פסק-דין בתיק עבל 318/07

השופט יגאל פליטמן

1.   בפנינו ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב (השופטת נטע רות ונציגת הציבור גב' חנה קפלניקוב; בל 2974/05) בו נדחתה תביעת המערער לתשלום דמי פגיעה בגין הליקוי בשמיעתו, על פי הוראות חוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995.

2.   הצדדים גיבשו רשימת עובדות מוסכמות, לה ניתן תוקף של החלטה ביום 16.5.2005, כדלקמן:

א.  "התובע הינו יליד שנת 56'.

ב.   "התובע עבד כמסגר במוסך אגד משנת 81' ועדיין עובד שם.

ג.   במסגרת עבודתו חשוף התובע לרעש מזיק של לא פחות מ- 85 דציבלים בממוצע, במסגרת יום עבודה מלא.

ד.   התובע עבד לרוב עם אטמי אזניים ואזניות.

ה.  התובע החל להרגיש צפצופים באזניים לפני 4-5 שנים.

ו.    לפני שנתיים פנה לטיפול רפואי בעניין".

3.   בית הדין האזורי מינה כמומחה יועץ רפואי את ד"ר ניר דן (להלן- ד"ר דן) אשר התבקש לקבוע, האם ישנו קשר סיבתי רפואי בין נסיבות עבודתו של המערער לבין הליקויים באוזניו, כולל טענת הטנטון, בין במסגרת מיקרוטראומה ובין במסגרת מחלת מקצוע.

4.   ד"ר דן הגיע בחוות דעתו למסקנות הבאות:

א.  לא קיים קשר סיבתי בין הליקוי ממנו סובל המערער באוזניו, הכולל ירידה בשמיעה וטנטון, לבין עבודתו של המערער.

ב.   ליקוי שמיעה מושרה רעש מאופיין בפגיעת שמיעה דו צדדית, סימטרית בקירוב, עם עקומה אופיינית דמוית האות V.  לעומת זאת, ליקוי חד צדדי עם עקומה יורדת, כפי שמראה בדיקת השמיעה האחרונה של המערער, יש לייחסו לתהליך תחלואי שפגע באוזן אחת, ועל כן, נזק זה אינו נובע מחשיפה לרעש, אשר הייתה אמורה להשפיע במידה שווה על שתי האוזניים.

ג.   אין להכיר בליקוייו של המערער באוזניו כמחלת מקצוע, שכן לפי שתי בדיקות השמיעה שעמדו בפניו, כושר השמיעה בתדירויות הדיבור הינו תקין דו צדדית. סף שמיעה ממוצע בתדרי הדיבור בבדיקה האחרונה הינו 10 דציבל דו צדדית, והסף לשמיעת דיבור הינו 5 דציבל מימין ו- 10 משמאל,  ממצא הממוקם בתחום הנורמה, שהיא עד 20 דציבל. בנוסף, על מנת להכיר בליקוי שמיעה כמחלת מקצוע, מן הראוי שעקומת השמיעה תהיה לפחות קרובה בצורתה למאפיינים הצפויים בנזק שמיעתי מושרה רעש, כאמור.

ד.   תלונת הטנטון מתועדת לראשונה בביקור המערער אצל רופא בקופת חולים ביום 18.8.2003, סמוך למועד הגשת התביעה למוסד. ליקוי שמיעה מושרה רעש ותלונת הטנטון הנלווית לו, צפויים להתרחש במהלך 10-15 השנים הראשונות לחשיפה לרעש. אם תלונת הטנטון מופיעה לראשונה כעבור למעלה מ- 20 שנה של חשיפה לרעש, בסמוך למועד הגשת התביעה לפיצוי, ואף מלווה בבדיקות שמיעה שאינן אופייניות- הרי שקיים חשש רב לגבי עצם אמינותה. אולם, גם אם קיים טנטון, יש לייחסו לפגיעה באוזן שמאל שנובעת מתהליך תחלואי שאינו קשור לתנאי עבודתו של המערער.

