ינואר 2002 נודע למערער כי מתנהל נגדו הליך במס הכנסה בו נדרש המערער לשלם סך של כ - 700,000 ש"ח.

ג.       ביום 10.3.02 הגיע המערער, יחד עם רואה החשבון מטעמו (להלן - רואה החשבון), בשעה 10:00 בבוקר לדיון במשרדי מס הכנסה. שם הושגה הסכמה בדבר חיוב המערער בסך 60,000 ש"ח.

ד.     לאחר מועד הדיון התקשרה פקידת מס ההכנסה לרואה החשבון אשר הפנה אותה לשוחח טלפונית עם המערער (להלן - שיחת הטלפון).

ה.    ביום 14.3.02, ארבעה ימים לאחר מועד הדיון במשרדי מס ההכנסה, עבר המערער אוטם בשריר הלב.

ו.       יתר העובדות בדבר המתרחש בין מועד ביקור המערער במשרדי מס ההכנסה לבין מועד אירוע האוטם שנויות במחלוקת.

פסק האזורי

3.         בית הדין האזורי קבע כי עדויות המערער נמצאו לא עקביות ולא קוהרנטיות ואף נסתרו על ידי רואה החשבון, אשר עדותו נמצאה אמינה ועקבית. בית הדין האזורי קבע כי עדיפה בעיניו הגרסה לפיה הישיבה במשרדי מס ההכנסה הייתה נעימה ועניינית על פני גרסאותיו הסותרות של המערער בדבר אופן התנהלות הישיבה. עוד נקבע כי זמן ניכר חלף ממועד שיחת הטלפון של המערער עם פקידת מס ההכנסה ועד לאוטם שריר הלב וכי הגרסאות לגבי תוכן שיחת הטלפון סותרות. בנסיבות המקרה, קבע בית הדין כי, סביר יותר שהרקע התחלואי גרם לפרוץ האוטם ולא אירוע חריג או מתח מתמשך. עוד קבע בית הדין כי אף לו אכן היה מדובר במתח מתמשך הרי שמתח מתמשך אינו מוכר כאירוע חריג בעבודה. אשר על כן, דחה בית הדין האזורי את תביעת המערער בקובעו כי לא הוכח קיומו של אירוע חריג וכי אין מקום למינוי מומחה בעניינו של המערער.

טענות הצדדים

4.         בישיבת קדם ערעור בפני ביקשו הצדדים להכתיב לפרוטוקול את סיכומי טענותיהם. עוד הוסכם כי על סמך סיכומים אלה וכלל החומר בתיק יינתן פסק הדין על ידי המותב.

5.         בטענותיו תקף המערער, באמצעות באת כוחו, את הממצאים העובדתיים אשר נקבעו על ידי בית הדין האזורי. עוד טען המערער את עיקרי הטענות הבאות:

א.    בית הדין האזורי טעה עת שינה מהעובדות המוסכמות בתיק. המוסד לביטוח לאומי (להלן - המוסד) הודיע לבית הדין כי הוא אינו חולק על העובדות המפורטות בהודעת המערער שנמסרה לחוקר המוסד. על סמך הודעה זו הגיש המערער תצהיר ואף לא מצא לנכון להזמין עדים נוספים.

ב.     בית הדין האזורי הסתמך על חקירת רואה החשבון על מנת לסתור עדות המערער, אולם מעיון בחקירות רואה החשבון עולה כי עדותו מאששת את גרסת המערער. בית הדין טעה עת לא ייחס חשיבות לפיטורי רואה החשבון על ידי המערער. בית הדין טעה עת איפשר למוסד להעיד את רואה החשבון על אף שהמערער הסכים כי שהעדות תתקבל ללא חקירה. העדפת בית הדין את עדות רואה החשבון על פני האמור בהודעת רואה החשבון למוסד, הגם כי ההודעה נגבתה בסמוך לאירוע החריג, הינה מנוגדת להלכה הפסוקה.

ג.        טעה בית הדין האזורי עת התעלם מהעובדה, אשר לא נסתרה, לפיה הדיון במשרדי מס ההכנסה היה המועד הראשון בו הגיע המערער למס ההכנסה.

ד.     פער של שלושה ימים בין אירוע חריג לבין אוטם שריר הלב אינו מבטל סמיכות זמנים על פי הפסיקה. בית הדין אינו יודע מתי החל האוטם ומכל מקום מדובר בשאלה רפואית מובהקת. במקרה של ספק בדבר קיומו של אירוע חריג יש להפנות התיק למומחה רפואי.

ה.    בית הדין טעה עת איפשר למוסד שלא להגיש את הודעת אשת המערער למוסד והורה שלא להעיד את אשת המערער. עוד טעה בית הדין האזורי בקובעו כי אי העדת פקידת מס הכנסה על ידי המערער מערערת את אמינות גרסתו.