פסק-דין בתיק עבל 423/07

השופטת ורדה וירט-ליבנה

1.         בפנינו ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי בחיפה (השופטת מיכל אריסון-חילו ונציגי הציבור גב' אביבה גלינאור ומר עוזי נגיד; בל 1938/05) בו נדחתה תביעתו של המערער להכיר באירוע מיום 2.11.04 כ"תאונת עבודה" על פי הוראות חוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשנ"ה-1995 (להלן גם החוק).

עיקר העובדות ופסק דינו של בית הדין האזורי

2.         המערער, יליד 1945, עובד כמלפף מנועים בחברת מתח (1985) בע"מ העוסקת בליפוף ותיקון מנועי חשמל. לטענתו, ביום 2.11.04 אירעה לו תאונת עבודה כשאר נפגע בברך שמאל במהלך עבודתו, בזמן שגרר שולחן עבודה על גלגלים ונתקל בציר מנוע שעמד בסמוך למעבר.

תביעתו למוסד לביטוח לאומי נדחתה משלא הוכח, לדעת המוסד לביטוח לאומי שנגרם אירוע תאונתי בעבודה במועד הנטען. מכאן תביעתו של המערער לבית הדין האזורי. המוסד לביטוח לאומי טען, כי המסמכים הרפואיים אינם תומכים בגרסת המערער, וכי טענת המערער בדבר קיומה של התאונה נטענה זמן רב לאחר מועד האירוע.

3.         בית הדין האזורי סקר בפירוט בפסק דינו את המסמכים הרפואיים, הודעת המערער לחוקר המוסד לביטוח לאומי, ואת העדויות שנשמעו בפניו, לרבות עדותיהם של חבריו לעבודה של המערער, מר שאול שבילביץ ומר אליעזר רהב. בית הדין האזורי לא שוכנע כי אירע למערער אירוע תאונתי ביום 2.11.04 ודחה את התביעה. להלן עיקרי נימוקיו וממצאיו של בית הדין האזורי:

א.  מכרטיס קופת החולים של המערער עולה כי בביקורו בקופת חולים ביום האירוע הנטען לא נרשמה כל תלונה באשר לפגיעה כלשהי בברך שמאל במהלך העבודה. התעודה הרפואית הראשונה לנפגע בעבודה, בה מצויה לראשונה התייחסות לאירוע הנטען, ניתנה ביום 30.11.04, כמעט חודש לאחר מועד האירוע הנטען. בתעודה נרשם כי המערער מסר כי הוא " סובב ברך שמאל".

ב.   בהודעתו לחוקר המוסד לביטוח לאומי, הסביר המערער את השיהוי בפניה לטיפול רפואי בכך שהוא חשבה שזה יעבור והוא לא רצה להיעדר מעבודה. את הסתירה בין גרסתו לפיה הוא קיבל מכה ישירה בברך לבין גרסתו בתעודה מיום 30.11.04 לפיה הוא סובב את הברך, הסביר המערער בכך ש "מהמכה הברך הסתובבה".

ג.   בעדותו בפני בית הדין האזורי מסר המערער כי הוא היה טרוד בעניינים יותר חשובים ולכן השתהה בפניה לטיפול רפואי בעניין הברך והמשיך לעבוד לאחר האירוע עד ליום 19.12.04. כן מסר המערער כי הוא היה טרוד באותם ימים בגידול שהתגלה בגופו. גירסה זו נמצאה בלתי משכנעת ולא סבירה. המערער הסביר את העובדה שלא התלונן בפני רופאת המשפחה שלו על כאבים בברך בכך ש" היא רופאת משפחה ולא מבינה ברגליים". בית הדין האזורי לא שוכנע גם מטענה זו והתרשם המערער לא הציג את התמונה האמיתית והמלאה. כן מסר המערער כי הוא לא אמר לרופא שהוא סובב את הברך אלא הוא כתב זאת בתעודה הרפואית בעצמו. גם טענה זו לא התקבלה על ידי בית הדין האזורי. כמו כן, טענתו של המערער לפיה לאחר האירוע הוא סבל מקושי בתפקוד ומכאבים עזים בברך עד כדי קושי בהליכה אינה מתיישבת עם העובדה שלא נקבעה לו תקופת אי כושר לעבוד בתעודה מיום 30.11.04.

ד.   עדויותיהם של מר שבילביץ ומר רהב באשר לנסיבות האירוע הנטען והשתלשלות העניינים לאחריו סותרות זו את זו. כמו כן, ישנן " סתירות מהותיות" בין גרסתו של המערער לבין גרסותיהם של העדים מטעמו באשר לשעת האירוע.

מכאן הערעור שבפנינו .

4.         במהלך ישיבת קדם הערעור שנערכה בפניי, הסכימו הצדדים כי ב"כ המוסד לביטוח לאומי תסכם את טענותיה בע"פ והמערער יסכם טענותיו בכתב, ופסק הדין יינתן על סמך חומר התיק והסיכומים.

5.         טענות הצדדים בערעור : המערער טוען בפנינו כי בית הדין האזורי שגה בניתוח העדויות והמסמכים השונים, אשר מבססים לטענתו את תביעתו. לדבריו, הסתירות בין העדויות מצביעות דווקא על מהימנותן. כן טוען המערער, כי היה על בית הדין האזורי להתייחס לטופס בל/205 שהגיש, בו קיבל המערער אישור והפניה לטיפול רפואי ממעבידו. ב"כ המוסד לביטוח לאומי, מנגד, מבקשת לאשר את פסק דינו של בית הדין האזורי מטעמיו.

דיון והכרעה

6.         לאחר שנתנו דעתנו למכלול טענות הצדדים, לתשתית העובדתית שנפרשה בבית הדין האזורי ובפנינו ולפסק דינו של בית הדין האזורי, אנו מחליטים לדחות את הערעור ולאשר את פסק דינו של בית הדין האזורי, מטעמיו, לפי תקנה 108(ב) לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין) תשנ"ב-1991. פסק הדין של בית הדין האזורי מנומק היטב בעובדותיו ומבוסס במסקנותיו המשפטיות, מופיעות בו קביעות חד משמעיות בדבר התרשמות בית הדין ממהימנותו של המערער והעדים מטעמו, ולא נמצא טעם המצדיק התערבותנו בו. הערעור עוסק בעיקרו בממצאים עובדתיים ובממצאים בדבר מהימנות עדים בהם אין ערכאת הערעור נוהגת, בדרך כלל, להתערב. לא מצאנו במקרה זה עילה לחרוג מכלל זה.

בתיקים העוסקים בהוכחת קיומו של אירוע תאונתי בעבודה, מיוחסת חשיבות רבה לאמור במסמכים הרפואיים הסמוכים למועד התרחשות האירוע הנטען. המסמכים הרפואיים שהציג המערער אינם תומכים בגרסתו, אשר נמצאה בלתי סבירה על ידי בית הדין האזורי. כן מצא בית הדין האזורי סתירות שהוגדרו "מהותיות" בין גרסתו של המערער לבין גרסת העדים מטעמו. אשר על כן, בנסיבות העניין, אין מנוס אלא לדחות את הערעור.

7.        סוף דבר : הערעור נדחה ללא צו להוצאות.

ניתנה היום כ"ז בשבט תשס"ח (3 בפברואר 2008) במעמד הצדדים