פסק-דין בתיק עבל 386/05

השופטת ורדה וירט-ליבנה

1.      לפנינו ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי בבאר-שבע (השופט משה טוינה  ונציגי הציבור מר סעדיה גוזלן ומר ניסים מגן; בל 2255/00), אשר דחה את תביעת המערער להכיר בפגיעה בגב ממנה הוא סובל כתאונה בעבודה כתוצאה של אירוע תאונתי ולחילופין, במסגרת תורת המיקרוטראומה. בית הדין האזורי קבע כי משלא  טען המערער לאירוע תאונתי, אשר בעקבותיו נפגע בגב, דינה של הטענה להכיר בפגיעה בגב ממנה הוא סובל כתאונה בעבודה להידחות. לעניין המיקרוטראומה קבע בית הדין האזורי כי על אף שעבודת המערער היתה כרוכה במאמצים פיזיים, עבודתו אינה מאופיינת בתנועה אחת או בסדר של תנועות עליהן הוא חוזר בתדירות קבועה במהלך יום העבודה. בית הדין האזורי דחה אף את טענת המערער כי יש לראות בנסיעות לעבודה וממנה, ממקום מגוריו  באשדוד למקום עבודתו בחדרה , כתאונה בעבודה מכוח הלכת המיקרוטראומה.

2.      להלן הרקע העובדתי, כפי שקבע בית הדין האזורי:

א.        המערער עבד בחברת החשמל משנת 1962 ועד צאתו לגמלאות בחודש אוקטובר 2000.

ב.         המערער עבד במחלקה לטיפול טרמי וצילום רנטגן.

ג.         בתאריך 26.5.97 בזמן תפילה בבית הכנסת שבמקום עבודתו חש לפתע  המערער כאבים עזים בגב התחתון והתעלף.

ד.         ביוני 1997 הגיש התובע למשיב הודעה על תאונה בעבודה ותביעה לתשלום דמי פגיעה. במהלך הדיון בתביעה ביקש המערער להכיר בפגיעה ממנה הוא סובל, כתאונה בעבודה במסגרת תורת המיקרוטראומה. בחודש יולי 2002 דחה פקיד התביעות את תביעת המערער וכך טען: "לא הוכח קיום אירוע תאונתי- אירועים תאונתיים זעירים, תוך כדי ועקב עבודתך ואשר הביאה לפגיעה , לכאבי גב ופריצת דיסק".

ה.        לאחר קבלת החלטת פקיד התביעות, תיקן המערער את כתב התביעה כך שביקש הוא להכיר בפגיעה בגב ממנה הוא סובל כתאונה בעבודה, הן כתוצאה של אירוע תאונתי ולחילופין, במסגרת תורת המיקרוטראומה.

3.      בית הדין האזורי  דחה את תביעת המערער וקבע כי המערער לא הצביע על אירוע תאונתי היכול להסביר את החבלה בגב מיום 26.5.97 בעקבותיה הוגשה ההודעה על פגיעה בעבודה למשיב. משלא טען המערער לאירוע תאונתי, אשר בעקבותיו נפגע בגב, דינה של הטענה לפיה יש להכיר בפגיעה בגב ממנה הוא סובל כתאונה בעבודה, עליה אין הוא יכול להצביע - להידחות.

4.      לעניין טענת המיקרוטראומה, פסק בית הדין האזורי כי על אף שעבודתו של המערער היתה כרוכה במאמצים פיזיים, עבודתו אינה מאופיינת בתנועה אחת או בסדר של תנועות עליהן הוא חוזר בתדירות קבועה במהלך יום העבודה. נהפוך הוא, מעדותו של המערער עולה, כי הוא נדרש לפעולות שונות המורכבות מצידן מסדרה של תנועות שונות - בהתאם למשימות שהוטלו עליו במסגרת יום העבודה.

5.      בית הדין האיזורי דחה את טענת המערער כי יש לראות בנסיעות לעבודה וממנה, ממקום מגוריו באשדוד למקום העבודה בחדרה, כתאונה בעבודה מכוח הילכת המיקרוטראומה, מאחר ונסיעה למקום העבודה בתנאי דרך רגילים איננה יכולה לשמש בסיס לקיומן של פגיעות זעירות חוזרות ונשנות, הנידרשת על פי תורת המיקרוטראומה לצורך הכרה בפגיעה כתאונה בעבודה.

6.       לאחר ששמענו את טיעוני הצדדים ונתנו דעתנו לכלל החומר שהובא לפנינו, נחה דעתנו כי דינו של הערעור להידחות. בעיקרם של דברים, מוסב הערעור כנגד ממצאיו העובדתיים של בית הדין האזורי והמשקל שנתן לעדויות ולראיות שהובאו לפניו. ככלל, לא יתערב בית הדין שלערעור בכגון אלה. במיוחד כן בענייננו, שאינו נמנה על המקרים החריגים והקיצוניים בהם נמצא פגם היורד לשורשו של עניין, או כשהדברים אינם מבוססים על פניהם.

7.      פסק דינו של בית הדין האזורי, מבוסס כדבעי בעובדות שנקבעו ובמסקנות המשפטיות הנובעות מהן ולא מצאנו טעם משפטי בטיעוניו של המערער המצדיק התערבותנו בפסיקתו.

משכך הוא, מתאשר פסק דינו של בית הדין האזורי מטעמיו, במסגרת הוראתה של תקנה 108 (ב) לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), תשנ"ב - 1991.

8.      סוף דבר :  הערעור נדחה. אין צו להוצאות.

ניתן היום, ט"ו באב תשס"ו (9 באוגוסט 2006) בירושלים ונשלח לצדדים.

סגנית הנשיא אלישבע ברק -אוסוסקין השופטת נילי ארד   השופטת ורדה וירט-ליבנה

      נציג עובדים- מר אליהו בן גרא                     נציג מעבידים- מר מאיר אנגלרט

  התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: