פסק-דין בתיק עבל 470/06

השופט יגאל פליטמן

1.         לפנינו ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי בתל אביב (השופט שמואל טננבוים ונציג ציבור מר שמואל כהן; בל 7833/04), בו נפסק, כי אין המערערת זכאית לגמלת הבטחת הכנסה לחודשים מאי ויוני 2004 בשל "יציאתה מהארץ לטאבה בתקופה הרלבנטית".

2.         סעיף 14א(ב) לחוק הבטחת הכנסה התשמ"א-1980 (להלן - החוק) קובע כך:

"לא תשולם לזכאי שיצא את ישראל גמלה בעד החודש שבו יצא (להלן -חודש היציאה) ובעד החודש הקלנדרי שבו חזר לישראל (להלן - חודש השיבה) אם הוא אחד מאלה:

1.         לפני שיצא את ישראל כאמור, הוא יצא פעם נוספת באותה שנה קלנדרית."

3.         על פי המסכת העובדתית כפי שנקבעה על ידי בית הדין האזורי, אזי -

"א.      זוהי תביעה לגמלת הבטחת הכנסה לחודשים מאי ויוני 2004. הנתבע שלל מהתובעת את גימלתה לאותה תקופה וזאת בשל יציאתה מהארץ לטאבה בתקופה הרלוונטית.

ב.         התובעת בת 56 גרושה פעמיים ואם לששה ילדים מתקיימת מקצבת הבטחת הכנסה וסובלת מליקויים רפואיים רבים לרבות ליקוי נפשי בגינו מטופלת היא בתחנה לבריאות הנפש. לפני כשמונה שנים, היא הכירה את מר מאיר חתן ומאז היא נמצאת עימו ביחסי ידידות קרובים. מר חתן הציע לה להתלוות עימו לביקורים קצרים שנמשכו מספר שעות בקזינו בטאבה. מר חתן הוא שנשא בכל העלויות הכרוכות בנסיעה לאילת. בגין ההסדרים השוררים במקום, לא נדרשה התובעת לתשלום כלשהו בגין מעבר הגבול מישראל למצרים. בזמן שמר חתן שהה בקזינו נהגה התובעת לטייל בסיבות המלון ובחוף הים והדבר הקל על מחלתה.

            אין מחלוקת באשר לנתונים הרלוונטיים לענין יציאתה של התובעת מישראל לטאבה. אלו פורטו בפרטי ביקורת הגבולות מיום 5.1.05   (נ/1). בחודש פברואר 2004 יצאה התובעת פעם אחת לטאבה ושהתה שם לא יותר מיום אחד. בחודש אפריל 2004 יצאה התובעת לטאבה שלוש פעמים ושהתה שם בין מספר שעות ליום אחד. בחודש מאי יצאה פעמיים ובחודש יוני פעם אחת ככל הנראה למספר שעות. בחודש אוקטובר 2004 יצאה התובעת לקפריסין לשלושה ימים".

ג.         לאמור נוסיף, כי אין מחלוקת שבחודשים אפריל מאי 2004 התייצבה המערערת כנדרש בשירות התעסוקה, וכי על פי דו"ח ביקורת גבולות במהלך תשעת החודשים שבין פברואר 2004 לאוקטובר 2004 יצאה המערערת את הארץ עם ידידה המהמר לקזינו שבמלון הילטון, טאבה, לא פחות משבע פעמים.

4.         בפסק דינו קבע בית הדין האזורי זאת:

"מטרת חוק הבטחת הכנסה לתגמל מי שאין לו הכנסה או שהכנסתו פחותה מרצפה הקבועה בחוק וזאת על מנת להבטיח אמצעי מחייה מינימליים למשפחה שנותרה ללא פרנסה וללא אמצעי קיום. הנחת המחוקק הינה, כי מי שיוצא לחו"ל פעמיים בשנה איננו עונה על הקריטריונים לקבלת הגמלה.נוכח האמור, נקבעה הוראה בסעיף 14א' (ב)(1), כי מבוטח אשר יצא את ישראל פעמיים בשנה אינו זכאי לגמלה בעד חודש היציאה ובעד חודש השיבה.

לא מצאנו בחוק או בפרשנות שיש ליתן לו עילה להבחין בין יציאה קצרה לבין יציאה ארוכה יותר או בין יציאה למקום מרוחק ובין יציאה למקום קרוב מחוץ לישראל.

אין באמור בבג"ץ 3457/95 כדי להועיל לתובעת. מדובר בנושא אחר שאין לו כל השלכה לענין שבפנינו. בבג"ץ זה דן בית הדין בגמלת ניידות שמטרתה שונה לחלוטין ממטרת חוק הבטחת הכנסה וכן בסעיף 324 לחוק הביטוח הלאומי שלא חל במקרה שלפנינו. יצויין עוד, כי בסעיף 324 מדובר על שיקול דעת של הנתבע מה שאין כן בהוראה השוללת גמלה מכח סעיף 14א(ב)(1) לחוק הבטחת הכנסה.

לא מצאנו כל אסמכתא רפואית לכך שיציאה של התובעת לחו"ל הועילה לה מן הבחינה הרפואית ומכל מקום, אין בכך כדי לאפשר לבית הדין לסטות מאמירתו המפורשת של המחוקק בסעיף הנ"ל."

5.         עיקר טיעוניה של ב"כ המערערת בערעורה היה:

"א.      טעה ביה"ד קמא משקבע כי אין מקום לפרש את המושג "יצא את ישראל" לעניין סעיף 14א(ב) לחוק באופן שיש בכל זאת מקום לקיים אבחנה רלוונטית לעניין כוונת המחוקק בין יציאה קצרה ליציאה ארוכה יותר, בין יציאה למקום מרוחק ובין יציאה למקום קרוב מחוץ לישראל.

ב.         טעה ביה"ד קמא משלא ייחס כל משקל להסדרים המיוחדים הנוהגים בכל הנוגע למעבר לטאבה ולהילטון טאבה בלבד, באופן שמעבר כאמור הינו פטור מתשלום אגרה, סממן נוסף השונה מיציאה ממש מן הארץ, המלווה ברגיל במסי נמל ומסי מעבר.

ג.         פרשנות ביה"ד קמא לפיה יציאה לטאבה אינה שונה מכל יציאה מן הארץ לצרכי החוק יוצרת אנומליה להעדר כל מניעה מכח החוק לבלות ולסוע לאילת, ואולם שהיה בטאבה, ולו לשעות בודדות, בהוצאה פחותה לכל הדעות משהיה באילת, הנה יציאה מהארץ לצרכי חוק."