פסק-דין בתיק עבל 383/03

השופט עמירם רבינוביץ

1.         המערער בע"ע 383/03 (להלן - טיטלמן) לקה באוטם שריר הלב בשנת 1997. המערער בע"ע 1101/04 (להלן - בן חנן) לקה באוטם שריר הלב בשנת 1996. תביעותיהם להכיר באוטם שריר הלב כ"תאונת עבודה" הוכרו על ידי בית הדין האזורי בחיפה לאחר הליך משפטי שנמשך מספר שנים. בעקבות ההכרה באוטם שריר הלב כ"תאונת עבודה" נקבעו הן לטיטלמן והן לבן חנן בשנת 2001 נכויות זמניות בשיעורים משתנים וכן נכות צמיתה בשיעור 25% החל משנת 1997. לטענת המערערים, היה מקום לשערך את הגימלאות שהגיעו להם החל מיום 1.6.1998 ועד למועד התשלום (שנת 2001) על פי ההוראות הקבועות בחוק הקיצבאות (פיצוי בעד איחור בתשלום), התשמ"ד- 1984 (להלן - חוק הקיצבאות). בית הדין האזורי קיבל את טיעון המוסד לביטוח לאומי (להלן - המוסד), וסבר כי את הגימלאות האמורות יש לחשב על פי ההוראות הקבועות בסעיף 297א לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשנ"ה - 1995 (להלן - חוק הביטוח הלאומי), ומכאן הערעור שבפנינו.

הרקע העובדתי

2.         טיטלמן לקה, כאמור, באוטם שריר הלב ביום 31.5.1997. ביום 2.3.1998 הגיש טיטלמן תביעה למוסד לביטוח לאומי להכיר באוטם כ"תאונת עבודה". משנדחתה תביעתו הגיש טיטלמן תביעה לבית הדין האזורי בחיפה (בל 3787/98). תביעתו זו התקבלה ביום 15.7.2001. לאחר קבלת התביעה עמד טיטלמן ביום 6.11.2001 בפני ועדה רפואית ונקבעו לו אחוזי הנכות המפורטים להלן :

            נכות זמנית בשיעור 100% מיום 7.6.1997 ועד ליום 31.8.1997

            נכות זמנית בשיעור 50% מיום 1.9.1997 ועד ליום 30.11.1997

            נכות צמיתה בשיעור 25% מיום 1.12.1997

3.         אין חולק, כי המוסד שילם לטיטלמן בעד הגימלאות המגיעות לו מחודש יוני 1997 ועד לחודש נובמבר 2001 (מועד כינוס הוועדה הרפואית) סכום של 373,460 ש"ח. בחישוביו הסתמך המוסד על ההוראות הקבועות בתיקון מס' 19 לחוק הביטוח הלאומי (להלן - תיקון מס' 19), במסגרתן שונה מנגנון ההצמדה לגימלאות ששולמו באיחור, ונקבע כי גימלה ששולמה באיחור " תעודכן בשיעור שבו עלה המדד שפורסם לאחרונה לפני מועד התשלום, לעומת המדד שפורסם בחודש לתשלום".

להשלמת התמונה יצויין, כי עד למועד בו נכנס לתוקפו תיקון מס' 19 עודכנו גימלאות הביטוח הלאומי על פי ההוראות הקבועות בחוק הקיצבאות.

4.         טענת המוסד, כפי שמצאה ביטויה בתעודת עובד ציבור שהוגשה בבית הדין האזורי היא, כי על פי הוראת המעבר שבסעיף 20 לתיקון מס' 19, כאשר הוגשה תביעה למוסד עובר ליום 1.6.1998 יש לעדכן גימלה שהגיעה עד ליום 1.6.1998 לפי הגבוה מבין אלה : חוק הקיצבאות ומדד המחירים לצרכן. גימלה המשתלמת מיום 1.6.1998 ואילך ושולמה באיחור יש לעדכן אך ורק על פי מנגנון העדכון שבתיקון מס' 19, היינו מדד המחירים לצרכן.

5.         במקרה הנוכחי, משהוגשה התביעה למוסד ביום 2.3.1998 עדכן המוסד את הגימלאות שהגיעו לטיטלמן עד ליום 1.6.1998 על פי החלופה הגבוהה ואילו את הגימלאות שהגיעו לטיטלמן החל מיום 1.6.1998 עדכן המוסד על פי מדד המחירים לצרכן.

6.         לא נחה דעתו של טיטלמן מאופן עדכון הגימלאות המגיעות לו החל מיום 1.6.1998, ולכן הגיש את התביעה, מושא ערעור זה, לבית הדין האזורי בחיפה (בל 000790/02 ; השופט מיכאל שפיצר ונציגי הציבור קיצר ותומר).

7.         במסגרת כתב התביעה טען טיטלמן, כי את הגימלאות המגיעות לו החל מחודש יוני 1998 יש לעדכן על פי הוראות חוק הקיצבאות. כתוצאה מדרך חישוב זו על המוסד לשלם לו, לטענתו, סכום נוסף בגובה 45,702 ש"ח.  

8.         בן חנן לקה באוטם שריר הלב ביום 21.11.1996. ביום 30.11.1997 הגיש בן חנן תביעה למוסד להכיר באוטם שריר הלב בו לקה כ"תאונת עבודה". לאחר שנדחתה תביעתו הגיש בן חנן תביעה לבית הדין האזורי בחיפה (בל 3164/98) להכיר באוטם שריר הלב כ"תאונת עבודה". תביעתו התקבלה ביום 20.12.2000. לאור האמור עמד בן חנן בפני ועדה רפואית, וזו קבעה לו את אחוזי הנכות הבאים :

            נכות זמנית בשיעור 100% מיום 22.11.1996 ועד ליום 23.11.1996 ומיום 31.12.1996 ועד ליום 28.2.1997

נכות זמנית בשיעור  50% מיום 1.3.1997 ועד ליום 30.4.1997

נכות צמיתה בשיעור 25% מיום 1.5.1997.

9.          המוסד עדכן את הגימלאות המגיעות לבן חנן בדרך המפורטת בסעיף 5  לפסק דין זה. משכך, הגיש בן חנן תביעה לבית הדין האזורי בחיפה (בל  003626/02 ; השופט מיכאל שפיצר ונציגי הציבור מר חמדאן ומר חלבי), במסגרתה טען אף הוא כי יש לעדכן את הגימלאות המגיעות לו החל מחודש יוני 1998 על פי חוק הקיצבאות. לטענת בן חנן, ההפרש בין הסכומים ששולמו לו על ידי המוסד לסכום שהיה על המוסד לשלם לו הוא 30,820 ש"ח.

פסקי הדין של בית הדין האזורי