פסק-דין בתיק עבל 476/07

השופטת רונית רוזנפלד

1.      לפנינו ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי בתל אביב (השופטת אהובה עציון; בל 123/03), לפיו נדחתה תביעתו של המערער להכיר במחלת "בכטרב" ממנה הוא סובל כתאונה בעבודה.

 בפסק דינו הסתמך בית הדין קמא על חוות דעתו של המומחה היועץ הרפואי פרופ' דן בוסקילה ותשובותיו לשאלות הבהרה, בהן שלל המומחה כל קשר סיבתי אפשרי בין מצבו הנפשי והפיסי של המערער כפי שהיה ביום 7.7.97, בעת קרות "האירוע" בעבודה, לבין מחלתו.

2.         יוטעם כי זו הפעם השנייה שפונה המערער בערעור לבית דין זה על פסיקת בית הדין האזורי בעניינו. לראשונה הגיש ערעור על פסק דינו של בית הדין קמא מיום 18.7.05, לפיו נדחתה לראשונה תביעתו להכרה במחלתו כתאונה בעבודה. בפסק הדין שניתן בהסכמת הצדדים בערעור הקודם (עבל 438/05, ניתן ביום 29.6.06) נקבע כדלקמן:

"הצדדים נעתרו להמלצת בית הדין לפיה, לפנים משורת הדין, יוחזר עניינו של המערער לבית הדין האזורי, על מנת שבית הדין האזורי יקיים דיון במעמד הצדדים על מנת לברור מספר שאלות הבהרה עיקריות ורלבנטיות. יפה שהצדדים נעתרו להמלצה זו. העניין מוחזר לבית הדין האזורי כאמור לעיל. כל צד ישא בהוצאותיו"

3.         על פי האמור בפסק הדין, הוחזר עניינו של המערער לבית הדין האזורי. בית הדין האזורי הציג לפני המומחה שלוש שאלות הבהרה. לאחר שהתקבלו תשובות המומחה, והוגשו סיכומי הצדדים, נתן בית הדין האזורי את פסק דינו המשלים מושא ערעור זה.

4.         במסגרת דיון "קדם ערעור" שקוים בערעור , ביקשו הצדדים כי טענותיהם כפי שנרשמו בדיון וכן נימוקי הערעור ישמשו כסיכומים בכתב, וכי התיק יועבר אל המותב למתן פסק דין על יסוד הסיכומים בכתב וכלל החומר שבתיק.

5.         עיקרי הטענות שבערעור

א.        שאלות ההבהרה שהועברו על ידי בית הדין האזורי על פי החלטתו מיום 28.3.07 נוסחו על ידי בית הדין מבלי שניתנה לצדדים ולמערער הזדמנות להגיב על השאלות. יש לתת לצדדים הזדמנות להתייחס לשאלות שבית הדין עומד להציע למומחה, ולאפשר להם להתנגד לשאלה או אף לניסוח. החלטת בית הדין לפסול חלק מן השאלות לוקה בטעות וגרמה למערער נזק ולדחיית התביעה.

ב.         משלוח חלקי של שאלות ההבהרה אל המומחה כפי שנעשה על ידי בית הדין קמא לא איפשר ללבן את הסוגיה, ובפרט אין המומחה אומר או מנמק כיצד ומדוע קבע כי היו סימנים מקדימים למחלת המערער, ובפרט שהמערער מעולם לא אובחן קודם לאירוע נשוא התביעה כמי שסובל מן המחלה בכטרב או מכל מחלת מפרקים אחרת.

ג.         בהעדר כל אפשרות של חקירה נגדית שומה היה על בית הדין לאפשר את העברת כל שאלות ההבהרה למומחה על מנת למנוע כל ספק, אפילו אם בית הדין סבור כי השאלות אינן חשובות.

ד.         בית הדין טעה באמצו באופן גורף והחלטי את חוות דעתו של המומחה מטעמו, בעוד שניתן על פי חוות הדעת להגיע למסקנות שונות. אין אפשרות לשלול לחלוטין את השפעת התאונה מיום 7.7.97 על פרוץ המחלה ובמיוחד לא נשללה אפשרות של גורמים סביבתיים כמו האירועים שאירע למערער ב-7.7.97 כגורמים לתאונה, ובוודאי קיימת אפשרות ללמוד מחוות הדעת כי "התאונה פרצה במועד בו פרצה עקב האירועים / תאונה נשוא התביעה".

            יש לקבוע כי האירועים שאירעו למערער ביום 7.7.97 הם אשר הוציאו את מחלתו של המערער מן הכוח אל הפועל, ועל כן יש להכיר במחלתו כתאונה בעבודה.

ה.        חוק המוסד לביטוח הלאומי אינו מגביל ואינו תוחם תנאים לתאונת עבודה, ולפיכך גם מתח נפשי שגרם למחלה במועד בו פרצה הוכר לא אחת כתאונת עבודה.

ו.         יש מקום ליישום מלא של ההלכות שנפסקו בשאלה זו בעניין חוק הנכים (תגמולים ושיקום) על סוגיות דומות "על פי חוק המוסד לביטוח לאומי". "בחוק המוסד לביטוח לאומי אין כל הגבלה או תיחום לגבי מה הם התנאים או האירועים או האופן בו התרחשה תאונת העבודה".

ז.         ניתן לומר במקרה זה כי השפעת האירועים בעבודה היא הסיבה המכרעת לקרות או פרוץ המחלה אצל המערער ועל כן קיים קשר סיבתי בין האירועים בעבודה לבין מחלתו.

6.         ב"כ המשיב טען כי דין הערעור להידחות מנימוקי פסק הדין שבערעור. על פי החלטת בית דין זה הוחזר עניינו של המערער לבית הדין קמא להשלמת ארבע עד חמש שאלות הבהרה. כך עשה בית הדין קמא והמומחה היועץ הרפואי עמד על דעתו כי אין קשר בין עבודתו של המערער לבין מחלתו.

7.         לאחר שנתנו דעתנו לפסק הדין שבערעור כמו גם לפסק הדין שניתן על ידי בית הדין קמא ביום 18.6.2005, לטענות הצדדים, לחוות דעת המומחה ולכלל החומר שבתיק, הגענו לכלל מסקנה כי דין הערעור להידחות.

            פסק דינו של בית הדין האזורי מבוסס היטב בקביעותיו ובמסקנותיו המשפטיות. לא נמצא כל פגם בהתנהלותו של בית הדין האזורי או טעות משפטית בהחלטתו המצדיקה התערבותנו בו. אי לכך הרינו מאשרים את פסק דינו של בית הדין האזורי מטעמיו, לפי תקנה 108(ב) לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין) התשנ"ב-1991. על האמור נוסיף עוד ונטעים דברים אחדים כמפורט להלן.