פסק-דין בתיק עבל 455/03

השופטת ורדה וירט-ליבנה

1.         המערערת היא אלמנתו של מרסל שבתאי זכרונו לברכה (להלן - המנוח) שנפטר ביום 10.3.89.

המערערת ביקשה להכיר בזכאותה לגמלת תלויים בהתאם להוראת חוק הביטוח הלאומי התשנ"ה-1995 (להלן - החוק או חוק הביטוח הלאומי).  יש לציין כי במועד הגשת התביעה טרם נכנס לתוקפו החוק בנוסחו המשולב, משנת 1995, אולם בכל הקשור לגמלת תלויים נוסחו של הסעיף נשאר בעינו גם בנוסח החוק המתוקן.

טענת המערערת היא כי המנוח נפטר כתוצאה מתאונה בעבודה שארעה לו ביום הפטירה. המוסד לביטוח לאומי דחה טענתה זו של המערערת. המערערת הגישה תביעה לבית הדין האזורי תל אביב ותביעתה החלה להתברר בפני מותב בראשות השופט מאיר נחתומי.

עוד בטרם ניתן פסק הדין, השופט מאיר נחתומי פרש מתפקידו ובאי כוח הצדדים נשאלו אם הם מסכימים כי פסק הדין ינתן על ידי מותב בראשות שופט אחר. באי כוח הצדדים הסכימו ופסק הדין ניתן על ידי מותב אחר (השופטת ורדה סאמט; תיק נב/64-0).

2.         בישיבת קדם הערעור שהתקיימה בפני, בא כוח המערערת טען כי בית הדין האזורי התעלם מעדויות שהיו בתיק ודי בכך כדי לבטל את פסק הדין. אולם לאור הזמן הרב בו התנהל התיק בבית הדין האזורי נענו באי כח הצדדים להמלצתי כי התיק יובא להכרעה בפני מותב בשאלת התשתית העובדתית והיה ויקבע כי היה אירוע חריג התיק יוחזר לבית הדין האזורי לצורך מינוי מומחה רפואי.

3.         כאן המקום להקדים ולאמר כי מאחר והמותב שנתן את פסק הדין בבית הדין האזורי לא שמע את העדויות הרי שלא יחול הכלל שערכאת הערעור אינה נוהגת להתערב בממצאיו העובדתיים של  בית הדין האזורי והתשתית העובדתית תבחן על פי המצוי בתיק בית הדין האזורי.

4.         בית הדין האזורי קבע את הרקע העובדתי לאור מכלול הראיות ולפיו:

המנוח יליד 1936 כיהן בשנת 1978 כסמנכ"ל חברת יוסף אדלר ופרמה לשיווק תרופות וטרינריות בירושלים (להלן - החברה).

בשנת 1984 מניות החברה והמוניטין שלה הועברו לחברה בשם "פרמה את ירושלים בע"מ" והמנוח המשיך לעבוד גם בחברה בשמה החדש.

בעקבות איחודן של חברת טבע בע"מ ואביק בע"מ נקלעה החברה לקשיים כלכליים והוחלט על סגירתה ופיטורי כל עובדיה למעט המנוח ופקידתו מרים יובל. במסגרת הסדר פרישה שנחתם עם המנוח ביום 1.2.89 הוסכם בין הצדדים כי המנוח ימשיך בעבודת גביית החובות מלקוחותיה של החברה וזאת עד ליום 31.5.89 שאז יסיים עבודתו. במסגרת אותו הסדר, החברה התחייבה לשלם למנוח אחוזים מסכומי הגביה וכן הוסכם כי לקוח שלא יגבה ממנו החוב, המנוח ישא בקנס מסויים. המנוח ביצע את עבודת הגבייה לבדו מאחר וצוות הגביה שהיה בחברה פוטר. במסגרת עבודתו זו נדרש לנסיעות ארוכות ומתישות, משא ומתן עם חייבים, חש במתח רב במיוחד לאור פיטוריו וחששותיו מן העתיד.

ביום 8.3.89 המנוח שב לביתו מן העבודה ולא חש בטוב. ביום שבת ה-11.3.89 המנוח יצא מביתו בלוויית רעייתו, הוא לקה בדום לב ונפטר כתוצאה ממנו.

המוסד לביטוח לאומי דחה את תביעתה של רעיית המנוח מן הטעם שלא הוכח אירוע תאונתי עובר לפטירתו.

5.         ומכאן שהמחלוקת העיקרית שהתבררה בין הצדדים בבית הדין האזורי היא השאלה - האם הוכח אירוע חריג בעבודתו של המנוח עובר לפטירתו. משאין מחלוקת כי חש במתח במשך מספר חודשים וזאת לאור סגירתה של החברה ועבודתו הקשה כגובה חובות מן הלקוחות.

6.         האירוע החריג המתואר על ידי המערערת הוא כי ביום 8.3.89 עת סבר כי סיים את גביית החובות, נמסרה לו רשימה חדשה של חובות שלא הובאו לידיעתו קודם לכן וזה הרגיז אותו מאוד. (להלן: "הרשימה החדשה") וכבר באותו היום שב לביתו ולא חש בטוב ושלושה ימים לאחר מכן לקה בדום לב ונפטר.

7.         המערערת העידה מטעמה את גב' מרים יובל, פקידתו של המנוח באותה תקופה, את חגי שבתאי, בנו של המנוח ומר גדליה דורון מי שהיה יו"ר הדירקטוריון ומנהל של חברה תעשייתית "קדם כימיקלים" והציע למנוח להצטרף ולעבוד כמנהל שיווק בחברת "קדם".

המוסד לביטוח לאומי העיד את הגברת רחל דרור, מנהלת החשבונות של החברה ומר יעקוב גרין, חשב החברה.

8.         בית הדין האזורי הסתמך הן על עדותה של הגב' יובל במיוחד על הודעתה בפני חוקר המוסד ולפיה היא מייחסת את המתח הרב שבו היה שרוי המנוח לתקופה שממועד סגירת החברה ולא ראתה במתן הרשימה כמשהו חריג אלא כנדבך נוסף למתח הרבה שהיה המנוח שרוי בו.

            כמו כן, הגב' יובל לא יכולה היתה לאתר את המועד המדויק שניתנה הרשימה החדשה ולדעתה היה זה שבוע או שבועיים לפני פטירתו.

            מנהלת החשבונות, הגב' דרור, העידה כי לא יכולה להיות רשימה שהפתיעה את המנוח מאחר והוא היה מעודכן באופן רציף בדבר החובות הקיימים.

            ולאור עדויות אלה, קבע בית הדין האזורי שמדובר במתח מתמשך ולא אירוע חריג ועל כן דחה את התביעה.