פסק-דין בתיק עבל 497/03

השופט שמואל צור

1.         בפנינו ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי בחיפה (השופט מיכאל שפיצר ונציגי ציבור מר משה קידר ומתתיהו דורון - תיק ב"ל 280/01) בו נדחתה תביעת המערערת להכיר בה כזכאית לגמלת שאירים בעקבות פטירתו של המנוח גדעון גריידי ז"ל (להלן - המנוח), מכח היותה הידועה בציבור ואשתו.

2.         מן העובדות שהתבררו בבית הדין האזורי עולה כי המערערת והמנוח היו נשואים עד גירושיהם ביום 19.7.00. חמישה חדשים לאחר מכן, ביום 11.12.00, נפטר המנוח. טענת המערערת הייתה כי מאז גירושיהם ועד לפטירת המנוח הם המשיכו לחיות יחדיו כבעל ואשה וכי, בפועל, היא היתה הידועה  בציבור שלו.

3.         בית הדין האזורי בחן את העדויות שבאו בפניו. בית הדין האזורי ציין כי כל עדי המערערת ניסו ליצור את הרושם כי חרף גירושי בני הזוג הם המשיכו בחיים משותפים. בית הדין האזורי התרשם כי עדותם של עדים אלה היתה רחוקה מלשכנע ואף מצא בהן סתירות (סעיפים 11-13 לפסק הדין).

            בית הדין האזורי בחן את הליכי הגירושין של בני הזוג אשר שיקפו יחסים קשים בין בני הזוג - על רקע של קשרי המנוח עם אשה אחרת - אשר היו מלווים גם בבקשות לעיכוב יציאה מן הארץ. בית הדין ציין כי המערערת הגישה למוסד לביטוח לאומי תביעה לתשלום חוב מזונות של המנוח לילדיו וציינה כי היא  והמנוח אינם מנהלים משק בית משותף.

4.         אין חולק כי סמוך לאחר גירושי בני הזוג, חלה המנוח ואושפז בבית חולים בחודש אוגוסט 2000. בתחילת ספטמבר נקטעה רגלו של המנוח בניתוח ועם שחרורו מבית החלולים הוא חזר לגור בביתה של המערערת גרושתו.

            המערער אושפז שוב ביום 23.11.00 ונפטר כשבועיים לאחר מכן ביום 11.12.00.

5.         בחודש אוקטובר 2000, עת התגורר המנוח בביתה של המערערת, נערכה לו הערכת תלות בשל נכותו. בדו"ח הערכת התלות צוין כי המנוח מתגורר זמנית אצל גרושתו. כן צוין כי המנוח "גרוש, גר זמנית אצל גרושתו שמסרבת לעזור לו והסכימה זמנית לשכן אותו בביתה עד שימצא פתרון אחר" (סעיף 11 לדו"ח). כן מצוין בדו"ח כי המנוח אוכל ארוחת צהרים שמביאה לו אמו או אחד החברים וכי בסופי שבוע נמצא אצל הוריו
(סעיף 9 לדו"ח).

                        בית הדין האזורי ייחס משקל מכריע לדו"ח הערכת התלות. בית הדין מציין כי "מדובר בטופס שנערך ללא כל זיקה למצבו המשפחתי או האישי של המנוח והדברים שעלו במהלך ביקורה של האחות היו בבחינת "משיח לפי תומו" והם נאמנים עלינו לחלוטין" (סעיף 27 לפסק הדין).

6.         בערעור מנסה המערערת להתמודד עם הקביעות העובדתיות שבפסק הדין. לטענתה, לא היו סתירות בעדויותיהם של עדי המערערת ואם היו - לא היו מהותיות. המערערת טוענת כי עניין היחסים בין בני הזוג משקפים מציאות של ערב גירושין וכי היו עדויות על כך שבני הזוג המשיכו להתגורר יחדיו גם לאחר גירושיהם. המערערת טוענת שבית הדין לא נתן משקל לעובדה שהמערערת טיפלה במנוח וסעדה אותו לאחר אשפוזו וקטיעת רגלו. אשר לדו"ח הערכת תלות טוענת המערערת כי הדו"ח לא נכתב על-ידי המנוח ואין עדות כי הוא נכתב על דעתו או בהסכמתו. עוד טוענת המערערת כי הדו"ח נחתם ביום 13.12.00, בעוד הביקור נערך ב- 30.10.00.

                        המוסד תומך בפסיקת בית הדין האזורי ומדגיש בטיעוניו כי התקופה בה התגורר המנוח אצל גרושתו הייתה קצרה מכדי להעיד על קיום של קשרי "ידועים בציבור" בין בני הזוג.

