פסק-דין בתיק עבל 312/07

השופט יגאל פליטמן

1.   בפנינו ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי לעבודה בבאר שבע (השופט הראשי מיכאל שפיצר; בל 2768/02) בו נדחתה תביעת המערער להכיר באירוע מוחי בו לקה ביום 3.9.2001, כבפגיעה בעבודה כמשמעותה בחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995.

2 .   השתלשלות ההליך בבית הדין האזורי:

א.  עניינו של המערער נדון שלוש פעמים בפני בית הדין האזורי. פסק הדין הראשון בעניין ניתן על ידי השופט טוינה ביום 14.10.2004, בו נדחתה תביעת המערער " משלא הוכיח התובע אירוע חריג בעבודה קודם להתפרצות האירוע המוחי".

ב.   על פסק דין זה הוגש ערעור לבית הדין הארצי, במסגרתו ניתן תוקף של פסק דין להסכמת הצדדים (עב"ל 106/05), לפיה יוחזר התיק לבית הדין האזורי על מנת שימנה מומחה רפואי, וניתנו הוראות באשר לאופן קביעת העובדות שיוצגו בפניו.

ג.   בית הדין האזורי מינה כמומחה יועץ רפואי את ד"ר רפפורט, על מנת שיחווה דעתו בשאלת הקשר הסיבתי שבין האירוע החריג בעבודתו של המערער לבין הופעת האוטם המוחי. העובדות שהוצגו בפניו לצורך מתן חוות דעתו הן כדלקמן:

1)"התובע הינו יליד 1957.

2)  התובע עבד כאזרח עובד צה"ל 23 שנים. לפני התאונה עבד כנהג - ספק בבסיס התחמושת גדרות.

3)   במסגרת תפקידו מביא התובע ציוד לוגיסטי מבסיסי תל השומר, צריפין ותל אביב, לבסיסו. משם מחולק הציוד לבסיסים המרחביים.

4)   ביום 2.9.01 היה מעורב התובע בויכוח עם קצין התחזוקה בבסיסו, לאחר שלטענת קצין התחזוקה, התובע לא ביצע עבודתו נאמנה, ולא הביא מהבסיס מצריפין את אשר היה עליו להביא, לקראת ביקור ראש אט"ל, דבר שהתובע חלק עליו.

5)   קצין התחזוקה פקד על התובע לשוב על עקבותיו ולבצע את המשימה שנית.  במהלך הויכוח, טוען התובע כי הושפל. בנוסף נפגע מאוד מכך שמפקדת הבסיס שהיתה עדה לויכוח לא התערבה במהלכו.

6)   הויכוח, יחד עם הדרישה מהתובע לשוב לבסיס צריפין, ולחזור על הנסיעה בסמוך לסיום יום עבודתו, מהווים יחדיו אירוע חריג עבור התובע.

7)   ביום 3.9.05, בסביבות השעה 19:00 בעת שהתובע שהה במקום עבודתו, כתורן, לקה באירוע מוחי".

ד.   ד"ר רפפורט סבר, כי האוטם המוחי הופיע על רקע יתר לחץ דם אשר ממנו סובל המערער שנים ארוכות, וכי אין קשר סיבתי בין האוטם המוחי במועד שבו הופיע, לבין הלחץ הנפשי בעבודתו.

ה.  המערער ביקש להציג בפני ד"ר רפפורט שאלות הבהרה. בקשה זו נדחתה ברובה, והותרה הצגת שאלת הבהרה אחת בלבד. המומחה ענה בדיעבד על כל שאלות ההבהרה, ונותר איתן בדעתו לפיה אין קשר סיבתי בין האירוע בעבודתו של המערער לבין הופעת האוטם המוחי.

ו.   ביום 23.4.2006 ניתן פסק דין הדוחה את תביעת המערער, הן מן הטעם שלא הגיש סיכומיו במועד, והן לגופו של עניין, בהסתמך על חוות דעתו של ד"ר רפפורט.

ז.   פסק דין זה בוטל בהסכמת הצדדים. בסיכומיו ביקש המערער לשנות את העובדות שהוצגו בפני ד"ר רפפורט, ולהוסיף עובדות נוספות. בית הדין האזורי דחה בקשה זו, אולם התיר למערער להגיש חוות דעת של מומחה מטעמו. המערער ביקש עיון חוזר בהחלטה שלא לשנות את העובדות שנקבעו, ואילו המוסד ביקש לראות בחוות דעתו של ד"ר רפפורט כחוות דעת של מומחה מטעמו. שתי בקשות אלו נדחו.

ח.  בית הדין האזורי מינה כמומחה רפואי נוסף את פרופ' רכס, אשר התבקש להשיב לאותן שאלות שהוצגו בפני ד"ר רפפורט.

ט.  פרופ' רכס חיווה דעתו כי במערער היה סיכון לחלות באירוע מוחי מן הסוג בו לקה, לאור העובדה שסבל שנים רבות מיתר לחץ דם, ושלא הקפיד על הטיפול התרופתי. לדעתו, אין קשר סיבתי בין האירוע בעבודתו של המערער, שאירע ביום 2.9.2001, לאחריו ישן שנת לילה מלאה, לבין הופעת האוטם, ביום 3.9.2001 בסביבות השעה 19:00 בערב. לדעתו, פרק הזמן שחלף בין ההתרגזות לבין הופעת המחלה מנתק את הקשר הסיבתי. לסיום קבע, כי לדעתו, השפעת גורם הסיכון הפנימי גוברת על השפעת האירועים בעבודה.

י.   המערער ביקש להציג לפרופ' רכס שאלות הבהרה, אולם בית הדין האזורי דחה את בקשתו, והורה לצדדים לסכם טענותיהם בכתב. לאחר הגשת סיכומי הצדדים, נמלך בית הדין האזורי בדעתו, והפנה לפרופ' רכס שאלת הבהרה, הנוגעת להנחתו של פרופ' רכס לפיה ישן המערער שנת לילה מלאה לאחר האירוע. פרופ' רכס ענה, כי ככל הידוע, השינויים החלים בגוף עקב "התרגזות חריגה" דועכים כעבור מספר שעות, וכי גם אם לא ישן המערער שנת לילה מלאה כפי שהניח בחוות דעתו, בכל מקרה פרק זמן העולה על 24 שעות מנתק, לדעתו, את הקשר בין האירוע בעבודה לבין המחלה.