פסק-דין בתיק עבל 342/07

השופטת ורדה וירט-ליבנה

1.         בפנינו ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי בחיפה (השופטת נאוה וימן ונציגי הציבור מר שרון בצלאל וגב' אירית אבני; בל 3739/03) בו נדחתה תביעת המערער לחייב את המוסד לביטוח לאומי לשלם לו גימלת הבטחת הכנסה לחודשים מרץ-אפריל 2003.

עובדות המקרה ופסק דינו של בית הדין האזורי :

2.         המערער, אשר עובד כנגר, שהה בתקופת מחלה רצופה בעדה קיבל תעודות מחלה מיום 26.2.03 עד ליום 25.4.03. בתוך תקופה זו היה אף המערער מאושפז בבית החולים "העמק" בעפולה מיום 4.3.03 עד ליום 7.3.03. במהלך התקופה יצא המערער מביתו מספר פעמים, ביקר בבית החולים ובמרפאה וקיבל את תעודות המחלה. המערער ביקש לפנות למוסד לביטוח לאומי להגשת תביעה לגמלת הבטחת הכנסה, אך הוא לא הגיש טופס תביעה פורמלי. המוסד לביטוח לאומי דחה את בקשתו לתשלום גמלת הבטחת הכנסה, ומכאן תביעתו לבית הדין האזורי. המערער טוען כי מתקיימים בו תנאי הזכאות לגמלה לפי סעיף 2(א)(1) לחוק הבטחת הכנסה, תשמ"א-1980 (להלן גם החוק) ולפי תקנה 1(1) לתקנות הבטחת הכנסה (כללי הזכאות והוראות ביצוע), תשמ"ב-1982 (להלן גם התקנות). המוסד לביטוח לאומי טען כי המערער אינו זכאי לגמלה, משום שתביעתו הוגשה באיחור.

3.         בית הדין האזורי דן בתביעתו של המערער ודחה אותה בפסק דין מנומק, לאחר ששמע את עדותו של המערער ועדותה של גב' רויטל קעטבי, פקידת תביעות בסניף המוסד לביטוח לאומי בחדרה, והגיע לממצאים ולקביעות כדלקמן:

א.  המערער ביקר פעמיים בסניפי המוסד לביטוח לאומי - בפעם הראשונה בסניף אום אל פחם, שלושה שבועות לאחר תחילת תקופת המחלה ובפעם השניה בסניף בחדרה, שבוע לאחר מכן. המערער לא הגיש את טופס התביעה לגמלת הבטחת הכנסה בביקורים אלה בתואנות שונות, ומלבד שני ביקורים אלה, הוא לא עשה כל מאמץ להגיש את טופס התביעה בכל דרך שהיא. רק ביום 18.5.03, לאחר שהסתיימו העיצומים בסניף המוסד לביטוח לאומי בחדרה, פנה המערער להגיש תביעה בסניף, אך פקידות התביעות סירבו למלא עבורו טופס תביעה או לקבל מידיו תביעה, בטענה שהוא אחר את המועד.

ב.   בית הדין האזורי קיבל את עדותה של גב' קעטבי, כי לא ניתן היה להגיש בסניף באום אל פחם תביעות לגמלת הבטחת הכנסה. אמנם סניף המוסד לביטוח לאומי בחדרה היה נתון אמנם בעיצומים במועדים מסוימים, אך במהלך ימי העיצומים פקידי התביעות עבדו וקיבלו תביעות שהוגשו בדלפק הכניסה או בדואר.

ג.   על מנת לממש את זכאותו לגמלה היה על המערער להגיש תביעה למוסד לביטוח לאומי כנדרש בסעיף 13 לחוק ותקנה 7 לתקנות. לפי סעיף 14 לחוק, לא תשולם גימלה לתקופה שקדמה ל-1 בחודש שבו הוגשה התביעה למוסד לביטוח לאומי. לכן היה על המערער להגיש את תביעתו במהלך חודש פברואר או מרץ 2003.

