פסק-דין בתיק עבל 598/05

השופטת ורדה וירט-ליבנה

1.         לפנינו ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי תל אביב  (השופטת דינה אפרתי ונציגי הציבור מר שלמה פרלוב ומר שלמה מלישקביץ; בל 5481/01) אשר  דחה את תביעתו של המערער להכיר בפגיעה ברגלו הימנית כתאונה בעבודה על פי הוראת חוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] התשנ"ב-1995 (להלן - החוק או חוק הביטוח הלאומי).

2.         המערער תאר בפני בית הדין האזורי את האירוע בעבודה הנטען על ידו ולגרסתו:

עבד כגנן בקאנטרי קלאב בבת ים. במסגרת עבודתו נדרש לעבוד על טרקטור כאשר כל מספר דקות היה עליו לנקות את הסכין של הטרקטור. המערער עבד עם סנדלים וביום 24.10.97 נכנסה לרגלו מחט ונגרם לו חתך. לאחר שהוצאה לו הציפורן וחזר לעבודה המשיך לעבוד עם לכלוך וכתוצאה מכך נגרם לו זיהום עד שלבסוף נאלצו לקטוע את רגלו.

3.         בית הדין האזורי ניתח את העובדות שהוגשו בפניו ומסקנתו היתה כי המערער לא הוכיח קרות אירוע במועד הנטען על ידו. בית הדין האזורי פירט את הטעמים למסקנתו זו וכלשונו:

"4.3     גרסותיו של התובע, אלה שנמסרו לחוקר הנתבע ואלה שהובאו בפני בית הדין, לגבי עצם קרות האירוע בכלל ולגבי המועד הנטען להתרחשותו בפרט, מלאות סתירות שיש בהן כדי לפגוע באמינותו של התובע.

            על פי המסמכים שהוגשו לתיק החל התובע את עבודתו בקאנטרי קלאב בחודש אוקטובר 1997.

בהודעתו לחוקר הנתבע ציין התובע כי 'אחרי בערך 10 - 15 ימי עבודה בתחילת חודש אוקטובר עבדתי על טרקטור, יצאתי ממנו לבדוק כי כל פעם צריך לבדוק, יצאתי בסנדלים ונדקרתי באצבע מחתיכת עץ שעפה מהטרקטור' (עמ' 1 להודעה מיום 14.8.2001). בתצהירו טען התובע" 'ביום 24.10.97 במהלך עבודתי כגנן בשטחו של המעביד, פניתי לנקות את הסכין לשם הוצאת ענפי עצים שגזמתי כחלק מעבודתי, נכנסה לאצבע רגלי מחט, ונגרם לי חתך' (סעיף 6 לתצהיר) בחקירתו הנגדית, לשאלת באת כוח הנתבע מתי אירע האירוע הנטען, ענה התובע: 'אני חושב שזה קרה בחודש נובמבר, כעבור חודשיים או חודשיים וחצי מאז שהתחלתי לעבוד' ומשהופנה לכך שציין את יום הפגיעה כ-24 באוקטובר, ענה התובע: 'פלוס מינוס יומיים'. (עמ' 4 לפרוטוקול, שורות 12 - 13, 16) .

התובע טוען כי כפיר מימון, השומר חבש את רגלו ביום האירוע הנטען, קרי - ביום 24.10.99, אולם כעולה מהראיות שהובאו בפני בית הדין, מר כפיר מימון כלל לא עבד בקאנטרי קלאב במועד זה, והחל את עבודתו רק בחודש יוני 1998.

עוד טוען התובע, כי ד"ר ולדימיר זפרן חבש אותו, אולם אינו זוכר באיזה יום זה היה ('אני לא זוכר באיזה יום זה היה, אני גם לא זוכר כעבור כמה ימים לאחר הפגיעה. נדמה לי שזה היה באותו יום, אבל אני לא זוכר בוודאות' עמ' 7 לפרוטוקול, שורה 25, עמ' 8 שורות        1-2), אולם  כעולה מהראיות שהובאו בפני בית הדין, ד"ר ולדימיר זפרן כלל לא עבד במועד זה בקאנטרי קלאב, והחל את עבודתו בחודש יוני 1998, כשמונה חודשים לאחר הפגיעה הנטענת.

גם האמור במסמך הרפואי נ/1 שתאריכו 10.11.97 (לפני התיקון 19.10.97) על פיו 'החולה סובל מהדלקת בבוהן ימין במשך כחודש ימים' אינו עולה בקנה אחד עם מועד הפגיעה הנטען.

כעולה מן האמור לעיל, התובע לא השכיל להביא, ולו ראשית ראיה, לטענתו לגבי מועד קרות האירוע הנטען, מה גם שהוא עצמו לא יכול היה להצביע על המועד המדויק שבו, לטענתו, התרחש האירוע הנטען. עוד נציין כי העדים אותם ציין התובע כמי שנכחו בעת האירוע כלל לא ראו את ההתרחשות הנטענת.

4.4.      משקבענו כי התובע לא הוכיח את מועד האירוע הנטען - די בכך כדי לדחות את התביעה, ומתייתר הצורך לדון בתיאוריו השונים והסותרים של התובע את עצם האירוע, כמו גם להתייחס לאישור בכתב שנתן ד"ר זפרן לתובע, וכן להודעה על פגיעה בעבודה שנחתמה על ידו, בדיעבד, בחוסר סמכות וכ"רופא" - כאשר לא היה לו כלל רישיון לעסוק ברפואה בישראל, באותה תקופה".

            על כך הערעור שבפנינו.

4.         בישיבת קדם הערעור הסכימו הצדדים כי בא כוח המוסד לביטוח לאומי יסכם טענותיו בעל פה ובא כוח המערער ישיב לטענותיו בכתב אשר יועברו כסיכום בכתב למתן פסק דין על ידי המותב.

5.         בא כוח המוסד לביטוח לאומי טען כי כל טענות המערער בערעור מתייחסות לקביעותיו העובדתיות של בית הדין האזורי בהן ערכאת הערעור לא תתערב.

            עוד הוסיף כי העדים שהעידו בבית הדין האזורי אינם יכולים לסייע למערער  מאחר ואין חפיפה לגבי תקופת עבודתם ומועד האירוע הנטען על ידי המערער.