פסק-דין בתיק עבל 533/05

השופטת ורדה וירט-ליבנה

1.         זהו ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי תל אביב (השופטת שרה מאירי ונציג הציבור מר ד. טבח;  בל 1053/01) אשר דחה את תביעתו של המערער להכיר באירוע מיום 26.11.93 כתאונה בעבודה על פי הוראת חוק הביטוח הלאומי (נוסח חדש) התשנ"ה-1995 (להלן גם - החוק או חוק הביטוח הלאומי).

2.         המערער בתצהיר עדותו הראשית תאר את האירוע התאונתי ולדבריו ביום 26.11.99 בשעה 7:20 בדרכו לעבודה נכנס לתחנת הדלק על מנת לתדלק את רכבו. המתדלק ביקש ממנו להניע מעט את הרכב לאחור ומאחר שדלת הנהג נשארה פתוחה היא פגעה במשאבה. המערער נבהל מן המכה ולחץ על דוושת הגז הדלת שוב פגעה בחזקה במשאבת הדלק עד שכמעט נעקרה ממקומה. המערער ביצע, לדבריו, בלימת חרום ועצר את הרכב ולאחר הבלימה חש חבלה עזה בגב ולאחריה כאב חד באזור הגב התחתון. במהלך השבועיים הראשונים הכאב היה נסבל ורק כעבור שבועיים נוספים הכאב התעצם עד שלא יכול היה לעמוד, להתכופף ולתפקד ואז פנה לרופא אורטופד.

            המערער העיד מטעמו את סוכן הביטוח, מנהל תחנת הדלק, המתדלק וכן הוגשה תרשומת של חוקר המוסד לביטוח לאומי על הביקור בהמשך.

3.         בית הדין האזורי, לאחר שבחן את העדים והמסמכים שהובאו בפניו, לא האמין לגרסתו של המערער וקבע כי לא הוכח אירוע תאונתי במהלך עדותו של המערער ולכן דחה את התביעה.

            על כך הערעור שבפנינו.        

4.         בישיבת קדם הערעור מיום 15.2.06 באי כוח הצדדים הסכימו לנסות להגיע לתשתית עובדתית מוסכמת ואוביקטיבית אשר תאפשר לבא כוח המוסד לביטוח לאומי לפנות ולקבל עמדת המוסד לביטוח לאומי בשאלת מינוי מומחה רפואי שיחווה דעתו בשאלת הקשר הסיבתי בין תעודות אי הכושר שהמערער הגיש לבין האירוע בעבודה.

            ביום 30.6.06, באת כוח המוסד לביטוח לאומי הודיעה כי אין היא מסכימה למינוי מומחה רפואי אולם מסכימה כי אם יקבע על ידינו כי אכן בית הדין האזורי סטה מן העובדות המוסכמות בין הצדדים יש להחזיר זאת לבית הדין האזורי על מנת שיתייחס לעובדות המוסכמות או ליתן כל החלטה אחרת.

            באי כוח הצדדים הוזמנו לישיבת קדם ערעור נוספת ובה הודיעה באת כוח המערער כי היא עומדת על הערעור ומבקשת לסכם טענותיה בכתב. לאחר מכן הודיעה כי מבקשת לראות בהודעת הערעור את כתב הסיכומים בכתב.

5.         בסיכומיה טענה באת כוח המערער כי בית הדין האזורי התעלם מן המוסכמות שנקבעו בין הצדדים וקיבלו תוקף של החלטת בית הדין. וגם אם אין בית הדין האזורי מחוייב באותן מוסכמות הרי שעל פי עדותו של המערער, גרסתו בדבר קרות האירוע התאונתי לא נסתרה.

            באת כוח המוסד לביטוח לאומי השיבה לכך כי טענות המערער מופנות כלפי הקביעות העובדתיות של בית הדין האזורי ובקביעות אלה ערכאת הערעור לא תתערב אלא במקרים חריגים. ובאשר לעובדות המוסכמות הרי שאלה התייחסו אך ורק לגבי עצם האירוע אך לא לגבי הקשר הסיבתי בין האירוע לבין פגיעה בגב הנטענת על ידי המערער, ומעבר לכך בית הדין האזורי שמע עדויות רבות והתרשם מהן ולאחר דיון עובדתי מעמיק קבע את העובדות על פי התרשמותו הישירה מן העדים והמסמכים.

6.         דיון והכרעה

לאחר שבחנו את טענות הצדדים ובעיקר עיינו שוב בעדויות והמסמכים שהובאו בפני בית הדין האזורי, הננו סבורים כי אין מקום להתערב בקביעת בית הדין האזורי כי המערער לא הוכיח כי ארע לו אירוע תאונתי שהוא בבחינת תאונה בעבודה. בית הדין האזורי סקר באופן מעמיק ומפורט את העדיות והמסמכים שהובאו בפניו וקבע כי האירוע בתחנת הדלק היה אירוע מינורי, שלא גרם נזק למערער וכי תלונותיו של המערער על הכאבים בגב נאמרו לראשונה כחודש  לאחר אותו אירוע.

באת כוח המערער סומכת טיעוניה בעיקר על המוסכמות שנקבעו במסגרת הדיון המוקדם בבית הדין האזורי, אולם בעובדות אלה אין כדי להוות הסכמה למחלוקת העיקרית שאותה המערער היה צריך להוכיח והוא כי בעת האירוע בתחנת הדלק הוא נפגע בגבו. לעובדה זו לא היתה הסכמה במסגרת המוסכמות ולכן גם קביעותיו של בית הדין האזורי אינן מנוגדות לאותן מוסכמות שכל שהוסכם בין הצדדים הוא כי לרכב נגרם נזק זאת ותו לא. אולם בכך אין די כדי לבסס תשתית עובדתית לפגיעה בעבודה שהרי תנאי להיות התאונה כתאונה בעבודה הוא כי במסגרת האירוע נחבל המערער

ועל כן, צדק בית הדין האזורי בקביעתו כי משהמערער לא הוכיח כי נחבל בעת האירוע או כי החבלה, כי אירעה לו כחודש לאחר מכן, קשורה לאותו אירוע, מן הדין היה לדחות את תביעתו.

לאור האמור לעיל ומטעמיו של בית הדין האזורי דין הערעור להידחות.

7.         סוף דבר - הערעור נדחה, ללא צו להוצאות.

ניתנה היום כ"ד בתשרי, תשס"ז (16 באוקטובר 2006) העדר צדדים.