פסק-דין בתיק עבל 346/05

השופטת ורדה וירט-ליבנה

1.         בפנינו ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי בתל אביב (השופטת דינה אפרתי ונציגי הציבור מר נחום עמישדי וגב' טל בירנפלד; בל 2449/02). אשר דחה את תביעתו של המערער להכיר במחלת האסטמה שלו כפגיעה בעבודה על  פי הוראת חוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] התשנ"ה-1995 (להלן - החוק או חוק הביטוח הלאומי).

2.         התשתית העובדתית שנקבעה בבית הדין האזורי

"1.1.   התובע, יליד 1944, עובד שנים רבות (מגיל 16) בעבודות צבע ותיקונים, לטענתו, ללא אמצעי מיגון.

1.2.      התובע אושפז לראשונה בביה"ח מאיר ב-1/98 עקב התקף אסטמה קשה ומאז סובל ממחלת ריאות.

1.3.      מייחס מחלתו לעבודתו הממושכת עם צבעים וחומרים כמפורט במכתבו הרצ"ב.

1.4.      מגיל צבא ועד 1997 עישן".

3.         א.        בית הדין האזורי מינה מומחה יועץ רפואי - פרופ' שפיצר - מומחה

למחלות ריאה (להלן - המומחה) אשר נתבקש להשיב על השאלות הבאות:

"א.      מה היא המחלה ממנה סובל התובע?

ב.         האם יש קשר סיבתי בין המחלה לבין עבודתו כמפורט לעיל, אם כן - האם מדובר בקשר סיבתי בדרך של מיקרוטראומות?

ג.         סעיף 83 סייפא - האם השפעת העבודה על המחלה פחותה בהרבה מהשפעת גורמים אחרים?

ד.         האם מדובר במחלת מקצוע?"

            לשאלות אלה השיב המומחה כדלקמן:

פרשת המקרה : בן 59, יליד לוב, 53 שנה בארץ, עשן מגיל צבא עד 1997 30 סיגריות ביום כ-45 שנות חפיסה. עסק בעבודות בניה, בעיקר בצביעה. במסגרת עבודתו צבע קירות ודלתות. מאוחר יותר עבד גם בצביעה בהתזה. בא במגע עם צבעים ומדללים שונים.

היה בריא עד 1 .1998 כשבבוקרו של יום אחד חלה לפתע במחלת חום, הזעות, חזר לביתו וקבל מרופאו טיפול אנטיביוטי. מצבו לא השתפר ולאחר יומיים הופנה לבי"ח מאיר ואושפז במחלקת הריאות למשך כשבוע. בביה"ח אובחן כסובל מברונכיטס קשה מלווה בהיפוקסמיה אשר הצריכה תוספת של חמצן. טופל באנטיביוטיקה וסטרואידים והשתפר. במהלך הברור הופיע ממצא של תמת באונה בעליונה של הריאה השמאלית. הממצא לא נספג למרות טיפול אנטיביוטי מגוון וסטרואידים. עבר פעמיים ברונכוסקופיה עם ביאופסיה טרנסברונכיאלית שלא הניבה אבחנה. ב-11.1998 עבר בבי"ח הדסה עין כרם כריתה של האונה העליונה של הריאה השמאלית. בבדיקה פטולוגית של האונה שנכרתה נמצאו גרנולומות ודלקת קשה עם התארגנות. הממצאים התאימו לדלקת ריאות מתארגנת. לאחר הניתוח המשיך החולה לסבול מקושי בנשימה קשה, שיעול ונשימה מצפצפת. הוא מוגבל מאוד בכושרו למאמץ, נזקק לטיפול תרופתי הכולל תכשירי קורטיזון ומשאפים. אינו מסוגל לעבוד.

בעברו סבל מברונכיטידים חוזרים כפי שקורה תכופות אצל האדם המעשן.

דיון ומסקנות : לפי סיכום המחלה מבי"ח מאיר מר רוקח סובל      מ- COPD ASTHMATIC BRONCHITIS על רקע עישון כבד כל חייו הבוגרים. למחלתו לא היו ביטויים קליניים עד שחלה במחלה אקוטית שבגלל אושפז, אובחנה אי ספיקה נשימתית חריפה ותמת של האונה העליונה בריאה השמאלית אשר לאחר ברור אינטנסיבי שכלל ברונכוסקופיות וביאופסיות היה הכרח לכרות אונה זו. הניתוח בוצע בבי"ח הדסה בירושלים. בבדיקה ההיסטולוגית נמצא תהליך דלקתי מפושט וקשה עם התארגנות של האונה. תפקודי הריאה אשרו את האבחנה של מחלת ריאות חסימתית כרונית קשה עם תגובה משתנה למרחיבי סימפונות. ניתן לכנות מחלה זו כאסטמה או ברונכיטיס אסטמתית.

באשר לקשר הסיבתי בין מחלתו לעיסוקו כצבע עם חשיפתו לחומרי צבע שונים יש להדגיש את העובדות הבאות אשר עושות קשר זה לבלתי סביר לחלוטין:

1.         מר רוקח עבד כצבע במשך 35 שנים ללא שהיתה עדות כל שהיא במהלך כל השנים הללו לסנסיטיזציה כל שהיא לאחד מהחומרים להם היה חשוף. אילו היה מפתח אסטמה בגלל רגישות לחומרים אסטמטוגנים מסוג האיזוציאנטים כדון TDI , היה דבר זה בא לידי ביטוי בהתקפים ברונכוספסטיים מתי שהוא לאורך השנים. אין זה סביר והדבר גם נוגד את הנסיון הקליני כי לאחר 35 שנים של עבודה כצבע ללא כל תקלות יחלה באסטמה עם תמונת מחלה כזו כפי שמתוארת במקרה זה.