פסק-דין בתיק עבל 410/08

השופטת ורדה וירט-ליבנה

1.         בפנינו ערעור, לאחר מתן רשות, על פסק דינו של בית הדין האזורי בחיפה (השופט נוהאד חסן; בל 2068/07) בו התקבל בחלקו ערעורו של המערער על החלטת הוועדה הרפואית לעררים בנפגעי עבודה מיום 5.6.07.

            להלן עיקר עובדות המקרה, החלטות הוועדות הרפואיות ופסק דינו של בית-הדין האזורי :

2.         המערער, יליד 1961, לקה ביום 21.12.05 בהתקף לב שהוכר על ידי המוסד לביטוח לאומי כתאונת עבודה (להלן גם התאונה). עניינו הועבר לועדה רפואית לקביעת אחוזי נכותו כתוצאה מהתאונה.

            הוועדה הרפואית מדרג ראשון קבעה בהחלטתה מיום 21.2.07 כי למערער נותרה נכות צמיתה בשיעור של 45%, לפי הפירוט הבא: 40% נכות לפי פריט 9(1)ג3 לתוספת לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז-1956 (להלן גם התקנות), בניכוי של 10% בגין מצב קודם לפי פריט 9(1)ג1 לתוספת לתקנות, ובהגדלה של 15% בגין תקנה 15. המערער הגיש ערר על החלטה זו בפני הוועדה הרפואית לעררים (להלן גם הוועדה).

3.         הוועדה התכנסה ביום 5.6.07 בהרכב של קרדיולוג, פנימאי ופסיכיאטר, ובהחלטתה הותירה את קביעת הוועדה מדרג ראשון על כנה. הוועדה ערכה בדיקה קלינית מקיפה למערער ודחתה את טענותיו בדבר סכרת, ניכוי מצב קודם וליקוי נפשי. כן דחתה הוועדה את ממצאיו של פרופ' אהוד גולדהמר, בחוות דעתו שאשר הוגשה בפניה מטעם המערער. מכאן ערעורו של המערער בפני בית הדין האזורי.

4.         בית הדין האזורי בפסק דינו דחה את רוב טענות המערער, וקבע, על פי הסכמת המוסד לביטוח לאומי, כי עניינו של המערער יוחזר לוועדה באותו הרכב על מנת שתזמן אותו ותדון בשאלת הפרעת הקצב, בין השאר - בהתייחס לאמור בחוו"ד של פרופ' גולדהמר ותקבע אם פגימה זו קשורה לפגיעה בעבודה והאם היא מזכה בנכות ותשקול את הפעלת פריט ליקוי 9(1)(ג)(4).

            בית הדין האזורי לא מצא פגם בהחלטת הוועדה באשר לניכוי מצב קודם בגין הנכות הקרדיאלית, ובאשר לסוכרת ולליקוי הנפשי הנטען. המערערת הגיש לבית דין זה בקשת רשות ערעור (בר"ע 124/08), שהתקבלה בהחלטה מיום 5.6.08. מכאן הערעור שבפנינו.

 5.        הדיון בערעור זה נערך בדרך של סיכומים בכתב.

            עיקר טענות הצדדים בערעור :

6.         טענות המערער עוסקות בשלושה ליקויים שונים, כדלקמן:

א.   באשר לנכות הקרדיאלית - הוועדה לא היתה מוסמכת לנכות 10% בגין מצב קודם, הואיל ולא היו בפניה ממצאים או בדיקות הקודמות לתאונה המוכיחות קיומו של סעיף הליקוי.

ב.   באשר לסוכרת - הוועדה לא דנה ולא נימקה מדוע הסוכרת אינה קשורה לתאונה, ולא התייחסה לאמור בחוות דעתו של פרופ' גולדהמר בעניין.

ג.    באשר לליקוי הנפשי - הוועדה לא התייחסה למסמכים המתעדים את הליקוי הנפשי וטעתה בכך שכללה את הליקוי הנפשי בנכותו הקרדיולוגית.

7.         המוסד לביטוח לאומי משיב לטענות המערער כך, בהתאמה:

א.   הוועדה ציינה מפורשות כי חלק מהנזק לשריר הלב בעקבות האוטם מקורו בעורק חסום שהיה קיים עובר לפגיעה בעבודה, אלה ממצאים מוכחים הקודמים לתאונה.

ב.   הוועדה נימקה את החלטתה באשר לסוכרת והתייחסה לחוות דעתו של פרופ' גולדהמר בעניין.

ג.    פריט 9 לתוספת לתקנות דן בכושר העבודה וההתאמה הסוציאלית בעקבות אירוע לב ובדומה לפריטי הליקוי הנפשי הדנים בהתאמה סוציאלית. פרופ' גולדהמר אינו מומחה בתחום הנפשי ואין ליתן משקל לאמור בחוות דעתו בעניין.

דיון והכרעה :

8.         לאחר שנתנו דעתנו למכלול טענות הצדדים, לפסק דינו של בית הדין האזורי, למסמכים שהוגשו בפנינו ולהחלטת הוועדה, הגענו לכלל מסקנה כי דין הערעור להתקבל ברכיב של הליקוי הנפשי בלבד, ולהלן נימוקינו.

9.         באשר לנכות הקרדיאלית - מקובלת עליו קביעתו של בית הדין האזורי, לפיה לא נפל פגם בהחלטת הוועדה בעניין, לאחר שהיא פעלה על פי סמכותה ונימקה את החלטתה. הוועדה פירטה את החלטתה באשר למצבו הרפואי של המערער על סמך בדיקה קלינית והמסמכים הרפואיים אשר היו בפניה, וקבעה כי נראה שהאוטם שעבר המערער גרם לנזק נרחב "קרוב לודאי על רקע של חסימה כרונית אסימפטומטית של העורק העוקף". הוועדה הוסיפה כי יש להפחית 10% מנכותו "לאור זאת שהיה קיים עורק חסום שהגדיל את הנזק". קביעתה של הוועדה ברכיב זה מבוססת על בדיקה קלינית ומסמכים רפואיים, הינה מנומקת וסבירה על פניה ואין טעם משפטי להתערב בה.