פסק-דין בתיק עבל 505/07

השופטת רונית רוזנפלד

1.     לפנינו ערעור, לאחר מתן רשות, על פסק דינו של בית הדין האזורי בחיפה (סגנית הנשיא השופטת איטה קציר; בל 4174/06), אשר דחה באופן חלקי את ערעור המערער (להלן - המוסד לביטוח לאומי או המוסד) על החלטת הועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה) מיום 31.10.06. בהחלטתה קבעה הוועדה למשיב דרגת נכות יציבה בשיעור של 19%, בגין תאונה מיום 2.11.03

2.     עניינו של המשיב הוחזר לדיון בוועדה על פי פסק דין קודם אשר קבע, בין השאר, כי "עניינו של המערער (הוא המשיב בערעור זה- ר.ר. ) יוחזר לוועדה באותו הרכב, על מנת שתסביר באופן מפורט ומנומק על סמך מה ועל סמך אלו מסמכים רפואיים התבססה בנושא ניכוי המצב הקודם ותשקול מחדש את הניכוי בכלל והאם יש הצדקה לביצועו. כמו כן תתייחס הוועדה לטענת המוסד בקשר לקשר הסיבתי בין הפגיעה בברך לבין התאונה, ותנמק ביתר פירוט את קביעתה שקיים קשר סיבתי בין הפגיעה לבין התאונה".

3.      בפסק הדין מושא ערעור זה קבע בית הדין האזורי כי הוועדה הסבירה, כי אין היא מנכה מדרגת הנכות בשל מצב קודם, משום שעל פי המידע שנתקבל לא קיים למבקש תיק אורטופדי כלשהו. בית הדין האזורי קבע  כי נימוק זה הוא נימוק מספיק לאי ניכוי מדרגת הנכות של המשיב בגין מצב קודם.

יצוין כי בהחלטתה  האמורה, חזרה בה הוועדה מהחלטה קודמת מיום 27.9.05 לפיה יש לנכות מדרגת הנכות של המשיב בגין מצב קודם, בשל רישומים רבים  על התקפי גב תחתון בתיקו הרפואי של המשיב.

4.      בבקשתו למתן רשות ערעור טען המוסד לביטוח לאומי, כי בישיבתה מיום 27.9.05 קבעה הועדה, כי מעיון בתיקו הרפואי של המבקש עולה, כי החל משנת 1994 קיימים רישומים רבים על כאבי גב תחתון. משלא התייחסה הועדה לנתון זה התבקשה הרשות לערער על פסק הדין של בית הדין האזורי.

5.           בהחלטת השופט עמירם רבינוביץ מיום 5.8.07 ניתנה למוסד לביטוח לאומי  הרשות לערער על פסק דינו של בית הדין האזורי, וזאת בקשר לשאלה: " האם הרישומים הרבים על כאבי גב אכן מצויים בתיק הרפואי הכללי של המשיב, להבדיל מהתיק האורטופדי, והאם רישומים על כאבים כאלה בנסיבות בהן מעולם לא הייתה פניה של המשיב לאורטופד בגינם, מצדיקים אכן את המסקנה שלא קיים למעשה "מצב קודם" המעיד על הגבלה בגינה הייתה נקבעת למשיב דרגת נכות כלשהי, אילו היה נבדק המשיב בעת התקפי כאבים אלה על ידי ועדה רפואית".

6.     במסגרת דיון קדם ערעור הודיעו הצדדים על הסכמתם, כי הטיעונים שהגישו במסגרת הבקשה למתן רשות ערעור וכן הטיעונים שהושמעו במסגרת הדיון יחשבו כסיכומים בכתב. המשיב הוסיף עוד השלמה בכתב של טיעוניו.

טענות הצדדים

7.    עיקרי טענות המוסד לביטוח לאומי

א.            בנסיבות האמורות, ובמיוחד לאור התייחסותה של הועדה הרפואית מיום 27.9.05 לפיה "קיימים רישומים רבים על כאבי גב", שומה היה על הועדה הרפואית מיום 31.10.06 להתייחס לדבריה של הועדה הקודמת לעניין קיומם של הרישומים הרפואיים הרבים כלשונה, או לכל הפחות לבקש לבצע בירור נוסף בעניין זה.

ב.             הועדה לא נימקה את החלטתה לחזור בה מקביעתה הקודמת מיום 27.9.05, שם קבעה, שיש לנכות מצב קודם בשל כך שנמצאו רישומים רבים אודות כאבי גב תחתון החל משנת 1994.

                 אף יש למנות ועדה בהרכב אחר, כיון שזו ועדה שהעניין כבר הוחזר אליה בעקבות פסק דין.

8.     עיקרי טענות המשיב

א.    אין טעות משפטית בהחלטת הועדה הרפואית לעררים. הועדה עיינה בתיקיו הרפואיים של המשיב ונימקה ופרטה את החלטתה בצורה ראויה, וכמתבקש מהדין והפסיקה. בפני הועדה שישבה ביום 20.6.06 היה מונח התיק הרפואי הכללי של המשיב, והיא בקשה לעיין בתיקו האורטופדי, לאחר ששמעה את דבריו לעניין מצבו הרפואי הקודם בגב התחתון. הועדה רשמה בפרוטוקול כי לא קיים תיק אורטופדי בעניינו של המשיב. על סמך זאת קבעה כי המשיב לא נבדק כל הזמן בנוגע לגבו, ועל כן מצבו הרפואי אינו מצדיק ניכוי אחוזי נכות. הועדה הניחה, במסגרת סמכותה הרפואית, כי מצבו הקודם של המשיב כפי שבא לידי ביטוי בתיקים הכלליים בלבד, אינו מצדיק ניכוי אחוזי נכות.

ב.     ההסבר שנתנה הועדה עמד בכל התנאים שקבעה הפסיקה לעניין חובת     ההנמקה.

ג.       אין להחזיר את עניינו של המשיב לוועדה בהרכב אחר. הועדה הוכיחה שאין היא נעולה בדעתה והיא הייתה מוכנה לאסוף שוב את כל החומר הרפואי ולתת החלטה כראוי. וזה מה שעשתה בוועדה האחרונה.

ד.     לא חלה על הוועדה חובת הנמקה מוגברת כאשר היא מחליטה שלא לנכות אחוזי נכות בגין מצב קודם. חובה זו חלה רק כאשר מחליטה הוועדה על ניכוי אחוזי נכות בגין מצב קודם.

         באשר לדעתנו