פסק-דין בתיק עבל 465/05

השופטת ורדה וירט - ליבנה

1.         הערעור שבפנינו נסוב על פסק דינו של בית הדין האזורי בתל-אביב (השופטת הדס יהלום; בל  5138/04), אשר קיבל את ערעור המוסד לביטוח לאומי על החלטת הועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה) מיום 22.6.04 (להלן: הועדה הרפואית לעררים).

2.         המערערת, שחקנית כדורסל, נפגעה בברך במהלך אימון - ועדה רפואית מדרג ראשון קבעה לה נכות רפואית יציבה של 20%, לפי פריט 35(1)(ג) לתוספת לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה) התשט"ז - 1959 (להלן: גם התקנות). ולאחר שהופעלה תקנה 15 לתקנות נקבעה למערערת דרגת נכות יציבה של 27%.

על קביעה זו הגיש המוסד לביטוח לאומי ערר לועדה רפואית לעררים אשר קבעה למערערת נכות רפואית יציבה של 15% והגדילה לה את הנכות  על פי תקנה 15 לתקנות כך שדרגת נכותה של המערערת הועמדה על 19%.

על קביעה זו הגישה המערערת ערעור לבית הדין האזורי, שם טענה שמאחר ולפי פריט 35 ניתן להכיר בנכות קלה של 10% או נכות בינונית של 20%, הועדה לא היתה מוסמכת להפחית את דרגת הנכות הרפואית היציבה
ל-15%.

            בית הדין האזורי קבע בהסתמך על תקנה 14(א), כי הועדה הרפואית מוסמכת לקבוע דרגת נכות מותאמת בין פריט 35(ב)(1) לבין פריט 35(ג)(1) שאינה כלולה בתוספת לתקנות, ואף דרגת ביניים בין דרגות נכות וסעיפי ליקוי דומים. עוד קבע שהבדיקה מבוססת על ממצא רפואי שעלה בבדיקה ואין בית הדין מתערב  במסקנות רפואיות אלו.

על פסק דין הגישה המערערת ערעור לבית דין זה, פסק הדין של בית הדין האזורי בוטל ונקבע שלא ניתן לקבוע דרגה מותאמת בין שני הפריטים לפיכך הוחזר עניינה של המערערת לועדה הרפואית לעררים.

הועדה הרפואית לעררים שדנה בעניינה של המערערת בשנית ובהתאם להנחיות בית הדין, קבעה כי למערערת נכות בשיעור 10% בהתאם לתקנה 48(2)(ז)(4) לתקנות (להלן גם- תקנה 48) ובנוסף לפי תקנה 35(ב)(1) לתקנות (להלן גם - תקנה 35) למערערת נכות בשיעור של 10%  ובסך הכל  - 19% נכות יציבה.

            על כך הגיש המוסד לביטוח לאומי ערעור לבית הדין האזורי וטען שהוועדה טעתה שהסתמכה גם על תקנה 48 כאמור לעיל, שהיא תקנה חופפת לתקנה 
35 לאותה מגבלה תפקודית של פגימה בברך ימין.

3.         בית הדין האזורי קיבל את ערעור המוסד לביטוח לאומי וקבע שלא ניתן לחשב למערערת אחוזי נכות לפי שני הסעיפים. מאחר ותקנה 48 לתקנות עוסקת במיניסקוס, הן בפגיעה בפרק הגפיים התחתונות והן בהגבלת תנועה כתוצאה מפגיעה במיניסקוס ואילו תקנה 35 עוסקת בהגבלה בתנועות הפרקים, לכן תקנה 35 חופפת לתקנה 48 ולא ניתן להעניק אחוזי נכות מצטברים בגין שתי התקנות. לפיכך החזיר בית הדין האזורי את  התיק לועדה הרפואית לעררים על מנת שתקבע את אחוזי הנכות של המשיבה.

על פסק דין זה הגישה המערערת את בקשת הרשות לערער והרשות ניתנה בהחלטה בבר"ע 111/06  מיום 26.6.06.

4.         בישיבת קדם הערעור מיום 16.10.06, הצדדים הסכימו שטיעוניהם בעל פה יהוו סיכומים בכתב אשר יועברו למותב בהתאם לתקנה 103 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי - דין), התשנ"ב - 1991.

5.         בא כוח המערערת טען כי:

א.        השאלה האם הפריטים חופפים היא שאלה רפואית ולא משפטית - לכן בית הדין לא יתערב בשיקול דעתה של הועדה.

 ב.        לגופו של עניין, הליקויים אינם חופפים - אחד עוסק בנזק למיניסקוס ואינו כולל מגבלת תנועה והשני עוסק במגבלה ביישור הברך. המשמעות הרפואית של פסק הדין שבית הדין האזורי השווה את מצבה של המערערת למצבו של מי שעבר כריתת מיניסקוס  ואין לו הגבלת תנועה, בעוד שלמערערת גם נכרת המיניסקוס והיא גם מוגבלת בתנועתה.

6.         בא כוח המשיב טען לעומתו, כי מדובר באותו פרק ובאותם קריטריונים לכן הסעיפים חופפים, ואם הסעיפים אינם חופפים היה על הועדה לנמק מדוע אין חפיפה בין שני הסעיפים. בנוסף לכך, התיאור הרפואי נותר על כנו לכן תמוה מדוע הועדה הכירה פעם קודמת בסעיף אחד והפעם הועדה הכירה בשני הסעיפים,  אם אין שינוי במצבה של המערערת.

דיון והכרעה

7.        כותרת הפרק של אותן תקנות היא "מחלות ופגימות במערכת  הלוקומוטורית", אולם אין בכך כדי לקבוע כי כל סעיף ליקוי באותו פרק חופף את סעיף הליקוי האחר. הפרק מחולק למגוון סעיפי משנה: מחלות עצמות ופרקים, עצמות שונות בגוף , פרקים ושרירים.

תקנה 35 (ב) (1) היא תחת  הפרק - מחלות העצמות והפרקים, תת הפרק -ארטריאטיס רמבטואידית, ניוונית או מכל סוג אחר ותקנת המשנה היא: