פסק-דין בתיק עבל 364/05

בפנינו ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי בבאר-שבע (השופט משה טוינה; בל 2468/04), אשר דחה את ערעורה של המערערת על החלטת פקיד התביעות מחודש ספטמבר 1997, לפיה בעקבות בדיקה מחדש איננה זכאית עוד לקצבת נכות כללית על-פי חוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995. (להלן:החוק).

2.         העובדות כפי שקבען בית הדין האזורי:

א.        המערערת ילידת שנת 1977 וסובלת ממחלת C.P. מילדות.

ב.         בשנת 1995, בעת הגיעה לגיל 18, הגישה המערערת למשיב תביעה לקצבת נכות.

ג.         בעקבות התביעה הכיר המשיב במערערת כנכה, כאמור בסעיף 195 לחוק. וועדה רפואית מטעם המשיב קבעה למערערת נכות רפואית בשיעור של 48% וביום 31.5.95 קבעה הוועדה למערערת דרגת אי כושר בשיעור של 75%. לאור כל זאת, שולמה למערערת קצבת נכות משנת 1995 ועד לחודש פברואר 1997 כולל.

ד.         בפברואר 1997 נישאה המערערת ובעקבות נישואיה העמיד פקיד התביעות את המערערת לבדיקה מחדש. בהחלטה מחודש ספטמבר 1997 הודיע פקיד התביעות למערערת כי אין היא זכאית לקצבת נכות וזאת מכיוון שלא עמדה בסף הרפואי הנדרש לתשלום הקצבה כ"עקרת בית".

3.         עיקר טענות הצדדים בבית הדין האזורי:

ב"כ התובעת טען בסיכומיה כי התובעת איננה עונה על הגדרת "עקרת בית" בסעיף 195 לחוק וזאת משום שב-24 חודשים הסמוכים למועד התביעה שהוגשה לנתבע לא גרה עם בן זוג.

טענה נוספת שהעלה ב"כ התובעת הייתה כי המועד הקובע לעניין ההכרה שלה כ"נכה" או "עקרת בית" הוא התאריך שבו עקב הליקוי נגרם אי הכושר, כאשר לשיטתה צמצום כושר התפקוד, במקרה דנן, הוא מילדות וההכרה בזכאות הייתה מגיל 18.

התובעת טענה כי השינוי במצבה האישי, היינו- העובדה שנישאה,  אשר הוא מאוחר למועד הזכאות לקצבת נכות כללית, אין בו כדי להשפיע על הגדרתה כ"נכה".

הנתבע טען כי אין מקום לדרוש את סיווג מעמדה של התובעת על פי מעמדה ביום צמצום או הפסקת הכנסה וזאת מכיוון שהתובעת לא השתכרה כלל וסיווגה בפועל כ"משתכרת" נעשה רק משום שענתה על הגדרה זו על דרך השלילה, כלומר התובעת הוגדרה כ"נכה" רק משום שבעת הגשת התביעה לנכות כללית לא הייתה נשואה ולפיכך לא ענתה על הגדרת "עקרת בית".

עוד טען הנתבע כי, שינוי בנסיבות מחייב כי המבוטח יעמוד לבדיקה מחדש, הואיל ושונה הסטאטוס המשפחתי של המערערת והיא הפכה ל"עקרת בית" כהגדרת החוק היא איננה עומדת ככזו בתנאי הזכאות לקצבת נכות כללית כפי שנקבעו בחוק.

4.         עיקר טענות הצדדים בערעור:

ב"כ המערערת חזר על טענותיו בבית הדין קמא והוסיף כי על-פי סעיף 214 לחוק ניתן להעמיד "נכה" לבדיקה מחדש רק בגין נכות רפואית או אובדן כושר להשתכר, לשיטתו מכיוון שלא חל שינוי באחד מהאמורים במערערת לא הייתה עילה להעמידה לבדיקה מחדש.

המשיב אף הוא חזר על טענותיו בבית הדין האזורי והוסיף כי הסטאטוס האישי מהווה חלק מתנאי הזכאות וככזה הוא צריך להתקיים במבוטח בכל נקודת זמן.

5.         הכרעה ודיון:

לקצבת נכות כללית זכאי רק מי שהוגדר כ"נכה" בחוק. סעיף 195 לחוק מגדיר מיהו "נכה" וקובע כי "נכה" הוא "מבוטח, למעט עקרת בית...", מכך יוצא, כי הסעיף הוציא מגדרו את עקרת הבית אשר לה, כפי שיפורט להלן, הוקדש מסלול מיוחד.

במועד הגשת התביעה, הייתה המערערת רווקה ומשכך נבחנה זכאותה כנכה מבוטחת. משהתקיימו בה תנאי הזכאות כאמור בסעיף אושרה תביעתה על ידי המשיב. 

2.         יפה עשה המשיב משביקש, עם היוודע לו על דבר נישואי המערערת ושינוי מעמדה, לבחון באופן מיידי את זכאותה לקצבת נכות כללית על-פי מעמדה החדש כ"עקרת בית נכה".