פסק-דין בתיק עבל 350/05

השופטת ורדה וירט-ליבנה

1.         הערעור שבפנינו הינו על פסק דינו של בית הדין האזורי בתל אביב (השופט שמואל טננבוים; בל 2925/03) אשר דחה את תביעתו של המערער להכיר בפגיעתו של המערער בגב כתוצאה מתאונה בעבודה מיום 16.2.97 ולחלופין על פי תורת המיקרוטראומה וזאת על פי הוראת חוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] התשנ"ה-1995 (להלן גם - " החוק" או "חוק הביטוח הלאומי").

2.         הרקע לערעור

א.        ביום 23.7.02 המערער פנה אל המוסד לביטוח לאומי בתביעה להכיר בתאונה שארעה לו ביום 16.2.97, במהלך עבודתו כתאונה בעבודה ותביעתו זו נדחתה על ידי המוסד לביטוח לאומי הן עקב השיהוי הרב בהגשתה והן לגופה, עקב העדר תיעוד רפואי ממועד התאונה.

            המערער ביקש, לחילופין, כי הפגיעה בגבו תוכר כפגיעה בעבודה על פי תורת המיקרוטראומה, וזאת לאור עבודתו רבת השנים בחברה להרכבות שיש.

ב.         באשר לתאונה בעבודה מיום 16.2.97 בית הדין האזורי קיבל את טענת המוסד לביטוח לאומי כי התביעה הוגשה בשיהוי רב ויש לדחותה ובאשר לטענת פגיעה בעבודה על פי תורת המיקרוטראומה בית הדין שמע את עדותם של המערער והעדים נוספים מטעמו שעבדו עימו בחברה. ולאחר שבחן את העדויות קבע כי מאותן עדויות עולה כי המערער עבד במגוון רחב של פעולות כמו העמסת לוחות השיש הובלתם, העלאתם לדירות בקומות השונות והרכבתם כשההרכבה היתה שונה ממטבח למטבח וכללה גם עבודת ביצוע של מדידות. על פי מסקנתו זו דחה בית הדין האזורי את תביעת המערער להכיר בפגיעה בגבו על פי תורת המיקרוטראומה ועל כך הערעור שבפנינו.

3.         בישיבת קדם הערעור שהתקיימה בפני חברי, השופט יגאל פליטמן, התבקשה באת כוח המוסד לביטוח לאומי לבדוק את התיעוד הרפואי הקשור לתאונה בעבודה מיום 16.2.97, הנטענת על ידי המערער ולהודיע את עמדתה.

            באת כוח המוסד לביטוח לאומי הודיעה כי לאחר עיון חוזר ומפורט בכרטיסו של המערער אכן יש אינדיקציה לכך שהמערער נבדק ביום 20.2.97, אולם הגירסה כי ארעה לו תאונה בעבודה עלתה לראשונה רק בתעודה ראשונה לנפגע בעבודה שהתקבלה כחודש וחצי לאחר האירוע ומנגד יש למערער רישומים רפואיים רבים על כאבי גב כשהרישום מיום 20.2.97 אינו שונה מאותם רישומים בעבודה ולכן אין המוסד לביטוח לאומי מוכן להכיר בטיפול הרפואי מיום 20.2.97 כנובעת מתאונה בעבודה.

            בישיבת קדם ערעור נוספת באת כוח המוסד לביטוח לאומי הודיעה כי אין להכיר באירוע כתאונה בעבודה.

            באי כוח הצדדים התבקשו להגיש סיכומי טענותיהם בכתב.

4.         דיון והכרעה

א.        באת כוח המערער טענה כי על פי ההלכה הפסוקה בבתי הדין לעבודה יש לדון בתביעת המערער לגופה ולא לדחותה בשל השיהוי בהגשתה. ובית הדין האזורי התעלם מן הראיות שהוגשו בכתב לקרות אותו אירוע והן התיעוד הרפואי והעדויות שהובאו מטעמו.

            ובאשר להכרה בפגיעה על פי תורת המקרוטראומה די בכך שהמערער הוכיח כי הרים את פלטת השיש בתכיפות נמשכת.

ב.         באת כוח המוסד לביטוח לאומי השיבה לטענות אלה כי המוסד לביטוח לאומי לא דחה את התביעה על הסף בשל השיהוי הרב בהגשתה אלא בדק אותה לגופה וכאשר פנו אל המעסיק של המערער - מר אבי גולה - הוא השיב כי אינו זוכר פרטים אודות האירוע ובכך נוצר מצב בו המוסד לביטוח לאומי לא יכול היה לבדוק את פרטי האירוע לאור הזמן הרב שחלף.

            ובאשר  לתורת המיקרוטראומה - בית הדין האזורי יישם נכונה את ההלכה הפסוקה בדבר בדיקת קיומן של פעולות חוזרות ונשנות וכשמצא כי הפעולות היו מגוונות צדק בקביעתו כי יש לדחות את התביעה.

ג.         לאחר שבחנו את טענות הצדדים הננו סבורים כי דין הערעור להידחות מטעמיו של בית הדין האזורי.

            ובמה דברים אמורים?

מערער הגיש את תביעתו כחמש שנים לאחר האירוע הנטען על ידו וזאת בניגוד לאמור בסעיף 296(א) לחוק הקובע בזו הלשון:

"296. מועד לתביעת גמלת כסף והתקופה שבעדה תשולם.