פסק-דין בתיק עבל 407/05

השופט יגאל פליטמן

1.         לפנינו ערעור, לאחר שהוסכם על הצדדים כי בקשת רשות הערעור שהגיש המערער תחשב לערעור בזכות, על פסק דינו של בית הדין האזורי בתל אביב (השופטת הראשית עליה פוגל; בל 5111/03), בו נדחה ערעור המערער על החלטת ועדה רפואית מדרג ראשון מיום 07.04.03 אשר קבעה לו 10% נכות זמנית נפשית ו-0% אחוז נכות אורטופדית.

2.         טרם בחינת הערעור לגופו, נפרט הרקע העובדתי לו:

א.        ביום 2.2.00 נפגע המערער בתאונה שהוכרה כתאונת עבודה,  בראש ובגב.

ב.         בגין אותה תאונה נקבעה לו על ידי ועדה מדרג ראשון ביום  11.10.00, דרגת נכות נפשית זמנית מ-3.8.00 עד 31.12.00; ובאשר לפגימות האורטופדית והנוירולוגית קבעה אותה וועדה, כי לא נותרה נכות.

ג.         המערער ערר על החלטת הוועדה מדרג ראשון לוועדה לעררים. הוועדה לעררים קיימה שתי ישיבות בעניינו. בישיבתה מיום 13.2.01 היא קבעה כזאת: באשר לפגיעה האורטופדית, למערער נכות צמיתה בשיעור של 10% לפי סעיף 37(7)(א) למבחנים. באשר לפגימות הנוירולוגית והנפשית  ביקשה הוועדה מסמכים נוספים.

            אחר קבלת המסמכים התכנסה הוועדה לעררים בשנית ביום 14.8.01 והחליטה לגבי כל פגימה בנפרד, כי למערער אין נכות נוירולוגית, יש לו נכות אורטופדית בשיעור של 10% על פי סעיף 37(7)(א) למבחנים ויש לו נכות נפשית זמנית בשיעור של 20% על פי סעיף 34(ג) למבחנים.  בסיכומו של דבר קבעה לו אותה וועדה נכות זמנית בשיעור של 30% מיום 31.12.00 ועד ליום 31.8.02 בגין הפגימות האורטופדית והנפשית כאחד.

ד.         המערער לא ערער על החלטת אותה הוועדה, כך שהיא הפכה לחלוטה.

ה.        לאור קביעת נכותו הזמנית של המערער, כאמור על ידי הוועדה לעררים, הוא זומן שוב לוועדה מדרג ראשון לקביעת המשך דרגת נכותו. הוועדה מדרג ראשון התכנסה ביום 7.4.03 וקבעה למערער, לאחר קבלת חוות דעת פסיכיאטרית, 10% נכות בגין הפגיעה הנפשית מיום 1.9.02 ועד ליום 31.12.03. בגין הפגיעה האורטופדית קבעה אותה הוועדה, כי לא נותרה למערער נכות.

3.         על החלטת הוועדה מדרג ראשון מיום 7.4.03 ערער המערער לבית הדין.

עיקר טיעונו היה לבטלות החלטת אותה ועדה באשר לפגימה האורטופדית משום שהיא נוגדת את החלטת הוועדה לעררים בישיבתה מיום 13.2.01 אשר קבעה נכות יציבה בגין הפגימה האורטופדית בשיעור של 10%.

4.         באת כח המוסד לביטוח לאומי (להלן - המוסד) טענה מאידך, כי אין מקום שבית הדין ידון בערעור שבפניו, בטרם הוא נדון בפני הוועדה לעררים, האמורה לבחון את החלטת הוועדה מדרג ראשון מיום 7.4.03.

5.         אשר לדעתנו

טרם יוכרע הערעור לגופו יש לעמוד על שני כללים הצריכים להנחות אותנו בבחינתו.

א.        ועדה מדרג ראשון או וועדה לעררים הדנה בדרגת נכות זמנית או יציבה החל מתקופה מסוימת ואילך, אינה מוסמכת לשנות את דרגת הנכות הזמנית או היציבה שקבעה ועדה קודמת, מדרג ראשון או וועדה לעררים, שהתייחסה לתקופה מוקדמת מזו שאמורה הייתה להידון בפני הוועדה המאוחרת.

            לאור האמור, אילו החלטת הוועדה לעררים בישיבתה מיום 13.2.01 ראויה הייתה להיחשב להחלטתה הסופית בערר שהוגש אליה - לא הייתה הוועדה מדרג ראשון מיום 7.4.03, מוסמכת לשנות את החלטתה בגין הפגימה האורטופדית בשיעור של 10% על פי סעיף      37(7)(א).

ב.         יש לאבחן בין הפגימות השונות והנכות שבצד כל אחת מהן על פי המבחנים, לבין דרגת נכות הסופית.

            דרגת הנכות היא אחת והיא נקבעת לפי המבחנים, זאת בהתאם להוראת סעיף 118 לחוק הביטוח לאומי [נוסח משולב], התשנ"ה - 1995 (להלן - החוק) ותקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז-1956 (להלן - התקנות). באשר לדרגת נכות יציבה - דרגת הנכות הכוללת בגין מספר פגימות נעשית על דרך החישוב המשוקלל (תקנה 11), כשהוועדה רשאית להגדיל את דרגת הנכות הכוללת על פי תקנה 15 לתקנות.

כאשר מדובר בדרגת נכות זמנית - כאן רשאית הוועדה, על פי סעיף 119 לחוק לקבוע דרגת נכות בשיעור העולה על הקבוע במבחנים.

ג.         אין מניעה, כי וועדה מדרג ראשון או וועדה לעררים תקיים מספר ישיבות בטרם תחליט בדבר דרגת הנכות. העובדה כי באחת מישיבותיה הקודמות, בטרם נתנה החלטתה הסופית, היא סברה, כי מגיעה דרגת נכות מסוימת זמנית או יציבה בגין פגימה מסוימת, עדיין אינה מונעת בעדה בבואה להחליט באשר לדרגת הנכות, לשנות מהחלטתה בישיבה קודמת ולקבוע דרגת נכות אחרת. כזאת עשתה הוועדה לעררים במקרה שלפנינו. בישיבתה מיום 13.2.01 היא סברה, כי למערער דרגת נכות יציבה בגין הפגימה האורטופדית בשיעור של 10%; אולם בהחלטה הסופית בישיבתה השניה מיום 14.8.01, לאחר שקיבלה את המסמכים הנוגעים למצבו הנפשי, היא החליטה על פי סמכותה בהתאם לסעיף 119 לחוק, לקבוע לו דרגת נכות זמנית כוללת גבוהה מדרגת הנכות בגין הפגימה האורטופדית והנפשית בנפרד, בשיעור של 30%, וזאת מיום 31.12.00 ועד ליום 31.8.02.