פסק-דין בתיק עבל 388/05

השופט יגאל פליטמן:

1.      הערעור שבפנינו הינו על פסק דינו של בית הדין האזורי בבאר - שבע (בל 001880/03 כב' השופטת יעל אנגלברג-שהם), לפיו נדחתה תביעת המערער להכיר בליקוי השמיעה ממנו הוא סובל כפגיעה בעבודה כמשמעותה בחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה - 1995.

2.      קודם להגשת התביעה לבית הדין קמא, דחה המוסד לביטוח לאומי (להלן: "המוסד") את תביעת המערער בעניין זה, מן הטעם כי לא הוכח קיומם של אירועים תאונתיים זעירים תוך כדי ועקב העבודה אשר הביאו לירידה בשמיעה וכן נוכח העובדה כי לא התקיים התנאי, לפיו לצורך הכרה בנזק בשמיעה כמחלת מקצוע, נדרשת עבודה ממושכת בתנאי רעש ממוצע ומשוקלל של לא פחות מ - 85 דציבל.

3.      ההליך בבית הדין קמא:

א.  במהלך הדיון בבית הדין קמא, הגיעו הצדדים להסכמה באשר לתשתית העובדתית, כדלקמן:

המערער, יליד שנת 1948 עובד במפעל מכתשים ברמת חובב כ - 25 שנה, למעלה   מ - 8 שעות ביום. המערער עבד עד לפני כ - 7 שנים במחסן הטכני של המפעל שהוא צמוד לבית המלאכה ואין ביניהם קיר הפרדה.  ב - 7 השנים האחרונות מקום עבודתו של המערער הינו מעל המחסן הטכני. המערער ממשיך לעבוד ולעשות תורנויות במחסן 6-8 פעמים בחודש. המערער נחשף במקום עבודתו למפלסי רעש שונים המתוארים במכתב בדיקת רעשים מיום 22.9.03. המערער סובל מירידה בשמיעה ורעשים בלתי פוסקים באוזניים מלפני 8-9 שנים. בנוסף, המערער הצהיר כי אינו סובל ממחלות לב, יתר לחץ דם או סכרת ואינו נוטל תרופות שיכולות לגרום לירידה בשמיעה והופעת צפצופים.

ב.     נוכח היות המחלוקת בין הצדדים מחלוקת רפואית, מינה בית הדין קמא את ד"ר יעקב פלוטקין, מומחה א.א.ג., כמומחה - יועץ רפואי (להלן - המומחה) לצורך מתן חוות דעת בשאלת הקשר הסיבתי בין עבודת המערער לבין הירידה בשמיעתו, בשים לב לעובדות כפי שנקבעו על ידי בית הדין כמפורט לעיל. בנוסף לשאלות בית הדין קמא, התבקש המומחה אף להשיב על שאלות הבהרה אשר ביקש המערער להפנות לו.

ג.       עיקרי חוות הדעת הרפואית הינם כדלקמן:

"א. תשובותיי ניתנות עפ"י בדיקת השמיעה היחידה שהועמדה לעיוני דהיינו הבדיקה מ 23.5.2002: עפ"י בדיקה זאת לתובע ליקוי תחושתי עצבי דו"צ קל, סימטרי, דמוי כפית הבא לידי ביטוי רק בתדרים הגבוהים דהיינו רק בתדרים שמעל KH Z 2.

ב. אין שום קשר סיבתי - רפואי בין ליקוי השמיעה כמתואר בתשובה א' לבין עבודתו של התובע במפעל מכתשים ברמת חובב בתקופה של לפחות 20 שנה. בהקשר זה עלי להדגיש כי בתיק המוצגים 3 מסמכים החתומים ע"י מר אבי רושינק, מנהל מחלקת הבטיחות במכתשים מפעלים כימיים בע"מ : על פי אלה "העובד אינו מועסק באזור בו הרעש מעל המותר. העובד אינו עובד ברעש מזיק". ו " להערכתנו באזור עבודתו רמת הרעש אינה חורגת מהמותר".

ג. לא היתה כאן פגיעה INJURY .

ד. לא נגרם נזק לאוזניו הפנימיות של התובע.

ה. תנאי העבודה לא גרמו לתובע לפגיעה INJURY שניתן ליחס אותה לזמן מסוים ו/או לפגיעה זעירה INJURY שלא ניתן להבחין בה ושניתן ליחס אותה לזמן מסוים.

ח. ליקוי השמיעה של התובע אינו "פגיעת עבודה" בגין "מיקרוטראומה" ולא "מחלת מקצוע".

ט. המצב הקיים הינו תוצאה של מחלה טבעית דהיינו ביטוי לתהליך ההזדקנות הטבעי של האוזן הפנימית האופייני לאדם בעשור השישי לחייו. לו אוזניו של מר וידר אמנם נפגעו ע"י רעש מזיק במקום העבודה בתקופה של 20 שנה (בתיק המוצגים לא מצאתי מסמך המעיד כי נמדדו רעשים מעל 85 דציבל במקום העבודה) היינו צריכים למצוא אצלו ליקוי תחושתי עצבי דו"צ שיפועי קשה בתדרים הגבוהים ובנוסף ליקוי ניכר בתדרי הביניים (=תדרי הדיבור) ולא כך הוא. עובדה זאת לא נלקחה בחשבון בחוות דעתו המצורפת של המומחה למחלות אף, אוזן וגרון דר' ברנר.

י. המצב הקיים לא נגרם גם בגין תהליך תחלואתי וגם בגין פגיעה בעבודה אלא רק ע"י מחלה טבעית".

ד.     בית הדין קמא אימץ את חוות דעתו של המומחה ובהסתמך עליה, קבע כי לא קיים קשר סיבתי בין עבודת המערער לבין מחלתו. משכך, נדחתה התביעה.

על כך כאמור הערעור שבפנינו.