7.         לאחר שנתנו דעתנו לטענות הצדדים, אנו מחליטים לדחות את הערעור ולאשר את פסק דינו של בית הדין האזורי מטעמיו, לפי תקנה 108(ב) לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין) תשנ"ב - 1991.

            הזכאות לקצבת שאירים לפי חוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] תשנ"ה - 1995 (להלן: "החוק") מוענקת למי שהיא "אשתו" של המנוח, מונח הכולל את "הידועה בציבור כאשתו והיא גרה עימו" (סעיף 1 לחוק). הואיל ולכל הדעות, במועד פטירת המנוח המערערת לא היתה נשואה לו, הרי השאלה היחידה היא אם היתה ידועה בציבור כאשתו.

8.         מעמדה של אשה הידועה בציבור כאשתו של פלוני נלמד ממערכת היחסים ביניהם, על בסיס תשתית עובדתית מספקת:

"דבר היותה של אשה ידועה בציבור הוא עניין שבעובדה שיש להוכיחו ולא יהיה די בראיות שהיחסים נמשכו תקופה ניכרת אלא שיש צורך בראיות כי האשה אכן ידועה בציבור של האדם בו מדובר ושהציבור ראה בשניים בעל ואשתו וכך התייחסו אליהם, ואף השניים עצמם מתייחסים כך זה לזה" (דיון ל/19-0 המוסד לביטוח לאומי - מנו, פד"ע ב' עמוד 72).

                        דברים אלה ברורים וידועים. יחסי "ידועים בציבור" אינו דבר המובן מאליו. הכרה בבני זוג כ"ידועים בציבור" חייבת לשקף מציאות של חיים משותפים - חיי זוגיות ושיתוף הנוהגים בין בני זוג נשואים - הנמשכים לאורך זמן. חיי זוגיות מורכבים הם וכוללים מרכיבי שיתוף רבים ומגוונים ולא נמנה אותם במסגרת זו. די אם נציין כי, לעניין הכרה בבני זוג כ"ידועים בציבור", מרכיב המגורים המשותפים הוא רק אחד ממרכיבי הזוגיות ועצם קיומו - כשלעצמו - אינו מעיד, בהכרח, על יחסי "ידועים בציבור". מעבר לכך, גירושין של בני זוג שוללים לכאורה זוגיות וחיי שיתוף בצוותא. לצורך הוכחת מעמד של "ידועים בציבור" סמוך לאחר גירושין יש צורך בראיות מוחשיות וחד משמעיות המצביעות על יצירת מעמד חדש של "ידועים בציבור", למרות הגירושין. על כך ניתן להוסיף כי קשרי "ידועים בציבור" נבחנים לאורך זמן ותקופה קצרה של מגורים בצוותא אינה מספקת, בדרך כלל, להוכחת רצינות הקשר.

9.         בענייננו בני הזוג נפרדו, לאחר מאבק משפטי חריף. סמוך לאחר הגירושין המנוח אושפז בשל מחלה והפך נכה בעקבות כריתת רגלו. עם שחרורו מבית החולים התאפשר למנוח להתגורר זמנית אצל גרושתו. בית הדין האזורי לא השתכנע מהעדויות שבאו בפניו לעניין מערכת היחסים בין בני הזוג. בית הדין האזורי העניק - בצדק - משקל להערכה אובייקטיבית ובלתי תלויה של בדיקת מצבו של המנוח ותפקודו במסגרת "הערכת תלות" שנעשתה על ידי אחות בריאות הציבור. דו"ח זה משקף מציאות של אדם המתגורר זמנית אצל גרושתו. הדו"ח משקף את טענות המנוח בדבר חוסר נכונות מצד המערערת לטפל בו. הדו"ח משקף טיפול וסיוע שמקבל המנוח מאימו ומחברים. אף שיש עדות לכך שהמערערת טיפלה במנוח בעת אזפוזו עד פטירתו, הרי חייהם "המשותפים" לאחר הגירושים התקיימו משך תקופה קצרה ביותר בה שהה המנוח בבית גרושתו (כחודשיים וחצי לערך) מאז שוחרר מבית החולים ועד שאושפז בשנית. לא יכול להיות ספק שתקופה קצרה שכזו - במיוחד על רקע הנסיבות האישיות והרפואיות של המנוח - אינה מקימה תשתית מספקת המצביעה על קיומם של קשרי "ידועים בציבור",  בין המערערת למנוח. צדק אפוא בית הדין האזורי בדחותו את תביעת המערערת.

10.       הערעור נדחה. אין צו להוצאות.

ניתן היום, ו' בשבט, תשס"ה (16 בינואר 2005) בהעדר הצדדים.