פסק-דין בתיק עבל 324/03

השופטת ורדה וירט-ליבנה

1.         בית הדין האזורי בבאר שבע (השופט משה טוינה-דן יחיד; תיק בל    12198/02), דחה את תביעתו של המערער להכיר בפגיעתו כתאונה בעבודה על פי הוראת חוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב) תשנ"ה-1995 (להלן - החוק) וקבע כי בהתאם להלכה הפסוקה מפי בית הדין הארצי, אין מדובר בתאונה "בדרך לעבודה".

2.         הרקע העובדתי אינו שנוי במחלוקת והוא כי המערער מתגורר בבית פרטי בן שתי קומות, עם חצר פרטית המגודרת בגדר ושער, כאשר בקומה הראשונה מתגוררת בתו ובני משפחתו והוא מתגורר עם רעייתו בקומה השניה.

            המערער נושא בעלות האחזקה של הבית והוא הבעלים הרשום על כל הבית.

            נפילתו של המערער ארעה בשביל הכניסה שבתוך תחומי החצר המגודרת.

3.         שתי שאלות עומדות בפנינו בבחינת הערעור והן" האחת - האם יש לראות במקום נפילתו של המערער נפילה בדרך לעבודה ו השניה - האם נפילתו של המערער הייתה אדיופטית או שמא נבעה מסיכוני הדרך? בית הדין האזורי דחה את התביעה בקביעתו, כי התאונה ארעה בתוך מעונו של המערער ואף הוסיף כי המערער לא הוכיח כי נפילתו נבעה מסיכוני הדרך.

4.         תחום המעון

א.        סעיף 80(1) לחוק הביטוח הלאומי קובע בזו הלשון:

            רואים בתאונה בעבודה אף אם -

"(1)     ארעה תוך כדי נסיעתו או הליכתו של המבוטח לעבודה ממעונו או במקום שבו הוא לן אם אינו מעונו, מן העבודה למעונו או ממקום עבודה אחד למשנהו ועקב נסיעתו או הליכתו זו".

דהיינו, המחוקק מצא כי יש מקום להרחיב את הגדרת התאונה בעבודה שבסעיף 79 לחוק הקובע כי תאונת עבודה היא " תאונה שארעה תוך כדי עבודתו ועקב עבודתו אצל מעבידו או מטעמו", למקרים נוספים המנויים בסעיף 80 על חלופותיו השונות.

ב.         חברתי השופטת נילי ארד סקרה בהרחבה את פסיקתו של בית הדין הארצי ובג"צ בנושא הגדרת "תחום המעון" לעניין הקביעה אם ארעה למבוטח תאונה בעבודה בדרכו לעבודה ואף ניתחה במלומדותה הרבה את אותה הפסיקה באופן סדור ודבור על אופניו ועל כן אין מקום לחזור על האמור שם.  (ראה בפסק הדין עבל 19/99 - המוסד לביטוח לאומי - משה רונן (להלן - פסק דין רונן). סיכום האמור בפסק דין רונן הוא כי על מנת לבחון האם היתה התאונה בתחום  " המעון" או מחוצה לו, יש לבחון מספר קריטריונים שאפרט להלן:

האם התאונה ארעה בתוך שטח הבית עוד בטרם יצא מדלת ביתו? היה והתשובה לכך שלילית כי אז יש לבחון את הקריטריון השני, האם מדובר בבית משותף או בבית פרטי - כאשר מדובר בבית פרטי, כמו בערעור שבפנינו, כי אז יש לבחון את הקריטריון השלישי - האם התאונה ארעה בתחום רשות היחיד או בתחום רשות הרבים. ואם תשובה לכך כי התאונה ארעה בחצר הפרטית, דהיינו, רשות היחיד  יש לבחון את הקריטריון הנוסף והוא למי השליטה על סיכוני הדרך? היה ונקבע כי למבוטח השליטה כי אז יש לקבוע כי הפגיעה נעשתה בתחום מעונו.

לאורם של הכללים הללו עלינו להכריע האם נפילתו של המערער היתה בתחום מעונו או שמא בתחום ה"דרך לעבודה".

5.         ב"כ המערער טען כי המערער היה בדרכו לעבודה בחצר הבית שבשימוש בתו ובני משפחתה ועל כן אין מקום לאבחנה בין התאונה שארעה לו לבין תאונה בחצרים של בית משותף, די בכך שנפל מחוץ לדלת ביתו.

6.         ב"כ המוסד טען, לעומתו, כי למערער שליטה מלאה על תחום שטח הבית ובחצר הבית מאחר ואין מדובר בחצר בית משותף. הבית כולו בבעלות המערער אלא שהוא מרשה לבתו ובני משפחתה להשתמש ביחידה הנפרדת. טענה נוספת היא כי גם על פי גרסת המערער לא היה כל מכשול בחצר שהיה בו כדי להביא לנפילתו וגם מסיבה זו אין להחיל את הוראת סעיף 80 לחוק.

7.         בהתאם למבחנים שסוכמו היטב בפסק דין רונן הרי שמדובר בנפילה שאירעה בחצר ביתו הפרטית של המערער עוד לפני שהגיע לשער החצר. השטח הזה מוגדר כרשות היחיד של המערער והשאלה היא מהי הנפקות המשפטית לעובדה שבתו של המערער ובני משפחתה מתגוררים בקומה הראשונה של אותו בית דו-קומתי, שחצר פרטית סביב לו והחצר בשימוש בתו של המערער שגר בקומה השניה ובתו עם משפחתה מתגוררים בקומה הראשונה.

            " בפסק דין רונן" אומרת חברתי השופטת נילי ארד כי את המושג "מעונו" יש לפרש בתחום שהוא רשות היחיד של המבוטח. החציצה היא דלת המעון. ובמקרים היוצאים מן הכלל נסיג את דלת המעון אל החצרים הסמוכים לו זאת בכפוף לכך שיוכח בראיות שלמבוטח היתה שליטה מלאה על סיכוני הדרך העלולים להיווצר באותם חצרים וכמוה כשליטה שיש לו על סיכונים מעין אלו בביתו פנימה, והספק יעמוד לזכותו של המבוטח.

            הנשיא סטיב אדלר הסכים לתוצאה ולעיקר נימוקיה של השופטת נילי ארד וקבע שיש להידרש למבחן כפול בו תנאי אחד הוא התכלית - "הדרך לעבודה" והתנאי השני - נוגע למקום האירוע, היינו: יציאת הנפגע מתחום השליטה  בפועל שבמעונו.

            סגנית הנשיא אלישבע ברק-אוסוסקין, שהיתה בדעת מיעוט, ב"פסק דין רונן" מיישמת את מבחן תכלית החקיקה והחלת מבחן אחד וסביר שיתאים לתכליתו של החוק. לדעתה - אין מקום להבחין בין אדם המתגורר בבית משותף רב דירות או בבית משותף לו ולעוד אחד לבין אדם המתגורר בבית פרטי. די בכך שהאיש יוצא מפתח דירתו.