פסק-דין בתיק עבל 427/06

השופטת ורדה וירט - ליבנה

1.         הערעור שבפנינו נסוב על פסק דינו של בית הדין האזורי בתל-אביב (השופטת חנה בן-יוסף ונציג הציבור מר יהושוע זלוצ'ובר; בל4142/04), אשר דחה את תביעתו של המערער להכיר באירוע לבבי כתאונה בעבודה זאת על פי הוראות חוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב) תשנ"ה - 1995 (להלן: "החוק").

2.         בית הדין האזורי קבע את התשתית העובדתית והיא:

המערער, קבלן במקצועו, סיכם עם עיריית פתח תקווה שהיא תשא בחלק מעלויות הפרוייקט, אולם כשנה לפני האירוע נשוא התביעה העירייה החלה לטענתו להתנער מחלקה בהסכם והוא ניהל עימה מאותו מועד משא ומתן ותכתובות.

ביום 27.5.99 נפגש המערער עם מר בריק שהיה חדש בתפקידו בעירייה והם הגיעו להסדר, פחות טוב מן ההסדר המקורי אך הוא אפשר שמירת המוניטין, מכירת הדירות וקבלת חלק מהכספים בתזרים נוח.

המערער סיפר על כך למנהלי החברה אשר שיבחו אותו, והוא הזמין טיסה לחו"ל לו ולאשתו לחגוג את סיום הפרשה. המערער העלה את הסיכום על כתב ביום 7.6.99 אולם אז להפתעתו התברר לו שמר בריק רואה את הסיכום רק בגדר המלצה, ושההסכם עימו אינו תקף עד שיקבל את אישור העיריה. לכן פנה לעורך דין על מנת שייצגו מול עיריית פתח תקווה.

ביום 20.6.99, הערב שקדם לטיסה לחו"ל ולפגישתו עם עורך הדין,  המערער לקה בליבו. זאת לאחר שהבין שכל ניסיונותיו לנהל משא ומתן עם העירייה כשלו, המערער בשעה שהכין את החומר לעורך-דין במספר קלסרים, קרא בו וחש זעם כעס אדיר ותיסכול, כאשר הרים את הארגז הכבד לקה בליבו.

המערער ביקש מהמוסד לביטוח לאומי, ארבע שנים לאחר האירוע - ביום 23.3.03 - להכיר באירוע לבבי מיום 20.6.99 שכתוצאה ממנו לקה בתסמונת הפיברומיאלגיה, כאירוע תאונתי בעבודה ותביעתו נדחתה.

3.         בית הדין האזורי דחה את התביעה בקובעו, כי המערער היה מעודכן  באופן שוטף במגעים עם העיריה והתשובה האחרונה מהעירייה היתה שבועיים לפני האירוע. זאת ועוד, האירוע התאונתי לשיטת המערער היה הרמת ארגז כבד שהביא לפגיעה מסוג אוטם שריר הלב, בית הדין האזורי רמז שמאחר והמערער ארז באותו ערב שתי מזוודות לטיסה לחו"ל ואילו המסמכים כללו תשעה מכתבים לא ברור מה הרים. בנוסף לכך המערער לא זימן עדים, לא הוכיח את משקל הארגז והגיש תביעה ארבע שנים לאחר האירוע.

לא למותר לציין כי המערער סבל מכאבים בחזה למעלה משנה לפני האירוע ותדירות הכאבים התגברה בשבועות שלפני האירוע.

4.         במהלך ישיבת קדם הערעור הסכימו באי כח הצדדים כי הודעת הערעור, הסיכומים בכתב שהוגשו בבית הדין האזורי והטענות בעל פה במהלך ישיבת קדם הערעור יהוו סיכומים בכתב שיועברו להכרעת המותב.

5.         בא כוח המערער תיאר בפרוטרוט את ההשתלשלות העובדתית וטען, כי הוכיח שהתרחש אירוע חריג בעבודה שבגללו התרחש האוטם במועד בו אירע.

 עוד טען שעמד בנטל הראיה לפי המבחן של ראשית ראיה היות ובית החולים כתב: "אחרי התרגזות ומאמץ גופני חש כאב בחזה" והמערער הציג את התכתבויותיו עם העירייה. לכן ביקש להחיל את הילכת עבל 481/99  המוסד לביטוח לאומי נ' דוד מיכאלוביץ לח 461 לפיה במקרה של ספק יש למנות מומחה.

6.         בא כוח המשיב סמך ידו על פסק דינו של בית הדין האזורי.

דיון והכרעה

7.         ד"ר שאול קובובי בספרו רמ"ח ושס"ה סוגיות בתאונות עבודה, הוצאת לשכת עורכי הדין התשס"ד - 2004 מתייחס לסדרי הדין כאשר התובע טוען שאירוע לבבי שאירע לו הינו פגיעה בעבודה, בעמוד 41.

                        "בטרם ידרש בית הדין לשאלה אם אירוע לב הוא תאונת עבודה, עליו לקבוע  אם "אירוע חריג" או "התרגזות חריגה" קדמו לאירוע הלב... רק אם ישתכנע שאמנם כך היה, ימנה בית הדין מומחה  רפואי לבירור שאלת הקשר הסיבתי בין האירוע ובין אוטם שריר הלב."

8.         הכלל הוא כי ערכאת הערעור אינה נוהגת להתערב בקביעות העובדתיות של הערכאה הדיונית ובמיוחד בהתרשמותו של בית הדין האזורי מן העדויות שנשמעו בפניו. לא מצאנו כי יש מקום להתערב בהתרשמותו של בית הדין האזורי ובקביעותיו העובדתיות המסתמכות גם על התרשמותו הישירה מן העדויות וגם על הראיות שהובאו בפניו. המסמך הרפואי שהוצג ארבע שנים לאחר האירוע הלבבי, אינו ברור דיו כדי לבסס את תשתית ראייתית למינוי מומחה רפואי. ובמיוחד לא מצאנו כי יש מקום להתערב בקביעתו של בית הדין האזורי, היות ולא ברור מה גרם למערער לאותה סערת נפש יוצאת דופן, עת שישב בביתו במוצאי שבת והתכונן לנסיעתו לחו"ל. לכך נוסיף את התקופה הממושכת, עובר לאותו מועד, אשר בה היה המערער בקשר עם העירייה בנושאים שגרמו לו למתח מתמשך.

            אשר על כן ומטעמיו של בית הדין האזורי, דין הערעור להדחות.

9.         סוף דבר - הערעור נדחה, ללא צו להוצאות.

ניתן  היום, כ"א בחשוון תשס"ז (12 בנובמבר 2006) בהעדר הצדדים.