ה.  אין לייחס את מצבו השמיעתי של המערער לנזק שנגרם בעבודה על פי דוקטרינת המקרוטראומה. זאת מאחר ומצבו השמיעתי של התובע נובע מתהליך תחלואתי חד צדדי משמאל. השפעת החשיפה לרעש על מצבו השמיעתי של התובע היתה מזערית, אם בכלל.

5.   הצדדים הסכימו להעביר לד"ר דן בדיקות שמיעה נוספות, מיום 28.1.2004 ומיום 9.10.2005, על מנת שד"ר דן ישקול האם יש בהן כדי לשנות את חוות דעתו. ד"ר דן השיב על כך, כי אין מקום לשינוי חוות דעתו, שכן שתי בדיקות השמיעה הללו אינן שונות מהותית מהבדיקה מיום 28.10.04 עליה הסתמך בחוות דעתו. ד"ר דן ציין, כי שתי בדיקות השמיעה הנוספות שהועברו לעיונו, מראות פגיעה משמעותית בתדרים הגבוהים רק משמאל, וכן ליקוי חד צדדי עם עקומה יורדת. לאור זאת, הסיק ד"ר דן, כי הבדיקות הנוספות רק מחזקות את מסקנותיו בחוות דעתו המקורית לפיה, מצבו השמיעתי של המערער נובע מהליך תחלואתי חד צדדי משמאל, ולא מפגיעת רעש.

6.   בית הדין האזורי סמך ידיו על חוות דעתו של ד"ר דן, לפיה אין קשר סיבתי בין חשיפתו של המערער לרעש במקום עבודתו לבין הליקוי בשמיעתו. זאת, בשל הקביעות החד משמעיות, המנומקות כדבעי והמפורטות של ד"ר דן, ובשל כך שהמערער לא השכיל להצביע על ספק שיכול היה לפעול לטובתו. על כן, דחה בית הדין האזורי את התביעה.

7 .   תמצית טענות המערער בערעורו:

א.  ד"ר דן לא פעל כמומחה סביר, עת לא בדק את אופי עבודתו של המערער במוסך, שכן כך היה מגלה כי המערער חשוף לרעש בעבודתו באוזנו השמאלית בעיקר, וכי מוסך אגד בנתניה בו עבד המערער ידוע כמקום עבודה אשר החשיפה לרעש הרב שבו גורמת לנזקי שמיעה. המערער ביקש לתקן את כתב התביעה ולהוסיף בו את העובדה שעבד גם כגרריסט וכמכונאי, בנוסף על עבודתו כמסגר במוסך, עובדה המעידה על כך שהוא חשוף לרעש בעיקר באוזנו השמאלית, ולהציג לד"ר דן שאלות הבהרה על בסיס המידע החדש, אולם בית הדין האזורי ייעץ לו להגיש תביעה חדשה למוסד על בסיס עובדות אלו. דחיית בקשתו מנעה ממנו להוכיח את תביעתו כראוי.

ב.   אין ממש בקביעתו של ד"ר דן לפיה הקרבה בין הופעת התלונה הראשונה על הטנטון לבין הגשת התביעה למוסד מעידה על חוסר אמינותה של תלונה זו, שכן התלונה הופיעה לראשונה בחודש אוגוסט 2003, ואילו התביעה למוסד הוגשה בחודש ספטמבר 2004.

ג.   המערער לא סבל מעולם מליקויי שמיעה או מטנטון, ואלה הופיעו לראשונה רק לאחר שנות עבודה רבות, בהן היה חשוף לרעש מזיק, עובדה המעידה על כך שהליקוי בשמיעה התפתח והחמיר באופן הדרגתי במהלך שנות עבודתו של המערער במוסך. חיזוק לטענה זו ניתן לראות בהמלצה שניתנה למערער להימנע מחשיפה לרעש חזק.

ד.   ד"ר דן לא פירט והסביר כיצד הגיע למסקנות הקבועות בחוות דעתו, ולא תמך מסקנותיו בספרות המקצועית או לאסמכתאות אחרות.

ה.  שגה בית הדין האזורי עת הסתמך על חוות דעתו של ד"ר דן ללא עוררין, ומשלא הפעיל שיקול דעתו העצמאי.