ד.   נדחתה טענת המערער לפיה הוא נבצר ממנו להגיש את התביעה במועד. לא הוכחה טענתו כי פנה לסניף המוסד לביטוח לאומי באום אל פחם במהלך חודש מרץ 2003, וגם אם הוא פנה לסניף זה, עליו להגיש את התביעה בסניף בחדרה. העיצומים בסניף בחדרה החלו ביום 30.3.03, למעלה מחודש לאחר שהמערער חלה, ובכל מקרה תקופת העיצומים לא היתה רצופה. היה על המערער לטרוח ולבדוק מתי משרדי הסניף פתוחים וכיצד ניתן להגיש את התביעה בזמן שהמשרדים סגורים. בכל אופן, גם בימי העיצומים ניתן היה להגיש תביעות, והמערער לא היה מרותק למיטתו בתקופת מחלתו, והוא היה יכול גם להגיש את התביעה בעזרת קרוב משפחה, חבר או בדואר.

ה.  הוראות סעיף 296 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995 אינן חלות בענייננו, ובכל מקרה לא ניתן להאריך מכוחן את המועד להגשת תביעה. אין בחוק ובתקנות שיקול דעת לפקיד התביעות להאריך את המועד.

מכאן הערעור שבפנינו . 

4.         בישיבת קדם הערעור שהתקיימה בפניי הסכימו הצדדים כי פסק הדין יינתן על סמך סיכום טענותיהם בכתב.

עיקר טענות הצדדים בערעור :

5.         המערער טוען בפנינו כי בית הדין האזורי שגה בכך שקיבל את גרסת המוסד לביטוח לאומי באשר למועדים בו היו נתונים סניפיו בעיצומים, בהתבסס על רישומי פקידת התביעות ביומנה. עוד טוען המערער, כי הסניף באום אל פחם אמור לטפל בתביעות ולקבלן, וכי הוא לא היה מסוגל להתרוצץ בין כל סניפי המוסד לביטוח לאומי ולעקוב אחר העיצומים.

6.         המוסד לביטוח לאומי, מנגד, טוען כי יש לדחות את הערעור מנימוקיו של בית הדין האזורי, וכי מן הראיות והעדויות בתיק עולה כי המערער לא הגיש את תביעתו במועדים הקבועים בחוק ובתקנות ואשר על כן אין הוא זכאי לגמלת הבטחת הכנסה.

דיון והכרעה :

7.         לאחר שנתנו דעתנו למכלול טענות הצדדים, לתשתית העובדתית שנפרשה בבית הדין האזורי ובפנינו ולפסק דינו של בית הדין האזורי, אנו מחליטים לדחות את הערעור ולאשר את פסק דינו של בית הדין האזורי, מטעמיו, לפי תקנה 108(ב) לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין) תשנ"ב-1991. פסק הדין של בית הדין האזורי מנומק היטב בעובדותיו ומבוסס במסקנותיו המשפטיות ולא נמצא טעם המצדיק התערבותנו בו.

            אין חולק בענייננו כי המערער לא הגיש את התביעה במועד, וכי על פי החוק והתקנות הזכאות לתשלום הגמלה תלויה במועד הגשת התביעה, כפי שמפורט בפסק דינו של בית הדין האזורי. המערער טוען כי נבצר ממנו להגיש את תביעתו במועד, מסיבות אשר אינן תלויות בו. טענה זו לא הוכחה כלל בבית הדין האזורי, ולא שוכנענו מטענות המערער כי מתקיים בענייננו טעם חריג המצדיק סטיה מקביעותיו העובדתיות של בית הדין האזורי בעניין.

המערער לא הציג בפני בית הדין האזורי ובפנינו כל ראיה שתסתור את גרסת המוסד לביטוח לאומי בדבר מועד העיצומים בסניפי המוסד לביטוח לאומי. קביעותיו של בית הדין האזורי, לרבות מסקנותיו בדבר היקף הטרחה הנדרשת מהמערער על מנת שתביעתו תוגש במועד מקובלות עלינו ולא מצאנו טעם להתערב בהן. היה ביכולתו של המערער לפעול במספר דרכים סבירות על מנת להבטיח שתביעתו תוגש במסגרת המועדים הקבועים לכך בחוק, אך הוא לא עשה כן, ואין לו להלין אלא על עצמו.

8.        סוף דבר: הערעור נדחה. אין צו להוצאות.