פסק-דין בתיק עבל 441/06

השופטת ורדה וירט-ליבנה

1.         לפנינו ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי בתל אביב (השופטת ורדה    סאמט; בל 5329/02), אשר דחה את תביעתו של המערער להכיר באוטם שריר הלב בו לקה ביום 20.10.99, כפגיעה בעבודה ובעקבות זאת להכיר באוטם הנוסף בו לקה ביום 21.12.2000 כאירוע שיסודו באירוע הראשון ובכך לקבוע כי שניהם קשורים לעבודה ויש לראותם כפגיעה בעבודה על פי הוראת חוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] התשנ"ה-1995 (להלן: החוק).

2.         המערער הגיש את תביעתו אל המוסד לביטוח לאומי בחודש מאי 2001, דהיינו כשנתיים ממועד האוטם הראשון. המוסד לביטוח לאומי טען כי התביעה הוגשה בשיהוי רב וכי מן הדין לדחותה.

בית הדין האזורי קבע כי אכן השיהוי הרב מצדיק במקרה זה את דחיית התביעה, אולם בית הדין האזורי בחן גם את התביעה לגופה וקבע כי על פי העובדות שהובאו בפניו המערער לא הוכיח תשתית עובדתית לקיומו של אירוע חריג עובר למועד בו לקה באוטם שריר הלב.

3.         בית הדין האזורי פירט בהרחבה בפסק הדין, את העדויות והגרסאות שהיו בפניו, ולאחר שסקר כל גרסה שהובאה בפניו, הן בתצהירי העדות הראשית והן במסמכים הרפואיים ובהודעתו של המערער בפני חוקר המוסד לביטוח לאומי, קבע כי כל העדויות אל מול עדותו של המערער בבית הדין האזורי, לרבות עדותו של מר יגאל בוקי אינן מלמדות על קיומו של אירוע חריג ולו בראשית ראיה ועל כן תביעתו של המערער נדחתה.

על כך הערעור שבפנינו.

4.         עיקר טענתו של בא כוח המערער בערעור שבפנינו היא כי בית הדין האזורי לא התייחס לראיות השונות שהובאו בפניו לרבות עדותו של יגאל בוקי, הוא מזמין העבודה שאיתו התקיים לטענת המערער הריב הגדול שגרם להתרגזות החריגה שהובילה לקרותו של אוטם שריר הלב.

5.         לאחר שבחנו את טענותיו של בא כוח המערער ואת הראיות שהובאו בפני בית הדין האזורי הננו סבורים כי בית הדין האזורי יישם נכונה את ההלכות שנקבעו בבית דין זה בדבר החשיבות שיש לייחס למסמכים הרפואיים ולתיעוד מיידי לאחר האירוע לעומת הגרסאות המאוחרות יותר המובאות על ידי הנפגע.

ואכן, מאותן ראיות ועדויות עולה כי המערער, יליד שנת 1958, עובד כקבלן עצמאי לעבודות אינסטלצית חשמל. המערער לקה באוטם שריר הלב ביום 20.10.99 ובאוטם נוסף ביום 21.12.00.

בחודש מאי 2001 המערער הגיש תביעה ראשונה להכיר באוטם שריר הלב כפגיעה בעבודה ובטופס התביעה ציין כי כתוצאה מעבודה מאומצת לקה באוטם שריר הלב הראשון והשני ואין כל אזכור להתרגזות חריגה או לויכוח כלשהו שהיה בינו לבין מזמין העבודה.

ברישום הרפואי מיום 20.10.99 נרשם "כאבים בחזה מהבוקר" וצוין כי המערער סובל מיתר לחץ דם, שומנים בדם והשמנת יתר.

בסיכום המחלה מבית החולים נרשם כי הכאבים הופיעו לראשונה בשעה 06:30 בבוקר ואין כל רישום כי היה אירוע בעבודה יום קודם לכן. תביעתו הראשונה נדחתה בהודעת המוסד לביטוח לאומי ביום 23.7.2001.

ביום 14.2.2002 המערער פנה בשנית למוסד לביטוח לאומי בתביעה חדשה ואז מסר לראשונה את הגרסה של הויכוח הנוקב עם הקבלן הראשי.

בהודעתו של המערער לחוקר המוסד לביטוח לאומי פירט לראשונה את גרסתו באשר לויכוח ואף הזכיר את שמו של הקבלן הראשי מר יגאל בוקי. כשנשאל למה לא הזכיר את הגרסה קודם לכן השיב:

            "אז לא ידעתי כי ההתקף הראשון נגרם לי כתוצאה ממריבה עם הקבלן....שמעתי בפרסומות ברדיו ובטלויזיה שיש חברות שונות שמטפלות בנושאים האלה ואז פניתי אליהם והם הבהירו לי שרק כתוצאה מויכוח או ריב גדול שנגרם יום או יומיים לפני ההתקף מוכר כתאונת עבודה".

6.         מכאן, שעד שהחברה המייעצת לא "האירה את עיניו", לא ייחס המערער כל חשיבות לויכוח כלשהו שהיה לו עם מר יגאל בוקי.

            מכאן, ש"בזמן אמת" המערער לא ייחס כל חשיבות לויכוח שהיה לו עם מר יגאל בוקי ומכאן שגם אם היה ויכוח כלשהו הרי שהוא לא חריג במידה כזו שגרמה למערער התרגזות בדרגה כזו שיש לקשור אותה להתרחשותו של אוטם שריר הלב.

            ראה לעניין זה דבריו של חברי השופט עמירם רבינוביץ בנסיבות הדומות לנסיבות שבפנינו בעב"ל 282/98 דוד שוורץ - המוסד לביטוח לאומי (טרם פורסם).

            בית הדין האזורי התייחס לכל אותן ראיות, אחת לאחת, וכן התייחס לעדויות שהובאו בפניו, הן של המערער והן של מזמין העבודה, יגאל בוקי, והגיע למסקנה הנכונה כי לא הוכח אירוע חריג בעבודה.

7.         לא מצאנו כי יש מקום במקרה זה לחרוג מן הכלל ולהתערב בקביעותיו העובדתיות של בית הדין האזורי המעוגנות היטב בחומר הראיות ולכן אין מקום אלא לדחות גם את הערעור שבפנינו.