פסק-דין בתיק עבל 312/05

השופטת ורדה וירט-ליבנה

1.         הערעור שבפנינו נסוב על פסק דינו של בית הדין האזורי בחיפה (השופטת מרגלית פיקרסקי ונציג הציבור מר אברהם אפרימי; בל 1626/02) אשר דחה את תביעתו של המערער להכיר בהפרשי השכר שקיבל בחודשיים אוקטובר עד דצמבר 2000 כחלק משכרו הקובע לעניין חישוב מענק הנכות שקיבל בגין הפגיעה בשמיעתו.

2.         הרקע העובדתי שנקבע על ידי בית הדין האזורי הוא:

"א.      התובע, יליד 1942, היה במועד הרלוונטי עובד שכיר ובעל השליטה בחברת "תבניות במשיכה בן-עוז בע"מ (להלן - "החברה").

ב.         במסגרת עבודתו עבד התובע, בין היתר, בעבודות מסגרות, לרבות בעבודות עיבוד שבבי וחריטה של מתכות ונחשף לרעש בעוצמה מזיקה.

ג.         ביום 2.7.2000 הגיש התובע לנתבע, הודעה על פגיעה בעבודה בגין ליקויי שמיעה וטינטון (להלן - טופס התביעה - נספח א' לסיכומי הנתבע).

            (במאמר מוסגר יצויין כי על גבי טופס התביעה, בחלק המיועד למילוי תאריך הפגיעה, נרשם: "הוזן תאריך  13.6.00. זאת, לטענת המוסד, מאחר ולטופס התביעה צורפה בדיקת שמיעה מיום 14.6.00 (בדיקת השמיעה נפסח א' לסיכומי הנתבע)).

ד.         ביום 9.11.2000 הודיעה פקידת התביעות לתובע כי תביעתו להכיר בפגיעתו מיום 13.6.00 כ"פגיעה בעבודה", "אושרה עקרונית ללא תשלום", וכי הוא רשאי להגיש תביעה לקביעת דרגת נכותו בגין הפגיעה האמורה (נספח ג1 לתצהיר התובע).

ה.        ביום 4.12.00 הגיש התובע תביעה לקביעת דרגת נכותו כתוצאה מהפגיעה. התובע הועמד בפני ועדה רפואית, שקבעה את דרגת נכותו היציבה, כתוצאה מהפגיעה, בשיעור 10% בגין טינטון, החל מיום 14.6.00, ובשיעור 0% בגין ליקוי שמיעה (פרוטוקול הועדה הרפואית, מיום 21.2.01 - נספח ג3 לתצהיר התובע).

ו.          הנתבע הודיע לתובע, במכתבו מיום 26.2.01, כי לאור החלטת הועדה הרפואית וקביעת דרגת נכותו בשיעור 10% - הוא זכאי למענק חד פעמי (נספח ג2 לתצהיר התובע).

            ביום 21.5.2001 הודיע פקיד התביעות לתובע כי הוא זכאי למענק חד פעמי בשיעור 59,500 ש"ח. הבסיס לחישוב המענק, לפי 3 החודשים האחרונים שקדמו למועד תחילת הנכות, הוא 30,982 ש"ח (10,327 ש"ח לכל חודש (נספח א' לסיכומי התובע).

            אין חולק כי מענק בגובה זה שולם לתובע".

3.         המוסד לביטוח לאומי חישב את שכרו של המערער לעניין חישוב מענק הנכות בהתאם לשכר בחודשים מרץ אפריל ומאי 2000 ודחה את בקשתו של המערער להוסיף גם את הפרשי השכר שקיבל בחודשים אוקטובר עד דצמבר 2000 בגובה של כ-350,000 ש"ח.

            המוסד לביטוח לאומי טען כי אין מדובר בשכר אלא בחלוקת רווחים למערער כבעל שליטה בחברה. ומאחר והמערער הוכר כבעל ליקוי ראיה המעניק לו פטור ממס הכנסה מעבודה עד לסכום של 460,000 או 500,000 ש"ח היה רושם את אותם רווחים כשכר עבודה.

4.         בית הדין האזורי דחה את תביעתו של המערער וקיבל את טענת המוסד לביטוח לאומי, כי מדובר במסווה של שכר עבודה המשולם לו כבעל מניות בחברה.

            בית הדין האזורי מפרט את הטעמים למסקנתו זו בסעיף 5 לפסק הדין כדלקמן:

            " ...

לדעתנו, אין לראות בהפרשי "השכר" ששולמו לתובע בחודשים אוקטובר 2000 עד דצמבר 2000 (בפריסה לאחור לכל השנה), כ"שכר" או כ"בונוס", במינוחו של רואה החשבון של החברה. אין לראות בתשלומים אלה כהפרשים ששולמו תמורת עבודתו של התובע, אלא יש לראותם כרווחים שהוגדרו בדיעבד כהפרשי שכר. למעשה, גם רואה החשבון מודה בכך, הגם שלדעתו, הדבר נעשה משיקולי חסכון במס.

אילו היה מדובר בהפרשי שכר או בכינויים כ"בונוס", ניתן היה להצביע על אותה עבודה שבגינה זכאי היה התובע לאותן תוספות כ"עובד", או לבונוס בשל מאמץ מיוחד בעבודה ועובדה זו לא הוכחה בפנינו.

עובדה היא כי עובדים אחרים לא קיבלו תוספת באותה שנה, וגם אם קיבלו (עובדה שלא הוכחה בפנינו), ובוודאי אין מדובר בסדר גודל דומה.