פסק-דין בתיק עבל 355/03

השופט עמירם רבינוביץ

1.         הרקע העובדתי

א.        המערער נפגע בתאונה באברי גוף שונים ביום 23.4.1974, עת עלה עם רכבו על מוקש בסיני. האירוע הוכר על ידי המוסד לביטוח לאומי (להלן - המוסד) כ"תאונת עבודה".

ב.         המערער קיבל דמי פגיעה לתקופה 24.4.74 - 10.8.74.

ג.         הוועדה מדרג ראשון בעניינו של המערער התכנסה ביום 9.9.74 וביום29.9.74 וקבעה למערער דרגת נכות זמנית בשיעור 50% לתקופה 11.8.74 - 31.1.75. הוועדה קבעה, כי בתום התקופה תיערך "בדיקה מחדש עם חוות דעת נוירולוגית".

            יש לציין, כי בחוות דעתה נקבה הוועדה בדרגות נכות זמניות לגבי אברים פגועים שונים וביניהם הקרסול, שלגביו נקבעה דרגת נכות בשיעור 10% לפי סעיף 48(א)(3) לרשימת מבחנים שבתוספת לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז - 1956 (להלן - התקנות).

ד.         בגין החלטת הוועדה מדרג ראשון הוגש ערר, בו דנה הוועדה הרפואית לעררים ביום 24.11.74 וביום 5.12.74. ועדה זו קבעה למערער דרגת נכות זמנית בשיעור של 100% מתאריך 11.8.74 ועד 31.12.74 ושל 50% לתקופה 1.1.75 - 30.4.75. במסגרת זו נקבעה למערער דרגת נכות צמיתה בשיעור 10% ביחס לעיניים.

ה.        עניינו של המערער חזר לדיון בפני הוועדה מדרג ראשון, בתאריכים 11.5.75 ו - 26.5.75.

            הוועדה קבעה למערער בדיונים אלה דרגת נכות זמנית של 100% החל מיום 21.2.75 ועד ליום 31.5.75. החל מיום 1.6.75 קבעה הוועדה למערער דרגת נכות לצמיתות של 28% ולאחר הגדלה על פי תקנה 15 לתקנות, נקבעה למערער דרגת נכות לצמיתות של 35%.

ו.         ביום 27.7.75 הגיש עו"ד אריאלי בשם המערער ערר על החלטת הוועדה מיום 11.5.75 ובין השאר, ציין בסעיף 4 לערר, כי על אף שהמערער התלונן על כאבים בקרסול הימני ואף נקבעה לו בשל כך דרגת נכות זמנית בשיעור 10%, התעלמה הוועדה ממצב זה, ולא התייחסה כלל במסקנותיה לקרסול.

ז.         במחצית השניה של שנת 1975 החליט המערער לחזור בו מן הערר בשל התנייה במתן הלוואה שאמור היה לקבל מהמוסד בביטול הערר.

ח.        המערער ביקש להשתקם, ובשל כך היוון את קצבת נכותו שנבעה מדרגת נכות של 35%.

ט.        לטענת המערער, בשנת 1999 בעקבות פנייתו להחמרת מצב בשל פגיעתו בעיניו ובאוזניו התגלה לו, כי הוועדה האחרונה טעתה " טעות סופר" בכך שהשמיטה את דרגת הנכות בשל הפגיעה בקרסול שנקבעה בוועדה משנת 1974.

י.         פניית פרקליט המערער לתיקון "טעות הסופר" נענתה על ידי המוסד בשלילה בנימוק, שאין מדובר בטעות סופר אלא בטעות מהותית, וכי מי שמוסמך לתקן טעות זו היא הוועדה הרפואית לערעורים. המוסד ציין בהקשר לכך, כי הוועדה מיום 11.5.75, שבדקה את הקרסול, מצאה מגבלות שונות מאלה שמצאה הוועדה משנת 1974, ולכן אין מדובר בטעות סופר.

יא.       המערער ערער על דחיית פנייה זו על ידי המוסד לבית הדין האזורי בירושלים.

2.         ההליך בבית הדין האזורי

א.        בית הדין האזורי בירושלים (בל 2605/02; השופט אייל אברהמי, כדן יחיד) דחה על הסף את תביעת המערער להוסיף לדרגת הנכות שלו 9% החל מיום 1.6.75 בשל אותה "טעות סופר", כשהוא מנמק את דחיית התביעה על הסף בטענת התיישנות שהעלה המוסד.

ב.         תמצית נימוקיו המפורטים של בית הדין האזורי בשאלה שבמחלוקת היא זו:

1.         המערער הגיש תביעה לגבי שיעור דרגת נכות שנקבעה לו בשנת 1974 רק ביום 14.10.01, כאשר היה עליו להגיש ערעור זה תוך 30 יום מקבלת ההחלטה.

2.         בית דין זה אינו מוסמך להאריך את המועד להגשת ערעור על החלטות המוסד, ולא ניתן טעם כלשהו המצדיק הפסקת מירוץ ההתיישנות.