פסק-דין בתיק עבל 497/07

השופטת רונית רוזנפלד

1.         לפנינו ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי בתל אביב (סגנית השופטת הראשית חגית שגיא; בל 4193/04) שדחה את תביעת המערער לדמי אבטלה. בית הדין האזורי קבע כי המערער לא צבר ימי אכשרה כנדרש על פי החוק לעניין הזכאות לדמי אבטלה.

2.         העובדות הרלבנטיות והשתלשלות ההליך:

א.        המערער הינו בעל 50% ממניות החברה נתיבי גרף ש.ב. בע"מ (להלן- החברה). יתר מניות החברה מוחזקות בידי מר שאול יעקב, שהוא שותפו של המערער בחברה. המערער עבד בחברה במשך אחת עשרה שנים.

ב.         לפי טענת המערער, כפי שבאה לידי ביטוי בפסק דינו של בית הדין האזורי, בחודש נובמבר 2001 הסתיימה העסקתו בחברה, וזאת עקב מצבו הרפואי.

ג.       המערער התייצב לראשונה בלשכת התעסוקה בספטמבר 2002.  את תביעתו לדמי אבטלה הגיש במוסד לביטוח לאומי ביום 13.4.03.

ד.     לאור האמור, " התאריך הקובע" שנקבע למערער הינו 1.9.02. על מנת שיהיה זכאי לדמי אבטלה צריך  היה המערער לצבור תקופת אכשרה בת 360 ימים בתוך 540 הימים שקדמו לתאריך הקובע.

ה.    תביעתו של המערער לדמי אבטלה שהוגשה במוסד לביטוח לאומי, נדחתה מן הטעם ש"לא נותקו יחסי עובד מעביד" בין המערער לבין מעסיקתו. כנגד החלטה זו הגיש המערער את תביעתו לבית הדין האזורי. בכתב ההגנה שהגיש טען המוסד כי אין המערער זכאי לדמי אבטלה מאחר שלא נותקו יחסי עובד מעביד בינו לבין החברה.

      ו.  לראשונה במהלך הדיון בבית הדין העלה המוסד לביטוח לאומי טענה נוספת כנגד התביעה. לטענת המוסד, המערער לא  צבר תקופת אכשרה לצורך הזכאות לדמי אבטלה. בהתאמה לכך נקבעו שתי פלוגתאות להכרעתו של בית הדין האזורי. הראשונה שבהן היא האם נותקו יחסי העבודה בין המערער לבין החברה, והפלוגתא השנייה הינה האם צבר המערער תקופת אכשרה לעניין הזכאות לדמי אבטלה.

      ז.   לתצהיר עדות ראשית שהגיש המערער לבית הדין האזורי צרף המערער תעודה רפואית המתייחסת לחופשת מחלה לתקופה שמיום 1.11.01 ועד 31.12.01.

            אין חולק, כי בהתחשב בתעודה זו, צבר המערער 300 ימים מתוך 360 ימי אכשרה שקדמו לתאריך הקובע, הנדרשים לעניין הזכאות לדמי אבטלה.

    ח.   לאחר שהוגשו תצהירי עדות ראשית מטעם המערער, ונוכח מצבו הרפואי כפי שהצהיר עליו, הוצע למערער להמציא אישורים רפואיים נוספים. ביום 4.7.06 ועוד לפני הדיון להוכחות המציא המערער לבית הדין אישור רפואי נושא תאריך 19.5.06 ובו מצוין כדלקמן: "הפסיק לעבוד ב-1.1.02 ועד 4.4.02 עקב אי כושר לעבודה. הופנה על ידי רופא תעסוקתי להסבה מקצועית" (להלן- האישור הרפואי האחרון).  לאחר שהוגש האישור הרפואי האחרון הודיע המוסד לביטוח לאומי לבית הדין כי הוא עומד על עמדתו בדבר דחיית התביעה.

 ט.   המערער הגיש תביעה למוסד לביטוח לאומי במסגרת "נכות כללית". תביעתו נדחתה.

פסק הדין שבערעור

3.         בפסק דינו קבע בית הדין האזורי, כי המערער לא צבר תקופת אכשרה לפי הנדרש בהוראות הדין לעניין הזכאות לדמי אבטלה. לפי קביעת בית הדין "מאחר שהתובע התייצב בלשכת התעסוקה רק בחודש ספטמבר 2002 ומאחר ועבודתו הופסקה עשרה חודשים קודם לכן, הרי שהוא לא השלים את תקופת האכשרה הנדרשת בחוק". בית הדין  הוסיף עוד וקבע בפסק דינו, כי מכיוון שלא השלים המערער את תקופת האכשרה הנדרשת על פי דין, אין הוא נדרש לשאלה "האם עובד התובע בחברה אם לאו". בפסק דינו לא הזכיר בית הדין האזורי את האישורים הרפואיים השונים שהגיש המערער.

                                                             הערעור

4.         לטענת המערער, שגה בית הדין האזורי במניין הימים לצורך חישוב תקופת האכשרה, שכן לא הביא במניין הימים את ימי מחלתו שקדמו לתאריך הקובע. זאת לפי המפורט באישורי המחלה שהגיש, הראשון לתקופה שמיום 1.11.01 ועד 31.12.01, והאישור הרפואי האחרון, המתייחס לתקופה שמיום 1.1.02 ועד 4.4.02.

5.         בעיקרי הטיעון שהגיש טען המוסד לביטוח לאומי, כי צדק בית הדין האזורי בפסיקתו, בדחותו את התביעה בשל אי צבירת תקופת אכשרה כנדרש. לטענת המוסד, למערער נמנו 240 ימים וכן 60 ימים בדין "ימים נוספים" בהתאם להוראת ס' 162(2) לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] התשנ"ד-1995 (להלן - חוק הביטוח הלאומי) , בהתאם לאישור הרפואי שהמציא המערער והוא מתייחס לתקופה שמיום 1.11.01 ועד ליום 31.12.01. באשר לאישור הרפואי האחרון שהמציא המערער- אישור זה מתייחס לתקופה שמיום 1.1.02 ועד ליום 4.4.02. מן האישור עולה כי הוא ניתן רטרואקטיבית על סמך דברי המערער, ועל כן "אינו יכול לשמש כאישור רפואי לעניין סעיף 162 לחוק". עוד הוסיף המוסד לביטוח לאומי וטען כי אפילו תידחה טענתו בקשר לאישור האחרון, לא יצבור המערער את תקופת האכשרה הנדרשת בחוק.

            לטענת המוסד, אפילו יקבע בית הדין על אף כל האמור, כי המערער צבר תקופת אכשרה, כי אז צריך יהיה להחזיר את עניינו של המערער לבית הדין לצורך הכרעה בשאלה הנוספת שבמחלוקת, והיא השאלה אם עבד המערער בתקופת האבטלה הנטענת.