פסק-דין בתיק עבל 534/05

השופטת ורדה וירט-ליבנה

1.         הערעור שבפנינו הינו על פסק דינו של בית הדין האזורי בירושלים (סגנית השופטת הראשית דיתה פרוז'ינין ונציגי הציבור מר פוסט ומר הדר; בל 1337/02) אשר דחה את תביעתה של המערערת לקצבת נכות כללית מן הטעם כי המערערת לא היתה תושבת ישראל במועד בו נוצרה נכותה.

2.         הרקע העובדתי נקבע על ידי בית הדין האזורי:

"א.      התובעת, ילידת 1973, הגישה ביום 21.11.2000, לבית דין זה, תביעה לקבלת שירותי בריאות (בל 2386/00). באותו מועד הגישה התובעת אף בקשה דחופה למתן צו עשה זמני (בש"א 2637/00).

ב.         הנתבע הסכים לבטח את התובעת בביטוח בריאות עד לעריכת שימוע, או עד למתן החלטה ע"י בית הדין. ביום 27.11.00 ניתן להסכמה זו תוקף של החלטה (נספח ג' להודעת הנתבע מיום   7.7.02).

ג.         בכתב ההגנה בתיק בל 2386/00 הודיע הנתבע כי התובעת זכאית לשירותי בריאות, וביום 4.1.01 ניתן להודעה זו תוקף של פסק דין (נספח ה' להודעת הנתבע מיום 7.7.02).

ד.         ועדה רפואית קבעה כי לתובעת אי כושר לעבוד בשיעור של 50%    מ-1.1.98.

ה.        התובעת נישאה לנאדר ג'ולאני, והתגרשה ממנו, לאחר כ-10 שנות נישואים ב-30.10.97 (נספח א' לתצהיר התובעת).

ו.          בחודש 4/98 נישאה התובעת לחאלד ג'ולאני. התובעת התגרשה ממנו במאי 99 (נ/1).

ז.         ב-11/99 נעשה הסכם נישואין בין התובעת לבין ג'מאל חדאד (נספח ב' לתצהיר התובעת, ולאחר מכן עברה התובעת להתגורר עמו."

3.         בית הדין האזורי בחן את העדות שהובאה בפניו וקבע כי:

"7.       כעולה מחומר הראיות שהוצג לפנינו התגוררה, אם כן, התובעת במשך שנים רבות מחוץ לתחום ישראל. טענתה מאז ומתמיד בירושלים אינה נכונה (סעיף 24 לסיכומיה), ועליה מוטל הנטל להוכיח כי דווקא בתקופה שבה נגרם אי הכושר התגוררה בישראל מגורים של קבע, ושם היה מרכז חייה, שהרי גם אם התגוררה התובעת תקופות קצרות בין גירושין לנישואין בבית הוריה, אין מדובר במגורים של קבע.

            מקום המגורים של אדם הוא אחד הסימנים העיקריים להיותו "תושב" אותו מקום (דב"ע נא/43-0 פואזי ואח' - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע כ"ג 36, 42). אין מדובר במגורים זמניים אלא ב"מרכז חיים", היינו מקום שיש לאותו אדם זיקה אליו (דב"ע מה/93-04 סנוקה - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע י"ז 79, 84). תנאי זה נגזר מהזיקה היציבה שבין המבוטחים לבין המדינה, זיקה שאין בה מהזמנויות או מהארעיות והיוצרות מחויבות של החברה כלפי המבוטחים בתחום הביטחון הסוציאלי (דב"ע נד/233-0 המוסד לביטוח לאומי - חשימה עבד רדואן, פד"ע כח 103, 112).

            לא עלה בידי התובעת לשכנענו כי תנאי זה מתקיים בה, כי בעת שנוצר אי הכושר היה מרכז חייה בתחום ישראל".

לאור קביעתו זו דחה את התביעה. ועל כך הערעור שבפנינו.

4.         בישיבת קדם הערעור הוסכם כי בא כוח המוסד לביטוח לאומי יסכם טענותיו לפרוטוקול ואלה יחשבו כסיכומים בכתב ובא כוח המערערת ישיב בכתב ולבא כוח המוסד לביטוח לאומי תהא זכות תגובה.

5.         בא כוח המוסד טען כי בית הדין האזורי קבע קביעות עובדתיות לאחר ששמע עדויות רבות וערכאת הערעור לא תתערב בן.

            בא כוח המוסד התייחס לטענות בא כוח המערערת בהודעת הערעור וטען כי נטל ההוכחה על כך שהמערערת הייתה "תושבת" בחודש ינואר 1998 הוא עליה והיא לא עמדה בנטל זה.