פסק-דין בתיק עבל 341/03

השופטת ורדה וירט - ליבנה

1.         הערעור שבפנינו נסב על פסק דינו של בית הדין האזורי בירושלים (השופטת הראשית רונית רוזנפלד ונציג הציבור מר י. פיינברג; בל  2053/00), אשר דחה את תביעתו של המערער לקצבת זקנה מאחר והמערער לא היה תושב ישראל במועד התגבשות הזכות על פי הוראות חוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב) התשנ"ה - 1995 (להלן גם: "החוק").

2.         הרקע העובדתי

            המערער יליד 1933, נשוי ואב לשבעה ילדים, שוכר מהאפוטרופוס לנכסי נפקדים דירה בשכונת שיח ג'ראח בירושלים משנת 1967 שבמקור היתה בת חדר אחד, ומשנת 1996 הוסף לה חדר (להלן: " הנכס").

חשבונות החשמל, המים והארנונה של הנכס רשומים על שמו של המערער ומשולמים על ידו. חשבונות החשמל עד לחודש אפריל 1998 היו נמוכים מאוד 30 - 40 ש"ח לחודש, ומאותו מועד ואילך חשבונות החשמל הם תלת סיפרתים.

במסגרת דיון בהליך קודם בבית הדין האזורי שהתקיים ביום 1.7.92 קיבלו הצדדים את המלצת בית הדין, לפיה המוסד לביטוח לאומי יחדש למערער את קצבת הילדים, מבלי שחידוש הקצבה  יהווה הודאה בתושבות.

בנוסף לכך משנת 1978 המערער הוכר כנכה כתוצאה מתאונה בעבודה ומקבל מן המוסד לביטוח לאומי קצבת נכות.

במסגרת הדיון בבית הדין האזורי בתיק שבפנינו, המוסד לביטוח לאומי  הכיר במערער כתושב ישראל החל מחודש אפריל 1998 ואילך.

3.         בית הדין האזורי בפסק דינו קבע, כי המערער לא הצליח להוכיח שמרכז חייו וחיי משפחתו בשנת 1993 היה בישראל, לכן לפי סעיף 240 לחוק אינו זכאי לקצבת זקנה. זאת לאור חשבונות החשמל הנמוכים במועד הרלבנטי וחוסר הסבירות שמשפחה בת 9 נפשות תתגורר בחדר אחד כאשר עומד לרשותה נכס מרווח בקטנא. וכן לאור עדות השכנה שאשתו של המערער לא ביקרה אף פעם בנכס והיא מנהלת מתפרה בכפר קטנא.

בית הדין האזורי קבע שהשכן פאיז מחסין, אשר העיד שמידי יום בירך את ילדי המערער לשלום אינו מהימן, זאת נוכח העובדה שמעולם לא ביקר בדירת המערער ולא ידע לתת כל פרט אודות ילדיו של המערער אשר היו אמורים להתגורר בשכנות אליו. בנוסף בית הדין האזורי נטה שלא להאמין לעדותה של אמה של המערערת בשל הסתירות שנתגלו בין עדותה לבין הגרסה שמסרה בהודעותיה לחוקר של המוסד לביטוח לאומי.

4.         השתלשלות ההליכים בבית הדין הארצי לעבודה

המערער הגיש בשלב הערעור בקשה לצירוף ראיות (בש"א 452/03), המוסד לביטוח לאומי לא התנגד אך טען שהמסמכים החדשים אינם מוסרים מידע רלבנטי חדש. לכן הנשיא סטיב אדלר קיבל ביום 17.9.03 את הבקשה לצירוף חשבונות חשמל ומים ונקבע שהבקשה לצירוף תעודות ואישורים לגבי בתי הספר בירושלים  תוכרע בפתח הדיון בערעור.

הצדדים התייצבו לקדם הערעור ביום 19.5.04 בפני השופט יגאל פליטמן  אשר הפנה למוסד לביטוח לאומי שתי שאלות:

הראשונה,

"אם המערער היה תושב ישראל אי פעם משנת 1967 עד לשנת 1993, כי אם התשובה חיובית הוא לא נעשה לראשונה תושב ישראל לאחר שכבר מלאו לו 60 שנה על פי סעיף 240 (א)(2)  לחוק. "

המוסד לביטוח לאומי השיב כי המערער לא היה אף פעם תושב ישראל בין השנים 1967 לחודש אפריל 1998.

            השאלה השניה הינה:

 " גובה קצבת הזקנה לו היה זכאי לה המערער בהשוואה לגובה קצבת  נכות בנפגעי עבודה, שהרי לפי סעיף 320(ג)(2) לא ינתנו לאדם קצבאות שונות  לפי חוק זה בעד פרק זמן אחד."

            במענה לכך השיב המוסד לביטוח לאומי שהמערער זכאי כיום לקצבת נכות של 2,253 ש"ח. לו המערער היה זכאי לקצבת זקנה מלאה (עם וותק מלא, וללא השלמת הכנסה) היה זכאי ל 2,406 ש"ח כך שההפרש בין הקצבאות לחודש  הינו 153 ש"ח.

            לאור תשובות המוסד לביטוח לאומי הצדדים הוזמנו לקדם ערעור נוסף אליו המערער לא התייצב, לכן המוסד לביטוח לאומי ביקש למחוק את התביעה.