פסק-דין בתיק עבל 307/07

השופטת ורדה וירט-ליבנה

1.         בפנינו ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי בתל אביב (השופטת אפרת לקסר; בל 2707/01) בו נדחתה תביעתה של המערערת לקבלת קצבת תלויים מהמוסד לביטוח לאומי בשל היעדר קשר סיבתי בין פטירתו של בעלה המנוח לבין אירוע כלשהו בעבודתו.

עיקר העובדות ופסק הדין בבית הדין האזורי

2.         המערערת הינה אלמנתו של יאזמה ששון עדי ז"ל (להלן גם המנוח). המנוח, יליד 1942, עבד כנהג מונית על המונית אשר היתה בבעלותו. המנוח אושפז ביום 5.12.99 ואובחן אצלו אירוע מוחי, ונפטר כחצי שנה לאחר מכן, ביום 27.5.00. תביעתו של המנוח למוסד לביטוח לאומי להכיר באירוע המוחי כפגיעה בעבודה נדחתה ביום 29.10.00, לאחר מותו.

3.         המערערת הגישה תביעה לבית הדין האזורי בה טענה כי היא זכאי לגמלת תלויים בשל האירוע המוחי ופטירתו של בעלה המנוח. תביעתה התבססה על שני אירועים חריגים שהתרחשו לטענתה בעבודתו של המנוח, הראשון מיום 2.12.99 והשני מיום 27.5.00. לטענתה, מותו של המנוח הינו תוצאה של אחד משני האירועים או לחילופין תוצאה משולבת של שניהם.

4.         האירוע הראשון התרחש כאמור ביום 2.12.99, שלושה ימים לפני אשפוזו של המנוח. על פי הטענה, בעת הסעת נוסעים לירושלים, אירעה תקלה במונית של המנוח שאילצה אותו להשיג עבור נוסעיו מונית אחרת ולשאת בהוצאות  נסיעתם. המנוח התווכח לאחר מכן עם גורר לגבי תעריף גרירה של המונית, וכעסו התגבר כשנאמר לו שהתקלה נובעת בצמיג שהוחלף כבר 3 פעמים קודם לכן.

            האירוע השני התקיים על פי הטענה ביום 27.5.00, ובו נקלע המנוח לויכוח עם נהג אחר, ובסמוך לאחריו באותו היום נפטר.

5.         בית הדין האזורי דחה את התביעה של המערערת לקבלת קצבת תלויים, וקבע כי לגבי שני המקרים, לא הוכח כי אירע למנוח אירוע חריג בעבודה.

            בפני בית הדין האזורי נשמעו עדויותיהם של העדים הבאים: המערערת, מר יחזקאל חיים, עמיתו לעבודה של המנוח, גב' אביטל קליין, בתו של המנוח, מר סלי יאזמה, בנו של המנוח, ומר משה חבושה, שכנו של המנוח.

באשר לאירוע הראשון, קביעתו של בית הדין מבוססת על הממצאים הבאים:

א.  גרסתה של המערערת בתצהירה אינה עולה בקנה אחד עם התיאור שמסר המנוח בטופס התביעה שהגיש למוסד לביטוח לאומי.

ב.   המערערת לא ציינה בהודעתה בפני חוקר המוסד לביטוח לאומי דבר לגבי התרחשותו של האירוע הראשון, ובעדותה בבית הדין האזורי לא הצליחה לספק הסבר משכנע לכך.

ג.   גם בנו ובתו של המנוח לא ציינו דבר על קרות האירוע הראשון בפני חוקר המוסד לביטוח לאומי. הבן טען כי אביו היה במתח בשל סיבות אחרות והבת מסרה כי היתה בקשר עם הוריה באותם ימים ולא הבחינה בכל דבר חריג.

ד.   מהעדויות שנשמעו בפני בית הדין האזורי מתברר כי המנוח המשיך בעבודתו ובעיסוקיו הרגילים לאחר האירוע הראשון, וכי המנוח והמערערת לא ציינו דבר בפני ילדיהם בדבר התרחשות האירוע.

6.         באשר לאירוע השני, מיום 27.5.00, הגיע בית הדין האזורי לממצאים הבאים:

א.  מתצהירי המערערת ובנה התברר כי גרסתה של המערערת מבוססת על עדותם של חבריו של המנוח שהיו עדים לאירוע הויכוח.

ב.   ממכלול העדויות עולה כי קיימות שלוש גרסאות עובדתיות סותרות באשר לאירוע השני - גרסתה של המערערת עצמה, גרסת הבן (אשר שניהם לא היו עדים לאירוע עצמו) וגרסת עמיתו של המנוח לעבודה, מר יחזקאל חיים אשר לדידו כלל לא מדובר היה באירוע חריג.

ג.   בנו של המנוח לא ציין בהודעתו בפני חוקר המוסד לביטוח לאומי דבר לגבי התרחשותו של האירוע השני, ובעדותו בבית הדין האזורי לא הצליח לספק הסבר משכנע לכך.

מכאן הערעור שבפנינו.