פסק-דין בתיק עבל 397/03

השופט עמירם רבינוביץ

1.         הגב' חנה לובנזון ז"ל (להלן - המנוחה) פנתה בשנת 1989 למוסד לביטוח לאומי (להלן - המוסד) בתביעה לתשלום גמלת סיעוד. תביעתה זו נדחתה על ידי המוסד, ומשכך הגישה המנוחה תובענה לבית הדין האזורי בחיפה (תב"ע מט/126-05; השופטת נאוה וימן ונציגי הציבור בנסקי וסולוביצ'יק), בה עתרה לתשלום הגמלה. בפסק דינו של בית הדין האזורי נקבע כי יש לראות את התובעת כמי שזקוקה להשגחה מתמדת, ולכן זכאית היא לגמלה המבוקשת.

2.         לאור האמור בפסק דינו של בית הדין האזורי, קיבלה המנוחה שירותי סיעוד באמצעות העמותה למען הקשיש החל משנת 1989 ועד לתאריך 13.11.2000, מועד בו חדלה להגיע למרכז היום של העמותה, בשל החמרה שחלה במצבה הבריאותי.

3.         משהורע מצבה הבריאותי של המנוחה החליטה ביתה, גב' בירן, להעסיק עובדת זרה לצורך הטיפול במנוחה. העובדת הזרה הועסקה על ידי המנוחה באמצעות ביתה והיא שנשאה בתשלום שכרה החל מיום 14.11.2000 ועד למועד בו הלכה המנוחה לעולמה (16.1.2003).

4.         בחודש ינואר 2001 פנתה המנוחה למוסד בבקשה לקבל לידיה את גמלת הסיעוד לה הייתה זכאית. תביעה זו הועברה לוועדה המקומית המקצועית. זאת, לאור ההוראות הקבועות בסעיף 225 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשנ"ה - 1995 (להלן - חוק הביטוח הלאומי), לפיהן :

            "225(א)  זכאי לגמלה לפי פרק זה יהיה מי שביום הגשת התביעה לגמלת  

               סיעוד הגיע לגיל הפרישה.

         (ב)  על אף הוראות סעיפים 303, 304 ו-306, תשולם גמלת הסיעוד,

    כולה או מקצתה, לידי מי שנותן את שירותי הסיעוד, כפי שקבעה

    ועדה מקומית מקצועית, ולא לידי הזכאי.

         (ג)   גמלת הסיעוד תשולם לזכאי רק אם הועדה המקומית המקצועית

    קבעה שהוא גר עם בן משפחה המטפל בו, ושאין שירותי סיעוד   

    זמינים  שניתן לספק לו או שלא סופקו לו שירותי סיעוד תוך 60

    ימים מהיום שבו נוצרה זכאות לגמלת סיעוד; היו שירותי סיעוד

    זמינים אך הזכאי סירב לקבלם ללא סיבה סבירה, יראו כאילו

    שירותי הסיעוד סופקו לו".

5.          הוועדה המקומית המקצועית שדנה בעניינה של המנוחה קבעה, כי אין להעביר לידיה את גמלת הסיעוד. הוועדה לעררים אליה הוגש ערעור על החלטתה של הוועדה המקומית המקצועית (להלן - הוועדה) קבעה אף היא כי אין לשלם למנוחה את גימלת הסיעוד. החלטת הוועדה נומקה במילים הבאות:     

"קיימים שירותים זמינים. הגב' בירן מעסיקה עובדת זרה 7 ימים בשבוע לפי דבריה. הוצע לגב' בירן להעסיק מטפלת נוספת באמצעות חברה נותנת שירותים ביום א' - יום חופשת העובדת הזרה, אך טענה שאין היא זקוקה לכך כיון שהעובדת הזרה מועסקת ועובדת שבעה ימים בשבוע ללא חופשה. הוועדה מציינת שדווקא עובדה זו יש בה להוכיח על החובה להעסיק עובדים זרים באמצעות חברות ששומרות על זכויותיהם הסוציאליות".

6.          לא נחה דעתה של המנוחה מהחלטת הוועדה, ולכן הגישה את התביעה, מושא ערעור זה, לבית הדין האזורי בתל אביב (בל 196/03 ; השופטת אהובה עציון). להשלמת התמונה יצויין, כי זמן קצר לאחר הגשת התביעה נפטרה, למרבה הצער, המנוחה.