פסק-דין בתיק עבל 462/06

השופטת ורדה וירט - ליבנה

1.         השאלה הניצבת בערעור שבפנינו הינה, האם אוטם שריר הלב בו לקה המערער ביום 12.1.04 הינו פגיעה בעבודה, כהגדרתה בחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] תשנ"ה - 1995 (להלן - החוק).

2.         העובדות הדרושות לעניין הן כדלקמן:

א.        המערער בעל עסק עצמאי לחריטת אופנים וליטוש יהלומים, לקה באוטם שריר הלב ביום 12.1.04 בזמן שביצע את עבודתו.

ב.         בדו"ח הרפואי נכתב שהמערער התייצב לעבודה כרגיל ביום 12.1.04 ולפתע חש לחץ בחזה.

ג.         בתביעה ראשונה שהגיש המערער למוסד לביטוח לאומי ביום 3.3.04 דיווח שבעת הרכבת אופן למכונה הרגיש כאבים ביד שמאל שמיד לאחר מכן עברו לחזה .

ד.         לאחר שתביעתו של המערער נדחתה, הגיש המערער למוסד לביטוח לאומי תביעה שניה בגין אותו אירוע. הפעם טען שיום קודם לקבלת אוטם שריר הלב היה ויכוח חריג בעבודה כדלקמן:

ביום 11.1.04 המערער מכר אופן והקונה טען שבגלל שהאופן לא תקין נשברה לו אבן יקרה בליטוש וביקש פיצוי בגין האבן בסך 8,000$. עקב כך התנהל ביניהם ויכוח חריג בטונים גבוהים, המערער יצא החוצה וישב בצד. לטענת המערער, מקרים דומים התרחשו בעבר אך לא בעוצמה כזו.

ה.        המערער חזר על הגרסה השניה בתצהירו וציין שבתביעתו הראשונה בטעות לא ציין את הויכוח מפני שלא קישר בינו לבין האירוע החריג.

כשנשאל על כך בבית הדין האזורי  השיב:

                                    "תראה הגשתי תביעה והיתי תמים לא קשרתי את הויכוח ביום 11.1.04 להתקף הלב שאירע ב- 12.1.04."

3.         בית הדין האזורי בתל-אביב (סגנית השופטת הראשית אורלי סלע; בל 5356/05), דחה את תביעתו של המערער לתשלום דמי פגיעה בגין תאונה מיום 11.1.04 וקבע, כי המערער עצמו לא התיחס בשלבים הראשונים לויכוח שהיה לו כאל  אירוע חריג .

            כן הוסיף כי אין לקבל את הגרסה "המשופצת" של המערער, אשר לא בא זכרה בתביעה הראשונה, בהודעה לחוקר ובמסמכי חדר המיון ואשר הועלתה לראשונה בתביעה השנייה שהגיש המערער לאחר קבלת יעוץ משפטי.

            על קביעה זו של בית הדין האזורי  הוגש הערעור שבפנינו.

4.         הדיון בערעור התקיים על דרך של סיכומים בכתב כאמור בתקנה 103 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב-1991.

5.         באת כוח המערער טענה, כי האנמנזה בבית החולים אינה חזות הכול,

ושאין לייחס משקל לכך שבתאריכים שונים מסר המערער גרסאות שונות.

6.         בא כוח המשיב סמך ידו על פסק דינו של בית הדין האזורי והוסיף כי המערער לא הניח את התשתית הראיתית הדרושה, כדי להכיר באוטם שריר הלב כתאונה בעבודה.

דיון והכרעה

7.         בנושא אוטם שריר הלב נקודת המוצא היא, שבמבוטח מקננת מחלת לב כלילית, אשר בסופו של דבר, ללא קשר לעבודה, עלולה לגרום להופעת אוטם שריר הלב. לעתים, ניתן לקשור בין אירוע חריג בעבודה, שהוא הגורם המשרה (הזרז - trigger) לבין הופעת האוטם במועד בו הופיע (בעניין זה ראה עב"ל 481/99 המוסד לביטוח לאומי - דוד מכלוביץ, פד"ע לח 461; עב"ל 1198/01 יעל רזיאל - המוסד לביטוח לאומי פד"ע לט 165, 175).

מכאן, ומאחר שאוטם שריר הלב מופיע על רקע מחלת לב, המתפתחת משך תקופה ארוכה, ומרבית גורמיה אינם קשורים לעבודה, הרי שיש לקבוע אם היה קשר סיבתי בין האירוע החריג לבין הופעת האוטם. ככל שקיים קשר סיבתי, יש לקבוע אם הגורם המשרה תרם תרומה ממשית להופעת האוטם. (עב"ל 1198/01 יעל רזיאל - המוסד לביטוח לאומי פד"ע לט 165, 177).